בתמונה: הרב נאוה חפץ, מנהלת חינוכית ברבנים למען זכויות האדם
מאז תחילת "צוק איתן" הרב נאוה חפץ מתקשרת לחבר שלה, פאהד, המתגורר ברמאללה. פאהד הוא פעיל שלום מעזה שהוברח עם משפחתו באישון לילה לרמאללה ברגע שהחמאס השתלט על הרצועה, על מנת שלא יירצח בידי החמאס. אנו מגלים שלמרות הטרגדיה המתרחשת באיזור, הקשר ביניהם לא ניתק. קיראו על חברות שמתגברת על רגשות הזעם, הנקמה והייאוש.
מאז החל מבצע צוק איתן, ירי הטילים על ישראל והפגזות חיל האוויר על עריה של רצועת עזה, אני מתקשרת מדי יום ביומו לחברי פאהד ברמאללה (סליחה אבל השם בדוי כדי שלא יאונה לו כל רע). פאהד הוא פעיל שלום מעזה שהוברח עם משפחתו באישון לילה לרמאללה ברגע שהחמס השתלט על הרצועה, על מנת שלא יירצח בידי החמאס. אימו, אחיו, אחיותיו, ואחייניו נותרו ברצועה. אני מצלצלת לפאהד: "פאהד מה שלום אמך? אחיך ואחיותיך? האם יש להם חשמל מים מזון?" אני שואלת. "אין חשמל, יש מים והם מקבלים אורז וקמח מהאו"ם". "פאהד, תגיד לי למה אתה לא מעביר לפחות את אמא שלך לרמאללה?" פאהד עונה לי בקול שבור: "אין אפשרות להעביר בני אדם, רק מזון. יהיה בסדר, אל תדאגי". ואני חושבת לעצמי, מאיפה הוא שואב את האופטימיות שלו?
לא יהיה בסדר
במהלך עופרת יצוקה, בזמן שבני שירת ברצועה ביחידה מובחרת, נהגנו לצלצל האחד לשנייה על מנת לוודא שבני ובנות משפחותינו בסדר. כל אותה התקופה הייתי ממש היסטרית, ירדתי מהפסים, ופאהד נהג להרגיע אותי מדי יום ביומו: "יהיה בסדר אינשאללה, אל תדאגי" היה חוזר ואומר לי מדי יום ביומו, אבל בתוך תוכי חשתי שלא יהיה בסדר…
את אשר יגורתי בא לי. באחת מהשיחות שלי עם פאהד הרגשתי שקולו אינו כתמול שלשום. "מה קרה פאהד?" שאלתי, "ארבעה מאחייני נהרגו בהפצצת חיל האוויר". נאלמתי דום! "אמרת לי: 'אל תדאגי, יהיה בסדר', אבל שום דבר לא בסדר! במלחמות הצדק ילדים נהרגים על לא עוול בכפם". פאהד לא ענה כמי שמקבל את גזר הדין. התקוממתי: "פאהד האחיינים שלך נהרגו, אין לך רגש נקמה?" אך בפשטות רבה ענה לי: "לא!" ולא יסף. יומיים אחרי השיחה, בני נקלע למארב של חמאס וחולץ על ידי אותו חיל האוויר שפגע באחייניו של פאהד.
בני ניצל הודות לחיל האוויר ואחייניו של פאהד נהרגו על ידי אותו חיל האוויר שזרק פצצה על בית של חפים מפשע. כשסיפרתי לפאהד הוא אמר לי: " העיקר שהילד שלך יצא בשלום". לא הייתה טינה, שנאה או רגש של נקמה בפיו. כמו פאהד ישנם רבים בצד הפלסטיני אבל אנחנו לא סופרים אותם, מדווחים רק על הקיצונים.
חיה בעולם של ניגודים
פאהד ואני ממשיכים לצלצל האחד לשנייה כדי לוודא שהכל אינשאללה בסדר כמו שהוא אומר. אך אני מרגישה כמי שחיה בעולם של ניגודים, ובתוכו מנסה לנתב את חיי בצורה שפויה. היום שוב דיברתי עם פאהד. משעות הבוקר המוקדמות קיבלתי ידיעה על חיילי וקציני צה"ל מגולני שנהרגו. בקול רועד שאלתי אותו: "פאהד מה שלום המשפחה?" וואללה המצב קשה מאוד אמר לי כשקולו מהצד השני של הקו רועד, שני ילדים של חבר טוב שלי נהרגו, והם לא אנשי חמאס. כמובן שלא יכולתי לספר לו על החיילים שלנו כי הדבר עוד לא פורסם בישראל.
איך יוצאים שפויים מהמצב הזה? הידיעה שבצד שלנו – הישראלים כמו בצד הפלסטיני , ישנם רבים כמו פאהד, נוטעת בי תקווה שהן אפשר ויכול להיות פה אחרת בתנאי שיותר שפויים יפסיקו לשתוק!
עוד תגובות מרבנים למען זכויות האדם על המצב:
- מתי יבוא המשיח, בכי ארץ אהובה, הרב אריק אשרמן
- היאוש מאיים לשרוף כל תקווה, הרב פרופ' יהוידע עמיר
- איך מתפרקים מסדר יום מלא בשינאה, הרב אבי נוביס-דויטש
- רגשות מהחזית, יהונתן שפע
- מהי התורה המחברת בין האוייב לידיד, יהונתן שפע
***
תנחומים
רבנים למען זכויות האדם מביעים תנחומים למשפחות הבלתי מעורבים שנהרגו במהלך מלחמת עזה השלישית (צוק איתן). כמו כן, אנו שולחים תנחומים למשפחות החיילים הישראלים שנהרגו. תפילותינו עם הבנים ובנות, נכדים ונכדות של חברי וחברות שומרי משפט, אשר נלחמים כעת. יהי רצון שה' ישמור עליהם ועל נפשותיהם מול הסכנות הפיסיות והמוסריות שאורבות בעת המלחמה.
הכל טוב ויפה מלבד הכיפה המטופשת על ראש אישה – אין גבול לטיפשות.
ולגבי הקיצוניים – מסתבר שהמרכז מעולם לא השפיע בשום מקום העולם. השפעה מתחוללת רק על ידי קיצוניים שהרי בלעדיהם למי איכפת אם טוב או רע?
המרכז פוחד מקיצוניים משני הקטבים משני טעמים, האחד מטעמי נוחות, שהרי המרכז חי חיי שלווה, שובע ונוחות. והטעם השני כי המרכז מעולם לא הביא את הבשורה (את השינוי המובטח באשר הוא) – והתוצאה בד"כ היא קצוות המרכז, אלה שהמרכז הרחב זנח אותן לאנחות. כך מתהווה קצה אחד ומתנגדיו מהצד השני, כמו שמאל וימין. צריך להבין שבלי קצוות אין עתיד לשום מסגרת. פלגים קיצוניים לא נולדים, פלגים קיצוניים מתהווים והגורם המניע להתהוותם תמיד נובע מהמרכז החזירי.
וכל עוד הכיפה מונחת על ראש ערווה שומו שמיים