הם לא ייעלמו אם תצופפו אותם

חברי רבנים למען זכויות אדם על הריסות של בית פלסטיני. אפילו אם לא ייבנו במקומו התנחלות, בכל זאת יימנעו פיתוח

המדיניות של צמצום הפיתוח הפלסטיני איננה סוגייה פוליטית ואינה קשורה לשאלת ההתיישבות בגדה – זו שאלה של זכויות אדם, והיא צריכה להיות נידונה בלי קשר למו"מ המדיני. לקראת דיון בבג"צ. טור של הרב אריק אשרמן באתר "העוקץ"

באחרונה משמש המו"מ המדיני כדי לחסום עיסוק בסוגיות זכויות אדם של הפלסטינים ולטעון שנושאים אלו יוכרעו במסגרת הסדר עתידי. נכון, סוגיית הגבולות של ישראל והתנחלויות בגדה אומנם נמצאות במחלוקת חריפה במו"מ עם הפלסטינים ואף בתוך עמנו. אבל מדיניות שמנסה לצמצם את שטח הפיתוח של קבוצה אחת – הפלסטינים – אינה קשורה לסוגיות הללו. וזו, כך אראה, המדיניות הישראלית בשטח שבשליטה ישראלית המלאה בגדה (שטח C).

לא מדובר פה בשאלות כמו זכותם של יהודים להתיישב בגדה, אלא בזכות של פלסטינים לבנות בשטח C על אדמות בחזקתם המוכרת (כשגם לכך כמעט ולא ניתנים להם אישורים); לא מדובר בשאלה של מי השטח הזה, אלא מה השימושים המותרים בו וכיצד מוקצים משאביו. הפלסטינים שכבר בשטח שבשליטה ישראלית לא ייעלמו אם יצופפו אותם, הם רק יסבלו. לכן זו סוגייה של הפרת זכויות אדם בסיסיות שאמורה להיות מעבר לכל ויכוח הגון.

צפו: כיצד מערכת התכנון הצבאית משפיעה על החיים שלנו:

הנה כמה נתונים שידגימו כי המדיניות בשטח C בגדה מכוונת לצמצום הפיתוח הפלסטיני – ולא ליישוב מתנחלים לצד פלסטינים:

• השטח הבנוי בפועל של ההתנחלויות מהווה 1% משטח הגדה בעוד הגבולות המוניציפליים שנקבעו להתנחלויות בידי הצבא תופסים יותר מ-40% משטחה. כלומר ההתנחלויות מחזיקות בשטח הגדול לפחות פי 40 מהשטח אותו הן מנצלות, כך ששטח זה מנוע מפיתוח פלסטיני. ואם מסתכלים רק על שטח C, הרי שפחות מ-1% משטח זה מיועד לפיתוח פלסטיני – לעומת 70% משטח C שבתחומי המועצות המקומיות של ההתנחלויות. שטח C מהווה את רוב הגדה וכמעט כולו מנוע מפיתוח פלסטיני.

• הרבה פעמים השטח המוניציפלי של ההתנחלויות כולל בתוכו אדמות שהמדינה מכירה בהן כאדמות פלסטיניות. אפילו בתוך השטח הבנוי של ההתנחלויות ישנן מובלעות של אדמה פלסטינית. המובלעות הללו יוצאות בפועל מחזקת הפלסטינים – אין להם גישה לאדמותיהם במובלעות או יכולת לעשות בהן שימוש חקלאי או אחר. הצבא הצליח באמצעות פרשנות יצירתית של החוק העות'מני להכריז על אדמות פלסטיניות פרטיות רבות כעל "אדמות מדינה". מנגד, הצבא אינו מקצה "אדמות מדינה" לפלסטינים, אלא כמעט אך ורק למתנחלים. בנוסף, על חלקים נרחבים אחרים של הגדה הכריז צה"ל שטח צבאי סגור, כאשר פיתוח פלסטיני אסור בהם.

לבסוף, מערכת התכנון הצבאית, ונטולת ייצוג לפלסטינים, כמעט ולא מעניקה להם אישורי בנייה גם על רבות מן האדמות הפלסטיניות שעוד נותרו בבעלותם. זאת למול מערכת תכנון אזרחית – עם ייצוג לתושבים – עבור המתנחלים, שבזכותה הם זוכים לשטחי פיתוח לאדם נרחבים בהרבה לעומת הכפרים הפלסטינים. על כאלו אמר הרש"ר הירש, שכאשר החזקים לוקחים על עצמם את ה"עול" לעשות צדק לאלו שאין להם קול ולא יושבים בשולחן הדיונים, זה גובל בפשע.

יישוב יהודים על חשבון מרחב הפיתוח הפלסטיני איננו עניין של שמאל-ימין או ויכוח על גבולות ארץ ישראל. אפילו מי שלא מקבל שבגדה מתקיים כיבוש, אדם הגון שדוגל בהתיישבות בכל ארץ ישראל – על יד ולא במקום הפלסטינים – צריך להסכים שזכויות תכנון ומשאבי קרקע הם לטובת כלל התושבים ויש להקצות אותם באופן שווה. אחרת הרי זו עברה של האיסור בהלכה לנהוג איפה ואיפה.

לעומת זאת, מתגובת המדינה לעתירה לבג"צ להשבת סמכויות תכנון לפלסטינים בכפריהם בשטח C – שהוגשה בין היתר על ידי רבנים למען זכויות אדם ומחר (שני) יתקיים דיון בעניינה – נדמה כי התבלבלו היוצרות: המדינה מנסה לטעון כי הדרישה להשבת סמכויות התכנון לפלסטינים בכפריהם בשטח C מידי הצבא היא סוגייה מדינית או פוליטית. אנחנו טוענים שוועדות תכנון אזרחיות הן דרישה מינימאלית כדי לאפשר פיתוח הוגן של הכפרים הפלסטינים. למעשה, המדינה אומרת לפלסטינים: גם כשיש לכם זכות על הקרקע אין לכם זכות לפתח אותה.

האמירה של המדינה כאילו ניסיון לבטל מדיניות של איפה ואיפה, שאינה מאפשרת לפלסטינים לבנות על אדמותיהם, הוא פוליטי ולכן לא שפיט, היא טענה מסוכנת. בהגדרה כזו של "פוליטי", הכל פוליטי ודבר לא שפיט. וזאת אומרת שעמדת המדינה היא שאין דבר מעל הפוליטיקה; אין שום כללים של דמוקרטיה, של יהדות, של הגנה על מיעוטים וחלשים ואין מקום לבית המשפט לומר למדינה "עד כאן".

הרב אריק אשרמן הוא נשיא רבנים למען זכויות האדם המאמר התפרסם לראשונה באתר "העוקץ"

קיראו עוד: