בעוד חז"ל מדגישים בחג מתן תורה את הנעשה על הנשמע, התרבות הפורחת של תיקוני ליל שבועות מסתפקים בנשמע. הנעשה נשאר לאחרים. הרב קובי וייס בפוסט לחג השבועות.
חג השבועות כחג מתן תורה מציין את תפקידה המכריע של התורה בביסוס הזהות יהודית. תיקון ליל שבועות הצובר בשנים האחרונות תאוצה מרשימה בחלל התרבותי ישראלי הינו הוכחה לחשיבות התרבותית של "ארון הספרים היהודי" בזהות הישראלית. במדרשים מפורסמים של חז"ל, הרעיון המקראי של "נעשה ונשמע" בקבלת התורה זכה להדגשה, כלומר תחילה קבלת החלק המעשי ורק אחר כך החלק הרעיוני הוא הסדר החשוב והמכריע בקבלת התורה על ידי העם. בשונה מכך, כיום נוהגים לחגוג ולציין דווקא את הנשמע ולא את הנעשה. חגיגת קבלת התורה הנעשית בבתי המדרש ובבתי הכנסת כמו גם במוזיאונים או מרכזי תרבות הינה חגיגה במגרש של ה"נשמע". ה"נעשה" נותר מיותם.
הדבר בולט שבעתיים כשהנושא הנלמד עוסק בזכויות אדם ובשאלות של אחריות חברתית. "היחס לגר ולזר בישראל", "שמיטה וכלכלה חברתית", "אדם, ממון ומנהיגות", "זכויות אדם ביהדות" הם רק דוגמאות מעטות לנושאי אירועי תיקון ליל שבועות, השנה. האם שיחה או שיעור טוב בנושא מהווים תחליף ראוי לפעילות מעשית לשינוי או תמיכה במוחלשים? האם לא נכון היה בחג השבועות לשים את הדגש על העשייה? לחגוג את התורה בפעילות של ביקור חג את היתום והאלמנה והגר אשר בשעריך? להסתובב בשכונות מצוקה ולהביא ביכורים למשפחות חד הוריות? והשאלה המרתקת מכולן היא: מדוע לא התפתחו מנהגים מסוג זה אלא דווקא המנהג של לימוד תורה כל הלילה?
יש לזכור כי הרעיון המרכזי של לימוד התורה בלילה הינו סוג של פיצוי או תיקון לנרפות מסוימת. ההחלטה להימנע משינה ערבה בליל החג הינה הצהרה על חשיבותה של התורה. רעיון זה ראוי שיאומץ בכל שטחי התרבות בארץ. רבים מדברים גבוהה גבוהה בזכות התרבות וחשיבותה, אולם כמה מתוכם מוכנים להימנע משינה כדי לבטא זאת? כמה מוכנים לשלם מחיר לשם כך? רבים מוכנים לעשות like בפייסבוק. כמה מתוכם מגיעים להפגנות? וכמה מאלו המגיעים להפגנות ממשיכים לפעילות קבועה? הקריאה צריכה להמשיך ולהדהד את השאלות הללו. רבים מוכנים לשמוע הרצאה מעניינת ומרתקת על "תרבות העוני". כמה מהם מוכנים ללכת למשפחה ענייה ולנסות לעזור לה לצאת מעוני? "גדול תלמוד המביא לידי מעשה", כלומר התלמוד הנכון הוא זה שמביא לידי מעשה. תלמוד הנשאר בגדר תרבות או גרוע מכך בגדר בידור איננו תלמוד. עדיף היה לאותו תלמוד שלא ייאמר כלל. הקהל שבחר להגיע לשמוע אותו ייאלץ להישאר בבית ובתסכולו אולי ימצא עצמו עושה מעשה.
לפני זמן מה ערכתי אירוע לקידום הדיור הציבורי בבית שאן. פניתי לאחד הרבנים שהכרתי כתומך נלהב של רעיון זכויות האדם ובקשתי ממנו לדבר בכנס. תשובתו הכנה הייתה: "אני לא מתאים לדבר לקהל כזה, צריך מישהו שיודע את השפה. אני ממליץ לך על רב אחר, הוא יתאים". לאחר זמן מה שאלתי את עצמי למה אותו רב לא חשב "ללמוד" את השפה? אותו רב לא היסס ללמוד ארמית כדי להכיר טוב יותר את התלמוד, ואף לא הניח את לימודי האנגלית כחלק מהשכלתו הכללית. מדוע לא להתאמץ ללמוד את השפה של המוחלשים? האם החלק הזה בתורה לא מספיק חשוב? האם שפה זו נמוכה מדי לכבוד תורתו?
יוליוס שנור פון קרולספלד, "רות בשדה בועז, 1828. cc: ויקיפדיה
בנוסף לתיקון שבלילה, ביומו של חג השבועות אנו קוראים את מגילת רות הנחתמת בהולדתו של דוד המלך, צאצאם של רות ובועז. יחוס מדהים יש לו לדוד. מצד אמו הוא בנה של רות המואבייה הבאה מהעם הבזוי ביותר. מואב קיבל את שמו כי הוא "בא מאב", הוא בנו של לוט ששכב עם בתו לאחר שהשתכר. מצד האב, בועז הוא צאצא של יהודה ששכב עם תמר כלתו המחופשת לזונה. מדוע חשוב לתנ"ך להדגיש זאת? התשובה היא שדוד המלך הוא דמותו של המלך האולטימטיבי שיש לו שושלת – מלכות בית דוד. שושלת זו עתידה להצמיח את המשיח. תפקידו של המשיח הוא לקבץ נדחי ישראל. דחויי ישראל מכל השכבות גם המוחלשות והסובלות ביותר. לשם כך עליו לגייס את כל מעמקי הנפש כדי להצליח להגיע לכל אחד ואחת. הוא זקוק למצוא בתוכו את רות המואבייה ואת תמר הזונה. הוא צריך לבוא נטול אגו לחלוטין. מנהיג אמיתי אינו מי שיודע לנאום באו"ם, הוא אף אינו מי ש"יורד אל העם" מול מצלמות במחנה יהודה או במימונה. הוא אינו מי שגדל במצוקה ויצא ממנה, וכעת מלא חשיבות עצמית ובוז כלפי האוכלוסייה שממנה יצא. מנהיג אמיתי יודע לדבר לכל חלקי העם בגובה העיניים, לראות את המצוקות מקרוב, להכיל אותם ולדעת לרומם אותם. הוא חייב להכיר את כל השפות של העם, ולדבר בהם ברמת שפת אמו המואבייה. לא לחינם נבחר משה, המנהיג הגדול ביותר שקם לנו, אלא בגלל חמלתו כרועה על הצאן, כל הצאן, כולל השה האובד.
מגילת רות היא מגילה של מעשים ולא של דיבורים ריקים. כאשר רות בוחרת להצטרף לנעמי היא אינה מסתפקת בלומר את המשפט הנפלא "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי," אלא גם מקיימת אותו בפועל ובוחרת לחיות חיי דלות עם חמותה. היא מוכנה ללכת ללקט שיבולים כאישה יחידה בין כל העניים והבחורים הלועגים. בועז רואה את רות ומעריך אותה על מעשיה: "הוגד לי כל אשר עשית את חמותך". אך גם הוא אינו מסתפק במילים יפות וטורח לדאוג לרות לאורך כל המגילה עד השיא של גאולת האדמה והנישואין. זוגיות זו של רות ובועז הנובעת ממיצוי החסד ברמה המעשית ביותר יכול להצמיח את דוד מלך ישראל. עשיית החסד הוא הייחוס החשוב ביותר הדרוש מאדם בישראל בכלל וממנהיג בפרט. ייטיבו הנוהרים לשמוע הרצאות על חסד ועזרה לחלש בתיקון שבועות הקרוב ויפנימו את המסר המרכזי מהמגילה: "אם אתה רוצה לעשות תעשה – אל תדבר על זה".
הרב קובי וייס ישתתף בתיקון ליל שבועות בקהילת "ניגון הלב" בנהלל וידבר על "אוהלה של תורה ומאהלי המחאה, היפגשו?"
הפוסט התפרסם לראשונה באתר "העוקץ"
