"הגישה הקתולית הדורשת מאנשי כמורה התנזרות, נתפסת כסותרת את הגישה היהודית" | בתמונה: בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן ברומא, מרכזה ההיררכי והרוחני של הנצרות הרומית-קתולית. cc: ויקיפדיה
בדבר תורה של הרב יונתן צ'יפמן לפרשת "בהעלותך" אנו למדים על הנסתר בביקורת של מרים ואהרון על משה. בתוך כך, אנו למדים על פרק חדש ביחסה של היהדות למיניות.
על אודות האשה הכושית אשר לקח
החלק האחרון של פרשת השבוע "בהעלותך" מתאר כיצד מרים ואהרן מותחים ביקורת על משה "על אודות האשה הכושית אשר לקח" (במדבר י"ב:א), את העונש של מרים, בעקבות כך, ואת פנייתו של משה אל ה' למענה. במבט ראשון עשוי הקורא, בן ימינו, לחשוב שהביקורת נסובה על עצם נישואיו לאשה זו, ושאולי אף היו לביקורת זו גוונים גזעניים (המונח 'כושית' מתייחס לתושבי אתיופיה שחומי העור). אך רש"י מפרש את הטקסט אחרת: הוא מבין את הביקורת כמתייחסת ליחסו של משה לאשתו, במיוחד העובדה שחדל לקיים אתה יחסי מין (פרט אינטימי שסיפרה ציפורה למרים, "כאשה אל רעותה").
נראה לי שלמרות שמרים ואהרן חטאו בלשון הרע, בכך שמתחו ביקורת על משה, הייתה לכך הצדקה: הם היו סבורים שמשה מנע מגיסתם באופן שרירותי את עונתה. גם אם היו למשה סיבות מוצדקות לכך, כפי שנראה להלן, ציפורה עדיין הייתה זכאית לזכויותיה כאישה. לכן אנו מוצאים שמרים ואהרן פעלו מתוך דאגה לאישה ולציפייתה שצרכיה יסופקו במסגרת הנישואין.
הדברים משתקפים בפירוש רש"י לפסוקים הבאים, המבוסס על המדרש: "יפה עשה משה שפרש מן האשה מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור". משום כך לא יהיה זה נאות מבחינתו לקיים יחסי מין, שגורמים לטומאה ומצריכים טבילה במקווה לפני שיוכל לדבר עם ה'. וכך מפרש רש"י את פסוק ג: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן": שכאשר ה' פנה אליהם באופן לא צפוי הם היו צועקים "מים, מים"! זוהי גם סיבת סדר הפסוקים שלכאורה אין ביניהם קשר הגיוני, אך הם מסבירים את טבעה של נבואת משה: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּו. לא כן עבדי משה… פה-אל-פה אדבר בו ומראה ולא בחידות" (י"ב:ו-ח).
מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.
יחסה של היהדות למיניות
אנו רגילים לחשוב שיחסה של היהדות אל המיניות חיובי וכי היא אינה רואה את הפרישות בעין יפה. אכן, זהו טיעון רווח באפולוגטיקה היהודית המודרנית. הנישואין והילודה נחשבים כמצוות ראשונות במעלה, לא רק מבחינת סדר הופעתן בתורה, אלא אף מבחינת חשיבותן כשלעצמן. משום כך נתפסת הגישה הקתולית הדורשת מאנשי כמורה התנזרות, כסותרת את הגישה היהודית אם לא את טבע האדם בכלל. אך לפחות במקרה שלפנינו – המקרה היוצא דופן של משה רבנו, אשר היה נביא מהמעלה הראשונה ואף יחיד במינו – הפרישות מן האישה נחשבת למעלה והביקורת של אחיו נתפסת כמשקפת חוסר הבנה בסיסית של סיבת התנהגותו.
שבת שלום,
הרב יונתן צ'יפמן
מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.
