מהי התורה המחברת בין האוייב לידיד ›

בתמונה:  יהונתן שפע, סמנכ"ל, מחלקת זכויות בשטחים הכבושים, שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

עם התגברות הלחימה בדרום, השיח הציבורי מקצין. יהונתן שפע מראה לנו כיצד אנו מסתכלים לכיוון הלא נכון. כיצד אנחנו מחמיצים את שורש הבעיה, ואיך נוכל להגיע לאמת המחברת בין הקצוות הפוליטיים, החברתיים, הדתיים, מעבר לגבולות הקיימים בתוכינו ומחוצה לנו.

 

איך לחדור את האדישות והפיצול

אני חושב שהסיכוי שמאמר זה יתפרסם הוא קטן.  אך היות שאני עובד ברבנים למען זכויות אדם, ארגון שאני מאמין שהולך לאור התורה, אני יכול לפחות להביע כאן את רגשותיי. לפני כמה שבועות, לפני שהתחילה כל המהומה הזאת, בשעה שרובנו חשבנו שאיל, נפתלי וגלעד רק נחטפו, ארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם הוזמן, יחד עם קומץ עמותות ועורכי דין לזכויות אדם, להיפגש עם חבר כנסת. מטרת הפגישה הייתה לגבש דרכים לחזק את קולו של הציבור הישראל הקורא לזכויות אדם, דו-קיום ושלום.

מעל לכל, מה שחבר הכנסת הפציר בנו לעשות הוא להציג נראטיב מגובש, סיפור על, שלא חשוב על אילו נושאים נפרדים אנחנו עובדים בשטח, או באיזה ארגון מדובר, נוכל לחזור ולהתייחס אליו. הוא אמר שהרעיון הוא ללמוד מיעילות הימין. אילו היה לנו נראטיב עקבי, כשכולנו מתייחסים לאותו המסר וחוזרים עליו, יכולנו לחדור את האדישות והפיצול ולעזור לאנשים להבין שכל הפרות הזכויות והבעיות שאנחנו מעלים מהשטח אינם מקרים מבודדים נפרדים אלא חלק ממציאות עקבית וגדולה יותר שלא יוכלו להמשיך להתעלם ממנה.

הוא צודק. יש סיפור עקבי; יש מציאות נמשכת שאיננו קוראים לה בשם, ושרובנו אולי לא רואים. אנו רוצים כל כך להאמין שהכל אשמתם; שאם רק ישתנו, יפסיקו, או יעזבו, הכל יהיה בסדר ויהיה לנו "שלום". אבל זה פשוט לא נכון. שימו לב שכשאני אומר "אנחנו" ו"הם" אני לא מפרט. הסיבה היא שכמעט כל אחד שנמצא פה יכול למצוא את עצמו בתוך הסיפור: פלסטיני, ישראלי, יהודי, נוצרי, מוסלמי, ימין, שמאל, מתנחל, ישראלי בתוך הקו הירוק, חילוני ודתי.

כולנו מסתכלים לכיוון הלא נכון. כולנו מחמיצים את שורש הבעיה. כל עוד שאנו חושבים ש"הם" הבעיה, "אנחנו" הבעיה. כי אין אנחנו והם, לא באמת, לא כשיורדים לשורשי הדברים.

התורה עומדת בלב הנראטיב

מה שרציתי לומר באותו מפגש ולא אמרתי הוא שהתורה היא שעומדת בליבו של הנראטיב שלו אנחנו זקוקים כדי לאחד את מאמצינו. מתוך עשרת האנשים שישבו סביב השולחן הייתי היחיד עם כיפה וציצית. כל האחרים היו חילוניים. אבל אני חושב שאפשר לומר בביטחון שאף אחד מהם לא היה יושב סביב אותו שולחן, אף אחד מהם לא היה נולד וגדל במדינה הזאת, אילולא התורה.

התורה נחטפה. בעוד שאלה ששונאים את שכנינו ובני דודינו הערבים, אלה שמגבילים את חירותם, רומסים את כבודם וקוראים לזרוק אותם לים, אולי עובדים אל אחד, מנקודת ראותי הם אינם עובדים את האל האחד. אותם דברים אמורים בקיצונים מהצד השני, אלה שיורים עלינו טילים ללא אבחנה.

אולי האתגר הגדול ביותר לאנושות כולה הוא שאנו נוטים להביט על קשיינו כנושאים נפרדים: המתח והכאב בחיינו האישיים; האי-יציבות במשפחותינו; האי-צדק בחברתינו; השחיתות בממשלותינו; אי-השיוויון הכלכלי; הרס הסביבה; האלימות בבתינו, רחובותינו ובין האומות.

אך לכל הבעיות האלה יש בבסיסן גורם משותף. הסיפור האמיתי, המציאות האמיתית ביותר שבבסיס כל נושא שאנו מתמודדים אתו בשטח, וכל משבר הניצב בפני המין האנושי, הוא עיוורוננו. עיוורוננו לאמת שבמציאות אנחנו אחד, לבושים במסכות שונות רבות. כל עוול שנגרם על ידי בני אדם בעולם הזה נובע מהכשל לראות, לדעת ולחוות אמת יסודית זאת.

מי מחלק אותנו לחלוקות, שבגינן איננו רואים את האמת האחת

כפי שאמרתי, הסיכויים שדברי יפורסמו אינם גדולים. בדרך כלל איננו רוצים להתמודד עם עניין זה. אולי גם אתה לא רוצה להתמודד אתו. נוכח הריבוי לכאורה של המציאויות, איננו באמת מאמינים בכך. אבל מתחת לכל השכבות, מאחרי כל הסיפורים, ישנו היסוד של האמת.

ולכן פותחת התורה בסיפור גן עדן, עם שני ברואים, יחד עם הקדוש ברוך הוא, שחווים רק אחדות עד שהם אוכלים מפרי האבחנות, אשר מרסק את העולם לאין-סוף חלוקות של זה ולא זה, של שוני, נפרדות, פחד וחוסר אמון. ולכן, מיד אחר כך, אנו מוצאים את סיפורו של אדם הרוצח את אחיו.

אני לא יודע איך לממש את האמת של נראטיב זה בשטח, חוץ מלדעת שכאשר יש הפרדה בליבי – ביני ובן הפלסטינים, ביני ובין הימנים הקיצוניים המנסים לפגוע באותם פלסטינים – אני לא עושה את עבודתי, איני מביא לעולם המזור שאני מאד מקווה להביא. אם אני פועל מתוך כעס או התנגדות לאדם או קבוצת אנשים כלשהם, אזי אני מחזק את אותה מחלה שאני מבקש לרפא, אני מלבה את הלהבות שברצוני לכבות. אז מדוע אני כותב זאת ומה אני מבקש להשיג? בלב עבודתנו צריכה להיות תחושת החיבור הזאת בין כל הדברים, צריך להיות הרצון להביא להרמוניה בין כל החלקים השונים. משימתנו האמיתית אינה להביא צדק לצד אחד או אחר אלא לרפא את כולם. המסר האמיתי של התורה, הנראטיב העתיק שלאורו אנו חיים, הוא שכולנו אחד. השם אינו אל אחד, השם הוא אחד. אם לא נראה את האחדות, לא נראה את האמת. אם נפעל נגד אחדות זו, נפעל נגד ה'.

יהונתן שפע, סמנכ"ל, מחלקת זכויות בשטחים הכבושים, שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם

*

• עידכון ל-16.7.2014:

הקריאה של ישראל לפנות אזור אזרחי גדול בצפון הרצועה על מנת להפגיזו איננה ראויה, ומהווה פגיעה בלתי מידתית באוכלוסייה אזרחית. יחד עם זאת, אנו כמובן מגנים בחריפות את השימוש של חמאס בתושבי הרצועה כמגנים אנושיים ואת האיומים שלהם על תושבי האזור הפלסטינים שלא ייעזבו את בתיהם ואת האזור שאמור להיות מופגז. מזעזע לראות הקלת ראש בחיי אדם או במקרים אחרים את היחס המזלזל באופן בוטה חיי אדם מצד גורמי הכוח באזורינו

*

 

עוד תגובות מרבנים למען זכויות האדם על המצב:

• מתי יבוא המשיח, בכי ארץ אהובה, הרב אריק אשרמן

• היאוש מאיים לשרוף כל תקווה, הרב פרופ' יהוידע עמיר

• איך מתפרקים מסדר יום מלא בשינאה, הרב אבי נוביס-דויטש

• רגשות מהחזית, יהונתן שפע

• רבנים למען זכויות האדם: מגנים כוונות להרס ושפיכות דמים