איך מיישבים בין שלטון צבאי ואי צדק, לבין איום קיומי ברקע מאויב רצחני ›

בתמונה: הרב יחיאל גריינימן בהפגנת האלפים בכיכר החתולות בירושלים, אתמול, ה2.7 בתפילה וקריאה: לעצור את האלימות בשני הצדדים.

עם התגייסות בנו למבצע "צוק איתן", הרב יחיאל גריינמן מוצא את עצמו, קרוע בין דאגותיו לביטחונו ורווחתו של עם ישראל, ומדינתנו, מדינת ישראל, ובין התופעות קורעות הלב של שלטון צבאי מתמשך ואי-הצדק שהוא מסב לעם הפלסטיני, שעמם אנו "חולקים" את ארץ הקודש. כיצד מיישבים את הדאגה לזכויות האדם, עם הדאגה לבן המשפחה המגן על האומה?

בין הגנה על זכויות האדם לבין הגנה על הגבולות

אני דואג לביטחונו של בני, איש של שלום וחייל קרבי ביחידת "חרמש" הנמצא כעת לקראת או במהלך כניסה לעזה. יש שם אנשים שרוצים להרוג אותו, כפי שהם רוצים להרוג אזרחים ישראלים ככל יכולתם. ההבדל הוא שכחייל הוא מטרה "לגיטימית", שלא כמו האזרחים החפים מפשע בשני הצדדים. כמובן, אף אחד איננו חף מפשע בעיני מי שחיים, מטיפים ופועלים בשם שנאה.

אני פעיל זכויות אדם, ששירת כחייל מילואים במשך 25 שנים, ממש כפי שבני נוהג כעת. אני יודע שחייל איננו פחות בן אנוש רק בגלל שהוא מעורב בניסיון להגן על עמו מפני טילים, רצח או חטיפות בידי טרוריסטים. גם פעילי החמאס החמושים הם בני אנוש למרות פעולותיהם בשם השנאה.

אני מעורב באופן אישי ואידיאולוגי במשך עשרות שנים בדיאלוג עם הפלסטינים, בניסיון להגיע לשלום והבנות. מאז שאני זוכר את עצמי אני דואג לזכויות האדם ולערך הכבוד האנושי בחברה הישראלית. זה הוביל אותי למעורבות ב"רבנים למען זכויות האדם" מאז היווסדו של הארגון ב-1988, ואני עובד בארגון במשך 8 שנים.

בזמן הזה התמודדתי עם הרבה דילמות אישיות ומקצועיות הכרוכות למציאות בשטח בגדה המערבית (הידועה גם כיהודה ושמרון). לא פעם אני קרוע בין דאגותיי לביטחונו ורווחתו של עמי, העם היהודי, ומדינתנו, מדינת ישראל, ובין התופעות קורעות הלב של שלטון צבאי מתמשך ואי-הצדק שהוא מסב לעם הפלסטיני, שעמם אנו "חולקים" את ארץ הקודש.

אני גאה בבני על השתתפותו בהגנת ארצנו

בני, נריה, קיבל שיחת הקפצה ביום שלישי בערב. הוא שותף לערכים שלי ולמחוייבות הדתית והמוסרית כמו גם לחלק מהדילמות שלי. גם הוא אקטיביסט למען שלום וצדק סביבתי. הוא למד ערבית, ויש לו חברים פלסטיניים עמם למד על נושאי סביבה. הם גם ביקרו לא פעם בביתנו והוא ביקר בביתם.

המעורבות שלי בעבודה למען זכויות האדם היא מקור גאווה לבני והוא תומך בה, למרות שלעיתים יש לו ספקות לגבי חלק מהדברים שהארגון בוא אני עוסק מקדם. גם אני גאה בו על השתתפותו בהגנת ארצנו. אך לשנינו יש מידה בריאה של ספקנות לגבי ההסברים הרשמיים של הממשלה ושל הקבוצות הפוליטיות השונות המעורבות במצב הטראגי הזה. בעבר חוויתי אי דיוקים ואפילו דיווחים מטעים מטעם אותם גורמים.

כשבני בחזית וכשתחושת איום קיומי ברקע מאויב רצחני, קשה להמשיך ולדבוק בעמדה ביקורתית. אנו כעת לכודים בתוך המאורעות ואין לנו עדיין את הפרספקטיבה והמידע הדרושים כדי לשפוט מה עשינו פה כאומה. הזמן לכך יגיע.

אני מתפלל שבני ישוב ללא פגע גופנית ומוסרית מהחוויה של מלחמה וישוב לעבוד על קידום השלום, וישתף אותי בחוויותיו והשקפותיו לגבי המאורעות. יש עוד אלפים כמוהו בצה"ל: אנשים הגונים ללא שום כוונה להרוג תושבים בלתי מעורבים בלחימה; אנשים שרוצים סוף לאלימות אך מאמינים כי העם היהודי בישראל זכאי להגן על עצמו; אנשים עבורם הזכות לחיים גם לפרטים וגם ללאומים היא זכות בסיסית, זכות שהיינו רוצים כי אויבנו יגשימו גם כן, בצורה היחידה האפשרית בארץ קטנטונת זו – כבוד הדדי ונכונות לפשרות. זו העת לסיים את הקונפליקט הזה, כך שאנשים צעירים כמו בני יוכלו להקדיש את עצמם לקידום החיים ולהגשים את דברי התורה: "ובחרת בחיים".

הרב יחיאל גריינימן הוא מנהל מחלקת זכויות בשטחים ב"רבנים למען זכויות האדם" ומבטא בטור זה את רחשי ליבו

***

עוד תגובות מרבנים למען זכויות האדם על המצב:

• מתי יבוא המשיח, בכי ארץ אהובה, הרב אריק אשרמן

• היאוש מאיים לשרוף כל תקווה, הרב פרופ' יהוידע עמיר

• איך מתפרקים מסדר יום מלא בשינאה, הרב אבי נוביס-דויטש

• רגשות מהחזית, יהונתן שפע

• רבנים למען זכויות האדם: מגנים כוונות להרס ושפיכות דמים

• מהי התורה המחברת בין האוייב לידיד, יהונתן שפע

• הרחק מהקיצוניות יושב לו אחי פאהד, הרב נאוה חפץ

• כיצד לנקות את סרטן השנאה, הרב מאוריסיו בלטר