לרוב נטען כי החלטות לגבי עתיד שטח C הן החלטות פוליטיות, שצריכות להיות מוכרעות בכנסת, בממשלה או במשא ומתן מדיני. אבל עבור פלסטינים רבים מדובר בסוגיה של זכויות בסיסיות שאין לגיטימיות ליטול אותן גם מתוקף החלטה פוליטית. הרב אשרמן מזהיר שאם הרוב יכול להחליט גם על שלילת זכויות בסיסיות של מיעוט (ועוד כזה שלא מיוצג), הדמוקרטיה יכולה להיעשות דומה מאוד לדיקטטורה
לאחרונה מצטברות עדויות על מניעה שיטתית של פיתוח פלסטיני בשטח C של הגדה ואף על מגמות של דחיקת פלסטינים ממנו. עם המשבר במשא ומתן והקמת ממשלת האחדות הפלסטינית צפות שוב גם תוכניות "פוליטיות" לנתק את שטח C מהמובלעות שבשליטת הרשות הפלסטינית ואפילו לספח אותו או חלקים ממנו לישראל. אבל ישראל בעצם כבר מספחת דה-פאקטו את מרבית השטח של הגדה, מבלי לתת זכויות אזרחיות למי שחיים בו או תלויים בו. שטח C הוא השטח הרציף והיותר פנוי וזמין לפיתוח פלסטיני –לבנייה, לתעשייה ולחקלאות. ככזה הוא קריטי לכלל הפלסטינים תושבי הגדה, לא רק לתושביו.
לרוב נטען כי החלטות לגבי עתיד שטח C נוגעות לשדה הפוליטי – כאלו שצריכות להיות מוכרעות בכנסת, בממשלה או במשא ומתן מדיני. אבל עבור פלסטינים רבים מדובר בסוגיה של זכויות בסיסיות שאין לגיטימיות ליטול אותן גם מתוקף החלטה פוליטית. אם הרוב יכול להחליט גם על שלילת זכויות בסיסיות של מיעוט (ועוד כזה שלא מיוצג), הדמוקרטיה יכולה להיעשות דומה מאוד לדיקטטורה.
שטח C מפוצל ל-165 מובלעות צפופות ומקוטעות (מפה מתוך: התחום האסור הוצאת עמותת "במקום", יוני 2008).
היעדר פיתוח של הפלסטיני בשטחי סי
מדיניות שמנסה לצמצם את הפיתוח במרחב של קבוצה אחת – הפלסטינים – אינה נמצאת בתוך גבולות הפוליטיקה הדמוקרטית והלגיטימית. והעתיד אכן מסתמן כשחור: כלל השטח שמיועד לפיתוח פלסטיני יגיע במקרה הטוב ל-1%מתוך שטח C, המהווה 60% מכלל הגדה. כלומר רוב שטח הגדה – כ-59% ממנה – מנועים מפיתוח עבור הפלסטינים, המהווים את רוב תושבי הגדה.
החלק הנותר מהגדה, זה של שטחי A ו-B, מפוצל ל-165 מובלעות צפופות ומקוטעות בניהול פלסטיני, חלקן קטנטנות. הגבולות של השטחים הללו, שנקבעו כחלוקה זמנית, משוללי היגיון תכנוני: לפעמים חלקים מכפר שנמצא באזור B, או שטחי פיתוח עתידי שלו או אדמותיו החקלאיות (מקור הפרנסה של תושביו) נמצאים בשטח C וניצבים תחת מגבלות בנייה קשות. לכן הפיתוח והחקלאות נתקעים והצפיפות ולעיתים גם העוני במובלעות הפלסטיניות הולכים וגדלים.לפי דוח של הבנק העולמי, לאחר הקמתה של העיר רוואבי עתודות הפיתוח במובלעות הפלסטיניות (שטחי A ו-B) כמעט נגמרו, ובשטח הזמין לפיתוח, שטח C, אסורה כמעט כל בנייה פלסטינית חדשה. על פי הבנק העולמי מצב זה מביא למשבר קשה במחירי הדיור, בפיתוח ובכלכלה הפלסטיניים, ודוחק את מרבית הפלסטינים למצוקה הולכת וגוברת.
בטווח של עשור מהיום, נוכל לצפות שהצפיפות והעוני במובלעות יביאו פלסטינים לנסות לצאת מהן. ואז מה? ישראל תגדר 165 אזורים נפרדים, בגדר ארוכה בהרבה מגדר ההפרדה, בעלות אסטרונומית לישראלים ותוך כדי שלילת חירותם הבסיסית של הפלסטינים וזכותם לפיתוח, ובלי שיהיו שותפים בקבלת ההחלטות? לאן זה יוביל אותנו?
בניגוד לטענה כאילו קמפיינים למען זכויות אדם הם פוליטיים במובן הצר, הפוליטיקה היא זו שזולגת לתחום הזכויות הבסיסיות ורומסת אותן. ניקח את ההחלטה להקפיא את מעט תוכניות המיתאר עבור כפרים פלסטינים בשטח C, שהיו בהליכי אישור. זו החלטה נגד כפרים בשטח שבשליטה ישראלית, שבאה כעונש לרשות הפלסטינית על פנייתה לאו"ם. גם ככה למרבית הכפרים הפלסטינים בשטח C אין תוכנית מיתאר, כלומר כל בנייה שם אינה חוקית וצפויה להריסה. עם הקפאת הליכי האישור לתוכניות הללו הופשרו גם צווי הריסה ומספר פחונים של אוכלוסיית רועים ענייה מרודה נהרסו בחרבת א טווייל והם נשארו ללא קורת גג. זה עניין פוליטי לגיטימי? בעצם הפכנו זכות בסיסית שאמורה להיות מעל הפוליטיקה לקלף פוליטי.
הריסות בתים בשטח C (צילום: אקטיבסטילס)
אם כן לא מדובר פה בשאלות פוליטיות "קלאסיות" כמו זכותנו להתיישב בגדה אלא בזכות של פלסטינים לבנות ולהתפתח (דבר שבשטח C נמנע גם על אדמות בחזקה פלסטינית). ללא קשר לשאלת הריבונות העתידית וגבולותיה, צריך לשמור כאן ועכשיו על הזכות לקורת גג ופיתוח. הפלסטינים לא ייעלמו אם יצופפו אותם במובלעות, הם רק ייתקעו מבחינת יכולת פיתוח ומצבם יילך ויתדרדר. לכן זו סוגיה של הפרת זכויות אדם בהיבטים בסיסיים, שאמורה להיות מעבר לכל ויכוח הגון.
כמו מערכת התכנון הצבאית שאחראית על שטח C, כלל התוכניות לגבי שטח זה נעשות ללא כל שיתוף של הפלסטינים, ועוד מתעקשים שזה נעשה לטובתם. על מערכות מסוג זה אמר הרש"ר הירש, מאבות האורתודוקסיה המודרנית, שכאשר החזקים לוקחים על עצמם את ה"עול" לעשות צדק לאלו שאין להם קול ולא יושבים בשולחן הדיונים, זה "גובל בפשע", אפילו עם כוונותיהם טובות.
הרב אריק אשרמן הוא נשיא רבנים למען זכויות האדם שהם בין העותרים לבג"צ להשיב סמכויות תכנון לפלסטינים בכפריהם בשטח C. הוא מתגורר בירושלים ומשתתף במשך שנים בפעילויות לא אלימות בשטחים הכבושים. הפוסט התפרסם לראשונה בשיחה מקומית
