נתונים על מידת האפלייה של מערכת התכנון הצבאית בגדה ›

• בהשוואה בינלאומית: הכפרים הפלסטינים היו אמורים להיות יותר צפופים ממרכז לונדון ומניו-יורק לפי התכנון הצבאי הישראלי: בעת קביעת השטח שמוקצה לפיתוח בכפרים הפלסטיניים, מניחה מערכת התכנון הצבאית שצפיפות האוכלוסין העתידית בכפרים תהיה גבוהה ב-70 אחוזים ויותר מצפיפות האוכלוסין באחדות מהערים הגדולות והמאוכלסות ביותר בישראל ובעולם המערבי – יותר מאשר במרכז לונדון ובניו-יורק. [דוח "במקום", "התחום האסור", על התכנון בשטח C עמ' 103-104].

• בהשוואה מול הסטנדרטים התכנוניים בישראל שבתוך הקו הירוק: בתוכניות מתאר רבות שהקצתה מערכת התכנון הצבאית לכפרים הפלסטינים מספר התושבים לדונם ברוטו גדול פי 11 בקירוב מאשר ביישובים כפריים בישראל, ופי שניים ויותר מאשר בערי ישראל. לפי מערכת התכנון הצבאית כפרים פלסטינים בגדה אמורים להיות פי שניים יותר צפופים מערים ישראליות.

• פי 48 יותר שטח פיתוח לאדם בהתנחלות ריחן לעומת הכפר הפלסטיני נבי אליאס: בכפר הפלסטיני נבי אליאס 0.07 דונאם שטח פיתוח לאדם; בהתנחלות ריחן 3.35 דונאם לאדם. בכפר הפלסטיני נבי אליאס מעל 1200 תושבים, ושטח תוכנית המיתאר שלו הוא 87 דונאם וזהו גם שטח הפיתוח שלו. בהתנחלות ריחן 174 תושבים, שטח תוכנית המיתאר של ההתנחלות הוא 1209 דונאם ושטח הפיתוח הוא 584.6. אגב, לפי דו"ח "שלום עכשיו", שטח השיפוט הבלתי נתפס של ריחן הוא 13,442 דונם.

• כמעט פי 7 יותר שטח פיתוח לאדם בהתנחלות סלעית לעומת הכפר הפלסטיני הסמוך: בח'רבת ג'בארה: 0.2 דונאם שטח פיתוח לאדם לעומת 1.3 דונאם לאדם בהתנחלות הסמוכה. בכפר הפלסטיני ח'רבת ג'בארה כ-350 תושבים, שטח תוכנית המיתאר שאושרה לכפר הוא 76 דונאם, וזהו גם גודלו של שטח הפיתוח. בהתנחלות סלעית 542 תושבים. שטח תוכנית המיתאר שאושרה להתנחלות סלעית הוא 1,414 דונאם ושטח הפיתוח הוא 738 דונאם.

• גם צפיפויות הבנייה בתוכניות מלמדות על האפלייה מול ההתנחלויות: הצפיפות לדונם ברוטו בתוכנית המצומצמת שהקצתה מערכת התכנון הצבאית לכפר הפלסטיני ח'רבת ג'בארה (2.4) גבוהה פי ארבעה מהנתון המקביל בהתנחלות הסמוכה סלעית (0.58). הצפיפות לדונם ברוטו שאישרה מערכת התכנון הצבאית במסגרת תוכנית המתאר המצומצמת לכפר ד'אהר אל עבד (4.29) גבוהה פי 16 (!) מאשר בהתנחלות הסמוכה ריחן (0.27).

• מדיניות תכנונית-סביבתית שונה ביישובים פלסטיניים (מתוך דוח "במקום"): נתונים אלה מראים כי המינהל האזרחי נוקט מדיניות תכנונית-סביבתית שונה ביישובים פלסטיניים, מצד אחד, ובהתנחלויות ישראליות, מצד שני. בעוד שבתוכניות לכפרים פלסטיניים השאיפה היא לחסוך במשאבי קרקע ולצופף את הבנייה, בתוכניות להתנחלויות המגמה היא לעתים קרובות הפוכה: לכלול שטחים נרחבים ככל הניתן בתחום התוכנית, תוך יצירת צפיפויות נמוכות במיוחד

עתירה חדשה בנושא זכויות התכנון הפלסטיניים הוגשה לבג"צ מבקשת לתקן מצב מעוות זה ולהחזיק סמכויות תכנון לפלסטינים בשטח סי. העתירה תידון ב-28.4 בבית המשפט העליון מול השופטים רובינשטיין, פוגלמן וסולברג.

צפו: איך מערכת התכנון בשטחים משפיעה על חיינו