פותח דלתות בתוכי: רשמים מהסיור בירושלים – בית המדרש לזכויות האדם, מכללת עמק יזרעאל ›

הנה מגוון תגובות מסיור שנערך בירושלים לסטודנטים מבית המדרש לזכויות האדם במכללת עמק יזרעאל. את התגובות אספה הרב נאוה חפץ. הסיור פתח לסטודנטים דלתות, לממדים שלא הכירו.

שרה אליהו:

• המסע לירושלים היה מרתק בעיני, פותח דלתות בתוכי אל תוך מימד שלא ידעתי כי קיים בי ובירושלים.
• ציער אותי לראות כיצד העיר ש-9 קבין של יופי ירדו אליה, הפכה תחתינו לעיר בעלת 9 קבין של נפרדות.
• ציער אותי איך מקום שאמור לסמל את הערכתנו לאבותינו הפך למקום חמוש גדרות בטון ענקיות המוקף בגלילים חלולים המיועדים לקני רובים המשגיחים ממעל.

כמו שהקפנו את עברינו בחומות מפרידות, כך אנו נפרדים לא רק מעברינו בצורתו האצילית, אלא גם מעצמינו, בעוד וויכוחים על אידיאות לכאורה ממלאים את החלל. לא פשוט לראות איך אנשים מעדיפים להמשיך ולדבר במונחים של ימין ושמאל במקום לראות כמה הרס וחורבן הפילוג הזה יוצר. האחיזה בפילוג תמיד מביאה האשמות וגנאי כאילו ישנם בכלל צדדים נפרדים.

האהבה שלי למדינה ולירושלים נותרה בעינה, הראייה שלי את הנפרדות שיצרנו מתוך חוסר חמלה לאחר ולעצמינו נפקחה.

על כך אני מודה.

גלי אומרו:

מבחינתי הסיור בירושלים היה חוויה מרשימה ועוצמתית ביותר. היה מרתק לראות את הצד השני. קיבלתי חומר וידע שכלל לא הייתי מודעת אליו, שמחתי מאוד שיצא לי לקבל את נקודת המבט של הצד השני. התאכזבתי מלראות איך המדינה שאני חיה בה פועלת, מחשבתי על כך שקשה מאוד ליצור פה שלום רק התחזקה לצערי.

אלוינה:

עד הסיור, לא יצא לי לחשוב על הצד "המכוער" של ירושלים. כן הייתי מודעת למצב אך לא הקדשתי לזה מחשבה. לצערי אני לא אופטימית לגבי העתיד של הפלסטינאים בצד ההוא וגם אם כן יהיה שינוי לטובתם זה בטח יקרה עוד המון המון זמן.

הסיור היה מבלבל מעט, מצד אחד אתה רואה איך הם חיים וזה עצוב ומרגיז, מצד שני כל הסטריאוטיפים שיש לנו על הערבים גורמים לך לא לרחם עליהם ולכעוס על עיריית ירושלים או המדינה בכלל.

הדס:

ההרגשה שיצאתי איתה היא של קושי ושדברים יותר מסובכים ממה שאני יודעת. כאילו ככל שיודעים יותר מבינים שהבעיה יותר גדולה. אני נוטה הרבה יותר לצד השני, אהבתי את הכיוון שנאווה הובילה ובעצם היא פתחה את העיניים לחצר האחורית שלנו – של ירושלים.

קשה לי שהדת והחרדים שולטים בנו ומייצרים עוד בעיות. ההרגשה היא שלא באמת יש רצון לפתור את הבעיות ולחיות בדו קיום אלא רצון רק לכבוש עוד, להוכיח את קיומנו פה, לנו מגיע יותר.

איזה פחד קיים – ששולט בכולם במקום לנסות לפתור את הבעיות לעומק, פתרונות מאוד מקומיים – בלי מחשבה עמוקה – גדר הפרדה,

בקיצור בעיקר תסכול – קשה לי עם הסכסוך במדינה שלנו שנראה לא פתיר,

 

דקלה:

בסיור נחשפתי לדברים שלא הייתי רואה בחיים. לא חשבתי שקיימים. ההדרכה הייתה מעניינת מאוד וחשפה למידע רלוונטי בדרך מעניינת.

הסיור היה מעניין מאוד וחושף, אבל כדי שיהיה איכותי כמו שמגיע שיהיה, יש להקפיד על כל הפרטים לדעתי.

הדס קלנר:

זו הייתה חשיפה אמיתית ראשונה שלי לצד הפלסטיני ובפעם ראשונה הבנתי את השנאה. מצד אחד יש תחושה שהאיום הפלסטיני שנמצא בקרבנו, שאינו מעוניין בקיום המדינה, ולומד במוסדות שלנו, מקבל נציגות בכנסת ובעולם, מקבל תעודות אזרח וזכויות אזרח, נהנה מאפליה מתקנת וכו'.

אבל מצד שני רואים את המציאות המרה במזרח ירושלים, תהיתי איזו הצדקה יש בלחצות כפר ערבי שלם ל-2 או לבצר את קבר רחל הקדום לכולם ולמנוע כניסה לכולם חוץ מאשר לחרדים.

העובדה שכפרים פלסטינים מלוכלכים יותר – תרבות או לא תרבות אני לא מכירה כ"כ אם להגיד את האמת אבל להקים ישיבה חרדית באמצע כפר ערבי שאינו משולב – באיזו הצדקה?

זה דווקא לחפש את המלחמה בעיני, השטויות שהשלטון שלנו מבצע במזרח ירושלים לא פוגעות רק בפלשתינים, מדובר בטמטום מהצד היהודי שמחמם את הפלשתינים בהצדקות ובדעת הקהל העולמי, ודוחף אותם רחוק יותר מהסיכוי לדו קיום, לשקט, שבסופו של דבר, ימנים או שמאלנים, במחיר כזה או אחר כולנו רוצים שקט, כולנו רוצים יותר מיסים לפיתוח הארץ ואיכות המחיה ופחות למימון צבא, כולנו רוצים לחיות טוב יותר, אבל העקרונות והשנאה, אין להם סוף. אין לי תשובות, כולם צודקים וטועים כאחד. אני לא עיוורת למציאות המרה שאין אפשרות לשוויון זכויות, כי הם לא רוצים אותנו פה בארץ, הם רוצים פלסטין, ואחרי הסיור הזה אני מסוגלת להבין גם למה. גם היהודים בחו"ל רצו מדינה יהודית, לא חשוב שאירופה נאורה ומתוקנת וקל לחיות בה, אבל האינטרס שלה הוא האירופאים, כמו שכאן האינטרס הוא היהודים.

עוד על פעילות בית המדרש לזכויות האדם במכללת עמק יזרעאל