המדינה טוענת ביחס לבגצ שלנו כי אין אפליה בשטחים וכי הנושא נוגע לשאלות מדיניות, אך לדעתנו הזכות לקורת גג ופיתוח מינימאלי איננה עניין מדיני או פוליטי ואינה קשורה למשא ומתן. זו אמורה להיות זכות בסיסית לפי ערכי היהדות, הדמוקרטיה והחוק הבינלאומי. בפרט יש לתהות מדוע שהצבא ישלוט על תחומי חיים אזרחיים של קבוצה לאומית מסויימת, ללא כל הצדקה ביטחונית, במדינה מתוקנת?
בתגובת המדינה לעתירה של כפרים פלסטינים ומספר ארגונים להשיב סמכויות תכנון לכפרים הפלסטינים בשטח C, מביעה המדינה עמדה כי זו סוגייה מדינית (להבדיל מזכות בסיסית לקורת גג) ומכחישה אפלייה בתכנון. כל המדדים מראים כי מתקיימת בשטח אפלייה בוטה. מעיקרי עמדת המדינה: התכנון נלקח מידי הפלסטינים וניתן לצבא תוך איזון בין טעמים צבאיים להומניטריים; אין אפלייה בתכנון בגדה כנגד הפלסטינים ואין פגיעה בהם, ומדובר בסוגייה מדינית.
העותרים יבקשו להראות כי בהסתמך על עובדות מתועדות ישנה אפלייה ופגיעה חריפה באוכלוסייה הפלסטינית בשל התכנון הצבאי הישראלי, כי פגיעה זו היא שמגיעה עד לכדי פגיעה הומניטארית וכי לא מדובר בסוגייה מדינית אלא בזכות בסיסית לקורת גג ופיתוח מינימאלי.הדיון בעתירה ב-28.04
להחיות את מוסדות התכנון הפלסטינים
לפני כשבוע הגישה המדינה את תגובתה לעתירה לבג"צ התובעת השבת סמכויות תכנון לפלסטינים בשטח C. העתירה הוגשה ב-1.8.11 על ידי מועצת הכפר דיראת-רפעיה בגדה, יחד עם רבנים למען זכויות האדם, מרכז ירושלים לזכויות אדם, הועד הישראלי נגד הריסות בתים וסנט איב נגד משרד הביטחון, המנהל האזרחי וצה"ל. העתירהמבקשת להשיב על כנן את ועדות התכנון המקומיות בכפרים הפלסטינים וועדות התכנון המחוזיות בשטח C בגדה המערבית על פי הפריסה המוניציפלית הקיימת, ובכך, להחיות את מוסדות התכנון הללו (שהיו קיימים טרם תחילת השליטה הישראלית בגדה וגם קצת אחריה). הוועדות בוטלו, בצו מספר 418 משנת 1971.
בתגובתה מציינת המדינה מספר נקודות מרכזיות:
הצעד המבוקש בעתירה הוא "בעל השלכות של ממש במישור המדיני". וכי "אלו נושאים אשר ראוי כי הסדרתם תיעשה במסגרת המגעים המדיניים שמתקיימים בין מדינת ישראל לרש"פ".
- תגובת רבנים למען זכויות האדם: הזכות לקורת גג ופיתוח מינימאלי איננה עניין מדיני או פוליטי ואינה קשורה למשא ומתן מדיני. זו אמורה להיות זכות בסיסית לפי ערכי היהדות, הדמוקרטיה והחוק הבינלאומי. בפרט יש לתהות מדוע שהצבא ישלוט על תחומי חיים אזרחיים של קבוצה לאומית מסויימת, ללא כל הצדקה ביטחונית, במדינה מתוקנת?
יש לציין כי הצעד המבוקש בעתירה לא סותר אף מתווה מדיני משמעותי במפה הפוליטית הישראלית – קיום של ועדות תכנון ובניה מקומיות ומחוזיות לתושבים הפלסטינים בגופי תכנון אזרחיים הוא עניין ראוי בין אם ישראל תשאיר את המצב הקיים על כנו, בין אם תספח את הגדה או חלקים ממנה ובוודאי אם תיסוג ממנה. לכן אין שום הצדקה להימנע מהשבת זכויות אלו עד להכרעה במו"מ המדיני הרחב.
הכפרים הפלסטינים היו אמורים להיות יותר צפופים ממרכז לונדון ומניו-יורק לפי התכנון הצבאי הישראלי
בנוסף טוענת המדינה להיעדר אפלייה בתכנון: "דין העתירה להידחות גם לגופה, בהעדר בסיס לטענות בדבר אפלייה או פגיעה באוכלוסייה הפלשתינאית הנובעות לכאורה מן המבנה המוסדי הנקבע בצו האמור [הצו שייסד את מערכת התכנון הצבאית בגדה]".
- תגובת רבנים למען זכויות האדם: האפלייה בתכנון בוטה וברורה: מערכת תכנון צבאית וחסרת ייצוג לפלסטינים לעומת מערכת אזרחית ויציגה למתנחלים – נפרד אבל לא שווה. והתוצאות בפועל: פחות מ-1% משטח C מיועד לפיתוח פלסטיני, לעומת 70% משטח C שנמצא בשטחי המועצות המקומיות של ההתנחלויות] מתוך דוח OCHA.]. שטחי הפיתוח פר-אדם להתנחלויות פי 7 ועד פי 48 יותר נרחבים לעומת כפרים פלסטינים סמוכים (מדגימה אקראית שביצעו בארגון "במקום"). הכפרים הפלסטינים היו אמורים להיות יותר צפופים ממרכז לונדון ומניו-יורק לפי התכנון הצבאי הישראלי, ורק בלחץ העתירה, התושבים והארגונים, ולאחר שנים ארוכות, רוככה מעט מדיניות זו לאחרונה [להרחבה].
ביתר פירוט, לא ברור מדוע בעוד להתנחלויות יש 20 ועדות תכנון מקומיות, לפלסטינים אין אף ועדה אחת כזו; למתנחלים ישנה ועדת משנה ייעודית שמתפקדת כוועדה מחוזית לענייני התנחלויות בלבד, בעוד לפלסטינים אין אף ועדה אחת ייעודית כזו. לא ברור מדוע בעוד ועדות התכנון והבניה בהתנחלויות אמונות כביכול על השלטון המרכזי בכל הנוגע לאכיפה סדירה של חוקי התכנון והבניה בהתנחלויות בעוד הפיקוח על הבניה הפלסטינית לא יכול להיעשות באמצעות ועדות תכנון ובניה פלסטיניות אלא רק על ידי הממשל הצבאי הישראלי.
המדינה אף מקבלת בתגובתה את הטענה שלפי סעיף 43 באמנת האג, שישראל מכירה במחוייבות לה, על הכוח הכובש לכבד את החוקים הקיימים בארץ הנכבשת אלא אם כן יש מניעה מוחלטת לעשות כן. חוקי התכנון שהיו קיימים לפני כיבוש הגדה ב-67' הגדירו ועדות מקומיות ומחוזיות עם ייצוג לתושבים, ובדיוק למבנה זה מבקשת העתירה לשוב. כלומר העתירה מבקשת גם היא לכבד את החוק שהיה קיים בטרם כיבוש הגדה כפי שמחוייבת ישראל לפי אמנת האג וכפי שמכירה גם המדינה.
אלא שהמדינה מוסיפה על ההכרה באמנת האג ובסעיף 43 שלה, פרשנות לפיה יש אפשרות לא לכבד את הדין המקומי לפי צרכים של הכוח הכובש. והמדינה מוסיפה: "הצורך [להתערבות וביטול ועדות התכנון המקומיות של הכפרים הפלסטינים] בו מדובר הוא כאמור הצורך הצבאי, מחד גיסא, ושיקולים הומניטאריים, מאידך גיסא […]".
- תגובת רבנים למען זכויות האדם: אם כן לפי עמדת המדינה נטילת סמכויות התכנון מהכפרים הפלסטינים ומסירתם לידי מערכת תכנון צבאית, נטולת ייצוג לתושבים, המפלה אותם בצורה חריפה, מהווה איזון בין צרכים צבאיים להיבט ההומניטארי. אבל הפגיעה ההומניטארית רבה ומאידך לא ברור כלל מהו הצורך הצבאי שצה"ל יבצע את התכנון בכפרים הפלסטינים. שום היבט בטחוני לא הוצג.
למעשה הריסת הבתים המאסיבית, (כאשר מימוש צווי הריסה הוא ביחס של 8 אחוזים למתנחלים לעומת 20 אחוזים לפלסטינים, ושנובעת מהיעדר היכולת לבנות כחוק בהעדר תכנון מפורט לכמעט 90 אחוזים מהכפרים בשטח סי) היא זו שיוצרת בעייה הומניטארית. מדיניות זו אף מנוגדת לחוק הבינלאומי על פי מומחים משפטיים בעלי שם עולמי כמו פרופ' מרקו ססולי [לחוות הדעת], ופרופ' אייל בנבנישתי (בהקשר הספציפי של הריסת בריכות אגירת מי גשמים ומתקנים החיוניים להישרדות האוכלוסייה) [לחוות הדעת] ועוד.
עוד:
צפו: כיצד מערכת התכנון הצבאית על החיים שלכם
