סיכום של החיים בכפר אל עראקיב לאחר ההריסות, המאבק לא הסתיים!
בשבוע שעבר היו שתי הריסות בכפר ביום ראשון ושלישי. "שגרת" החיים היא של נידות קבועות בכפר ובימים האחרונים וכלל לא ברור מדוע יש צורך בניידות של משמר הגבול. הלילות האחרונים בכפר קשים, בשל פרובוקציות של כוחות המשטרה והניידות המפטרלות באורות מלאים גם במתחם בית הקברות. כזכור, הגדר הוסרה והמקום פרוץ.
משמרת המחאה של אלעראקיב, ביום א, 5.5.2013 בצומת להבים בנגב
משמרות יום א': ההשתתפות במשמרת בשבוע שעבר של אנשים מהמרכז היתה בעלת חשיבות. למרות שלא ידענו מראש על ישיבת עירית רהט באותו הזמן שעסקה במתן מענה לבעיות דיור. הישיבה אגב דנה בשיקום בית הקברות והיתה חשובה.
אפיק המשפטי: אין חדש, אך ביום א יסתיימו עשרת הימים שהמדינה קבלה כדי להגיב בתיק המהותי, כלומר: האם הצווים חלים (אולי יש לומר חלו) גם על בית הקברות או רק בנקודות הציון השונות של הבתים שהיו מחוץ למתחם בית הקברות. זה להערכתינו המשפטית הצנועה מוקד הענין! לאחר תשובת המדינה יוכל השופט להחליט בתיק.
נכון שהמבנים נהרסו אבל להחלטה כאן חשיבות רבה ביחס למתחם בית הקברות והערכאות האחרות פתוחות בפני שני הצדדים (מחוזי ועליון).
לגבי צווי העיכוב ישנה סוגיה של התנהלות ללא נקיון כפים מצד המדינה אשר טענה בבית המשפט המחוזי בשעה 12:00 לערך, כי איננה עומדת להרוס יותר, אלא רק לפנות את ההריסות. בסביבות ארבע-חמש הורידו קבלני ההריסה את צריח המסגד!!! בכלל, התנהלות המדינה כמי שאצה לה הדרך, היתה מלאה בפגמים. ההחלטה של בית משפט השלום ניתנה במעמד צד אחד (המדינה) ומיד לאחריה החלו הכוחות שכבר היו מוכנים בקרבת הכפר לנוע ותוך כשעה וחצי שעתיים החלו ההריסות מבלי לתת לאנשי הכפר אפשרות להשתתף בדיון והעירעור על ההחלטה היה תוך כדי ההריסה ובעת מתן ההחלטה כמעט הכל כבר נהרס! הכוחות לכאורה לא קיבלו הודעה על כך והמשיכו בהריסה למרות הנסיון הכושל להסב את תשומת ליבם לצו העיכוב. הם פשוט לא היו מעוניינים לעצור טרם סיימו את משימתם.
השבוע היה ביקור של משרד הדתות במקום וכן קבוצה של בלוגרים מישראל (בעיקר שיחה מקומית) וקבוצת סטודנטים של ג'י סטריר. אין כמו מראה עיניים.
בקרוב יצא רכב מתל אביב לביקור בכפר. וניתן יהיה לארגן רכב נוסף במידה ויהיה עניין.
המאבק למען מימוש זכויות הבדואים בנגב ממשיך!
