בתמונה: הרב סילבסטר. תמונת פייסבוק.
בדבר התורה לפרשת "נשא" מלמד אותנו הרב גדעון ד. סילבסטר כי העבודה למען זכויות האדם אינה פשוטה. מצד אחד, אנו מבקשים רווחה, שלום וצדק לכול. אלה הם אידיאלים נשגבים וזוהי זכות לפעול למענם. ואף על פי כן, עבודתנו מעלה סתירות. ככל שאנו אוהבים ומעריצים את המדינות בהן אנו חיים, תפקידנו הוא לחשוף את העוולות ולפעול לתיקונן. אנו מוצאים את עצמנו בתפקיד הלא נוח של המבקר הנצחי: תמיד באופוזיציה, תמיד מתנגדים לזרם המרכזי. זה יכול להיות מתכון לבדידות, מרירות ודיכאון. איך נימנע מסכנות אלה?
כיצד אפשר לקדם זכויות של אחרים בלי לחוש תסכול
בפרשת השבוע מצווים הכוהנים לברך את העם. הם קוראים לה' לברך ולשמור אותם, להאיר פניו אליהם ולשים להם שלום" (במדבר ו:כ"ב-כ"ז). זוהי ברכה נפלאה, הקוראת לה' להשפיע על העולם את השפע שכה נחוץ לו. אך יש ברכה נוספת שהכוהנים אומרים לפני שהם נותאים את ברכתם, ודווקא היא זו שמעניקה לנו תובנה נוקבת כיצד אפשר לקדם זכויות של אחרים בלי לחוש תסכול.
התלמוד מלמד אותנו (סוטה 39א):
"מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה".
ספר תורותיו של רבי משולם זושא מאניפולי – "מנורת זהב", מהדורה ראשונה, וורשה, 1902. cc: ויקיפדיה
על הכוהנים לברך באהבה מפני שרק באהבה נוכל להניח בצד את שאר שיקולינו ולחוש אמפתיה. כך נקבל אחריות על אהובינו, על קהילתנו, על אומתנו ועל עולמנו. מורי ורבי, הרב שלמה ריסקין, מדגים נקודה זו עם סיפור חסידי יפה:
רבי זושא מאניפולי (1718–1800) שמע בפונדק שיחה בין שני שתיינים. "אני אוהב אותך, איוואן", אמר שיכור אחד לרעהו. "אתה לא אוהב אותי", אמר חברו. "אני כן אוהב אותך", ענה הראשון. "אתה לא אוהב אותי", התעקש איוואן. "איך אתה יודע שאני לא אוהב אותך?" קרא הראשון בייאוש. "כי אתה לא יכול לומר לי מה כואב לי", ענה איוואן. "אם אתה לא יכול לומר לי מה כואב לי, אתה לא יכול לנסות לתקן זאת. ואם אתה לא מנסה לתקן, אתה בוודאי לא אוהב אותי".
רגישותו של רבי זושא למילותיהם של אותם איכרים שיכורים עזרה לו להבין שהעזרה לזולת משפיעה ביותר כשהיא נובעת מאהבה. רעיון זה עוזר לנו להבין למה על הכוהנים לשאת את ברכתם באהבה. למרות שאנשים אלה הקדישו את חייהם לעבודת קודש, הם עלולים לחוש תסכול נוכח העוני והסבל שהם רואים, ואז הם עלולים לברך במרירות וכעס. התורה מלמדת אותנו ששום טוב לא ייצא מזה. רק כאשר אנו מברכים באהבה נוכל להעניק את ברכותינו בלב שלם. אולי משום כך קובעת ההלכה כי כוהן שאין ביכולתו לברך באהבה מוטב שלא יברך בכלל (ראה "באר היטב" על השולחן ערוך, אורח חיים קכ"ח:י"א).
כשאנו ממלאים ליבותינו באהבה אנו מניחים בצד את כעסנו ותסכולנו. האהבה מעצימה אותנו לברך את כל מי שסביבנו ברווחה, צדק, רוחניות ושלום. זהו המסר של הברכה שלפני הברכה.
שבת שלום,
הרב גדעון ד. סילבסטר
הרב גדעון ד. סילבסטר הוא מחנך רבני בכיר בישראל. הוא מכהן גם כרב מטעם איחוד בתי הכנסת הבריטי בישראל.
סיון תשע"ד
