עוולות מערכת התכנון בגדה

אז מה קורה בדיוק מבחינת מערכת התכנון והבנייה במרבית שטח הגדה הרציף והזמין לפיתוח בשטח C? מה הבעייה עם התכנון שם? ולמה אנו עותרים נגד מערכת זו? 

[קיראו עוד: העתירה, |  בפעם הראשונה מבקשת עתירה לצמצם את השליטה של הממשל הצבאי בגדה על תחומי חיים אזרחיים של הפלסטינים, |  תשובת המדינה לעתירה]

• פחות מ-1% מהשטח הרציף של הגדה, (שטח C) המיועד לפיתוח פלסטיני, לעומת 70% משטח C שנמצא בשטחי המועצות המקומיות של ההתנחלויות.

• בניגוד לכל אינטרס ישראלי סביר, מתקיימת בגדה מערכת תכנון צבאית שמתערבת בנעשה בכפרים הפלסטינים, מנהלת אלפי הליכים משפטיים והורסת מאות בתים, והכל על חשבון משלם המיסים הישראלי.

• ארבעה שנים לאחר תחילת השליטה הצבאית של ישראל בגדה בוטלה מערכת התכנון הכפרית המקומית שהתבססה על החוק הירדני, ללא חקיקה בכנסת, וללא כל צורך ביטחוני.

• זה קרה בשנת 1971, במחי צו צבאי שהטיל על הפלסטינים מערכת תכנון צבאית והגדיר מערכת תכנון אזרחית להתנחלויות – שתי מערכות תכנון נפרדות על בסיס אתני באותו שטח.

• בניגוד למערכת התכנון הצבאית הישראלית בגדה, מערכת התכנון הכפרית המקומית תחת השלטון הירדני כללה ייצוג לתושבים, ובכך הייתה דמוקרטית יותר.

• לכפרים פלסטינים בגדה ייעדה מערכת התכנון הצבאית צפיפות גבוהה יותר משל ניו יורק או מרכז לונדון, ורק תחת לחץ כבד ריככה את עמדתה [מבוסס על דוח "במקום", "התחום האסור"].

• לפי מערכת התכנון הצבאית כפרים פלסטינים בגדה גם אמורים להיות פי שניים יותר צפופים מערים ישראליות. [מבוסס על דוח "במקום", "התחום האסור"].

• מול ההתנחלויות האפלייה עוד יותר זועקת. דוגמא בוטה אחת: פי 48 יותר שטח פיתוח לאדם בהתנחלות ריחן לעומת הכפר הפלסטיני נבי אליאס. [מבוסס על דוח "במקום", "התחום האסור"].

• שנים רבות נשארו על תילן תוכניות מנדטוריות מיושנות עבור הכפרים, שכבר הבריטים אמרו שחייבים לשנות. רק בשנים האחרונות מכין הצבא תוכניות חדשות בחלק מהכפרים, אבל מדובר רק בתיחום של האזורים שכבר בנויים ואיסור על בנייה מעבר לקו התוחם.

• בעבר, כשהמערכת התכנון הצבאית הייתה יותר עניינית והוגנת, הפלסטינים כיבדו את החוק והגישו עשרות אלפי בקשות לבנייה.

• רק כשלפתע הפסיקה מערכת התכנון הצבאית לתת היתרי בנייה כמעט לחלוטין, התייאשו הפלסטינים מלבקש היתרים ונאלצו לבנות ללא היתר.

• כיום יותר מ-94% מהבקשות להיתרי בנייה של פלסטינים נענות בשלילה [מקור OCHA].

• לפי הבנק העולמי, הקרקעות במובלעות הצפופות A ו B–(שבשליטה תכנונית פלסטינית) נוצלו כמעט עד תום והקרקע שנותרה יקרה מאוד. בשטח C ישנן קרקעות פנויות נרחבות. אלא שהממשל הצבאי ללא נותן שם כמעט היתרי בנייה (מתוך אתר "בצלם").

• למתנחלים מוקצים פי 43 יותר "אדמות מדינה" לעומת הפלסטינים (שזוכים גם להקצאות דלות אלו רק בעת פינויים בכוח).

• בהיעדר הקצאת מגרשים של "אדמות מדינה" לפלסטינים, היכולת לבנות על אדמת המשפחה שירשת היא צורך חיוני. גם ללא היתר.

• והתוצאה, הריסות נרחבות: 1,626 מבנים פלסטינים נהרסו בין 2000 ל-2007 על רקע אי-מתן היתרי בנייה, לפי דוח במקום.

• 706 בתי מגורים נהרסו בשטח C מ-2006, עד 2014 על רקע מניעת היתרי בנייה. זה הביא לכך ש-3381 איש איבדו את בתיהם, מתוכם 1607 ילדים.

• הריסות וגירושים אלו נחשבים למקור לטראומה עמוקה וארוכת טווח עבור הילדים והוריהם. [ראו דו"ח מקצועי של רופאים לזכויות אדם].

• ההשלכות: משפחות פלסטיניות רבות מוצאות עצמן ללא בית, נודדות בין בני משפחה ומצטופפות בתנאי מגורים מחפירים ומאבדות את רוב הונן [מדו"ח OCHA].

• רק 12% מהמשפחות הפלסטיניות שביתן נהרס על רקע אי-מתן היתרים דיווחו כי ניתן להן לרוקן את ביתן לפני הריסתו על ידי הממשל הצבאי [מצוטט בדו"ח OCHA].

• קשה להעריך במדוייק, אבל נראה כי למדיניות זו של אי-פיתוח ואי הכרה יש תרומה גם לעוני הקשה בשטח C, אפילו בהשוואה למובלעות שבשליטה פלסטינית.

• יותר מ-% 70 מהקהילות הממוקמות בשטח C, שבשליטה ישראלית מלאה, אינן מוכרות ואינן מחוברות לרשת המים ונאלצות להסתמך על מים מובלים בעלויות גבוהות להחריד. [לפי דו"ח OCHA].

• 24%  מהאוכלוסייה הפלסטינית בשטח C – שתחת שליטה ישראלית מלאה- סובלים מאי-ביטחון תזונתי, לעומת 17% ביתרת הגדה [לפי ד"וח OCHA].

• על כגון אלה אמר הרב שמשעון רפאל הירש כבר במאה ה-19, כי כאשר אלו עם הכוח לוקחים על עצמם את התפקיד להחליט עבור אלו נטולי הכוח -אלו שלא ישובים בשולחן קבלת ההחלטות ואין להם קול "גובל בפשע". ואפילו עם כוונותיהם טובות.

• מערכת הביטחון הישראלית קבעה בעבר שהריסת בתים מגבירה את הסיכון להקצנה וטרור והמליצה להימנע מנוהג זה.

צפו: כיצד מערכת התכנון הצבאית משפיעה על החיים שלנו: