ילדים, הם אולי, הקורבנות הפגיעים ביותר של הריסות הבתים. הילדים, הם אותם צופים שקטים שלעיתים קרובות פגיעתם זוכה להתעלמות. בעוד אנו מתכוננים ליום העתירה בבית המשפט העליון, ה-28 בחודש להחזרת סמכויות התכנון בשטחי סי לידי הפלסטינים, נישא בלבבנו את כל הסטודנטים המעולים שציוניהם צנחו מטה; את הילדים הצעירים שחיפשו לשווא בהריסות ביתם צעצוע אהוב; ואת הילדים הבוגרים יותר ששבו להרטבת לילה. כל אלו שהושפעו ומושפעים עדיין מאותן החרדות שנולדו עם הרס ביתיהם. זהו פוסט על ההשפעה של הריסות הבתים על ילדים בפרט ומשפחות בכלל.
הרס הבית כפי שהוא מתבטא באמנות ילדים
בסוף שנות התשעים, אקטיביסט הפעיל סדנאות יצירה לילדים שבתיהם נהרסו כתוצאה מצו מנהלי באזור בית לחם. כמה מהיצירות שלהם מוסגרו ותלויות באזור הישיבות במשרדנו, ומזכירות לנו להקשיב לאלה, הפגיעים במיוחד, שקולם דומם.
מחקר – השפעת הריסות בתים על ילדים
- נערכה השוואה של שאלוני בריאות הנפש בין ילדים שבתיהם נהרסו עם קבוצת ביקורת. ההשוואה העלתה כי בריאותם הנפשית של הילדים שבתיהם נהרסו גרועה יחסית לקבוצת הביקורת, גם שישה חדשים לאחר ההריסה.
- החוויה של הריסת הבית יכולה לגרום לטראומה לטווח ארוך.
- ילדים שבתיהם נהרסו חווים יותר קושי להתרכז מקבוצת הביקורת. הם פעילים יותר, המוטיבציה שלהם נמוכה, מתבלבלים בקלות ומאבדים ריכוז בקלות, וחולמים בהקיץ.
- ילדים שבתיהם נהרסו סובלים מחרדות ודיכאון יותר מאשר בקבוצת הביקורת. הם בוכים יותר, חוששים ללכת לבית ספר, חשים שאינם אהובים או שאחרים רעים אליהם, חשים אשמה, עצבנות ומאד מתוחים.
- ילדים שבתיהם נהרסו מסוגרים יותר מקבוצת הביקורת, מעדיפים להשאר לבד או לשמור על דממה בנוכחות אחרים.
- ילדים שבתיהם נהרסו מתלוננים יותר על כאבים פְּסִיכוֹסוֹמָטִיִּים, כמו סחרחורות, כאבים במיקומים שונים בגוף ובעיות בנשימה ללא שום סיבה נראית.
- מתבגרים שבתיהם נהרסו סובלים מיותר סימפטומים הקשורים בטראומה, לעומת קבוצת הביקורת. תופעה זו מתקיימת גם שישה חודשים לאחר הריסת הבית.
במילים שלהם
"אני לא אוהבת קולות רמים של ילדים. אני אוהבת לשבת לבד ולישון" – ילדה מבית לחם.
"אבא שלי קיבל שבץ והוא רתוק למיטה. הוא מאד עצבני ולא יכול לסבול אף אחד מאיתנו. היחסים בין האחים שלי וביני השתנו, והתחלנו להגיד מילים שלא נהגנו לומר מעולם" – ילדה מרמאללה.
"אני חולם הרבה שהצבא נכנס לבית ורוצה להרביץ לנו… אני לא יכול לישון לפעמים, כי אני נזכר בבית שלנו" ילד, רמאללה.
"הבת שלי אומרת – אני לומדת ולומדת, אבל במבחנים כשהמורה שואלת אותי אני שוכחת" – אמא, בית לחם.
"הלב שלי הפך שחור" ילדה, רמאללה.
קיראו עוד:
צפו: כיצד מערכת התכנון הצבאית משפיעה על החיים שלנו:
"תג מחיר" לפגיעה בחפים עקב מוצאם הונהג ע"י כל השופטים וכל הצבור.
הבעיה המתוארת בכתבה היא פרט אחד מתופעה יותר כללית.
ב ynet מדור חדשות משפט ב 02.04.12 מצאתי ידיעה מאת אביעד גליקמן: "בית המשפט העליון דחה את ערעורה של…תוסגר לארה"ב. בנה הפעוט ינותק ממנה…כבן שנתיים".
גם כליאה של אבות בעקבות גזר דין של שופטים גורמת נכות נפשית כרונית לילדיהם החפים מפשע. הנכות מתבטאת בלקויי אישיות בלתי הפיכים שנמשכים לכל אורך שנותיהם של הבנים, זאת תוצאה טבעית של התערערות הבטחון של הילדים בסמכות החנוכית ההורית בשלב ההתפתחותי שבו האמון בהורה הנו קריטי להתפתחות נפשית תקינה. לפי בלוג "הפקטור המשפטי של עו"ד יוסי דר" בדהמרקר קפה ביום 09.03.12, אפילו ההודאה באשמה כשלעצמה פוגעת בילדים (ואפילו ההודאה שקרית, והיא לצרך עסקת טעון בלבד, ונמסרה כדי להמנע מהרשעה לפי "ראיות" במצב השכיח מאד של ספק משפטי שמכונה (כנוי מטעה) "לא סביר", והרי זה סוג נוסף של ענישה קבוצתית- קבוצת המורשעים מספק שכוללת גם חפים מפשע). מלבד זאת, כליאת בן מערערת את הבריאות של הוריו הקשישים, מרוב סבלם, ומקצרת את ימיהם (לא ממש רצח שלהם, אבל…).
בנוסף, בימ"ע התיר להפלות לרעה, בקבלה לעבודה, חשודים בחזקת זכאים, וכך למנוע מהם לפרנס את ילדיהם (ע"א 8189/11 רפאל דיין נ' מפעל הפיס, פס' 42).
כשד"ר קדמן התריע שקצוץ קצבאות הילדים הוא בגדר "פשע שנאה" כי ימנע התפתחות תקינה של בני קבוצות המעוט העניות, מה ענו לו משכילי הצבור "השפוי והנאור"? שפגיעה זאת בבני העניים היא מוצדקת כי תלמד להם לקח שלא ירבו ילדים כהוריהם. צדוק זה עולה בקנה אחד עם החלטות השופטים הנ"ל.
פגיעות חמורות ושגרתיות אלה בחפים מפשע (לא בגלל שהם בני גזעו של המורשע אלא בגלל שהם בני משפחתו, או שאתרע מזלם להכלל בקבוצת סכון או להוולד לבני קבוצת סכון) מוצדקות, הן לדעתם של השופטים עצמם והן לדעת הצבור ונציגיו המחוקקים, וזאת, בגלל שהעוול הכרוך בהן מתגמד לעומת התועלת לכלל החברה. אם כן, מקובל על החברה הישראלית העקרון המוסרי שפגיעה בחפים מפשע ואפילו בילדים (כערבים כיהודים) חפים מפשע יכולה להיות מוצדקת; איש איננו מערער על פס"ד שכאלה, משמע שהעקרון הזה מקובל על כולם.
מאחר שהזכות לפגוע בחפים מפשע מקובלת על כל הצבור וגם על השופטים, אני לא מבין מה ההצדקה המוסרית להאשמת אותם שגובים "תג מחיר" קבוצי (גזעני) לטובת הכלל; הם מממשים את אותו עקרון מוסרי שכבר התקבל על דעת כולם; (אמנם זה לא מצדיק את פעולתם בחסר סמכות, דבר שעלול להזיק לכלל).
יישר כוח על פועלכם בהגנת זכות האדם .