בעולם מאוכלס מדי, הסובל מאי-שיוויון גובר, שחברותיו מוכות ניכור, חרדה ואדישות, מילותיו הפשוטות של הנביא מיכה מתאימות כיום לא פחות משהיו בימי ממלכות ישראל ויהודה הקדומות. החטאים של בצע, ניצול ואלימות שכנגדם הוא מוחה עוד מלווים אותנו, כפי שאנו עדים גם לשחיתות שלטונית, התעללות בחלש, ואדישות לסבלם של אחרים. הנביא מיכה, שהיה בן זמנו של ישעיהו, אך שלא כמוהו בן למשפחה כפרית פשוטה, היה, לדברי הרב אברהם יהושע השל, הראשון שניבא את חורבנה של ירושלים. ומהו תפקידנו במצב הנוכחי אם ברצוננו לממש חזון נשגב זה? הרב יחיאל גריינימן בדבר תורה לפרשת "בלק"
החטאים של בצע, ניצול ואלימות שכנגדם הוא מוחה עוד מלווים אותנו, כפי שאנו עדים גם לשחיתות שלטונית, התעללות בחלש, ואדישות לסבלם של אחרים. הנביא מיכה, שהיה בן זמנו של ישעיהו, אך שלא כמוהו בן למשפחה כפרית פשוטה, היה, לדברי הרב אברהם יהושע השל, הראשון שניבא את חורבנה של ירושלים. לדברי השל (בספרו "הנביאים"):
הנביא מוכיח דווקא את 'רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב, וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל–הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ'. בגלל מעשיהם – 'בֹּנֶה צִיּוֹן, בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם, בְּעַוְלָה' – עתידים ציון וירושלים להיחרב: 'לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן, שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר' (מיכה ג:י, יא).
הרד"ק, מפרש התורה מימי הביניים, מסביר כי "בונה ציון בדמים" מתייחס לעשירים ולחזקים המנצלים ומדכאים את החלשים, ובכך "שופכים את דמם" של העניים, כאשר הוא משחק עם כפל המשמעות של המילה "דמים". הוא חוזר ומטיח את דבריו המרים במנהיגים המושחתים ובכוהני הדת, ובעיקר על התעללותם בעניים:
הֲלוֹא לָכֶם, לָדַעַת אֶת-הַמִּשְׁפָּט.
שֹׂנְאֵי טוֹב, וְאֹהֲבֵי רעה
גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם,
וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם.
וַאֲשֶׁר אָכְלוּ, שְׁאֵר עַמִּי,
וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת-עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחו. (מיכה ג:א-ג)
התייחסותו הנוקבת של הנביא לשומרון ולחטאיו המיוחדים באותה תקופה מדברת אלי בעוצמה ומזכירה לי את החוויות שלי בעבודה עם חקלאים עניים באותו האזור כיום:
מִי-פֶשַׁע יַעֲקֹב,
הֲלוֹא שֹׁמְרוֹן… (מיכה א:ה)
הוֹי חֹשְׁבֵי-אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע,
עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם;
בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ,
כִּי יֶשׁ-לְאֵל יָדָם.
וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ,
וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ;
וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ,
וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ. (מיכה ב:א-ב)
כאז כן היום.הנביא נתקל בשאננות וזעם מצד אלה שלהם הוא מטיף. הם אינם מוכנים לשמוע את דבריו:
אַל-תַּטִּפוּ, יַטִּיפוּן; לֹא-יַטִּפוּ לָאֵלֶּה,
לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת. (מיכה ב:ו)
אלוהים אתנו, הם טוענים (טיעון מוכר באופן טראגי להחריד!). הנביא מתגבר על מצוקת בדידותו ומנבא את הגרוע מכל (חורבן ירושלים), אך יחד עם זאת מבטיח לשומעיו שהם יכולים לחזור בהם מדרכם לפני שיהיה מאוחר מדי. וגם אם מאוחר מדי, עדיין טומן העתיד בחובו תקווה למי שישרוד.
האזהרה של ישעיהו ליבוביץ
בשנת 1968 השמיע ישעיהו ליבוביץ אזהרות דומות לחברה הישראלית באשר לדרך שבה בחרה ההנהגה דאז, אשר העדיפה לטפח תשוקות לאומניות לאדמה ולסמלים על פני הבריאות החברתית והרוחנית של החברה הישראלית. גם הוא נענה בלעג ובידוד בעקבות כך. את התוצאות אנו רואים כיום. אך לא מאוחר לשנות כיוון.
כפי שמבטיח לנו הנביא מיכה, אלוהי ישראל לא ינטוש את המעטים ההולכים בדרך הישר. הוא מלמד אותנו מה חשוב בחיי אמונה:
הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ,
כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד,
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ.
(מיכה ו:ו-ח)
מילים אלה הן השיא של פרשת השבוע והצהרה על הערכים שבסופו של דבר יגברו על חטאינו כאומה היום. התהליך עלול להיות כאוב, כפי שהיה אז, אך אני מאמין שהוא אפשרי ואף בלתי נמנע. מיכה אף מצייר חזון ידוע ונפלא של גאולה עולמית:
וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים,
וחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–
לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב,
וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.
וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ
ותַחַת תְּאֵנָתוֹ–
וְאֵין מַחֲרִיד. ( מיכה ד:ג)
ומהו תפקידנו במצב הנוכחי אם ברצוננו לממש חזון נשגב זה? לשמור על האמונה, להטיח את האמת בפניהם של בעלי השררה, ולהמשיך לחתור לשינוי הלבבות ההכרחי, בדיוק כפי שעשה הנביא מיכה בשעתו.
שבת שלום,
הרב יחיאל גריניימן
