בדבר תורה לפרשת שמיני, הרב ג'רמי מילגרום פותח בכמה שאלות פשוטות: האם אכלנו בחג אוזני המן? האם אנחנו אוהבים אוזני המן? האם אנחנו אוהבים את האוזניים שלנו? האם האוזניים של מישהו ראויות לאכילה על ידי בני אדם, או שמא זה מעשה קניבלי?
עלי להסביר מה קורה כאן: אני מוצא את עצמי נקרע בין כל מה שנעים, טעים ומשמח בחג שעבר עלינו זה עתה, ובין המגעיל, המקומם, והדוחה שבו. במגילת אסתר לא מופיע שם השם או כל אלמנט רוחני נשגב, אך הוא רווי בשנאת האחר – האשה והזר. גיבורת המגילה אסתר הכנועה מסיימת את הופעתה בבקשה להמשך הטבח ביום נוסף בשושן הבירה ולכן אחראית היא להריגת עוד 75,000 אנשים שאינם מהווים כל איום על היהודים (“ואיש לא עמד לפניהם/בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים"). ובכן, מי שקוראים מגילה זו בהחלט יכולים להשתוקק לאכילת אוזניו של המן הרשע, אבל לאחר שמתפכחים מהיין , מהפָּרָנוֹיָה, מהקְסֶנוֹפוֹבְּיָה וכו', האם אין זה מתאים להעביר את הסיפור הזה למדף סיפורי העם המוזרים וההזויים ולחזור למשימת בניית עולם טוב יותר בלעדיו? הרי בלי ד"ר ארור גולדשטיין ומעלליו הפורימיים במערת המכפלה לפני עשרים שנה, היינו עכשיו קרוב לוודאי במצב הרבה יותר טוב…
התנתקות ממסרים אפלים בחגי ישראל
לפני שבוע הציע ידידי הרב משה יהודאי באתר זה בדבר תורה ל"שבת זכור" שנתקן את מצוות השמדת זכר עמלק מדאגה אובססיבית להישרדותינו למאבק להכחדת הג'נוסייד בעולם. כפי שהשבת שלפני פורים מגוייסת להכנת הנפש (בלשון סגי נהור) לחג, כך ראויה השבת שאחריו לניקוי הנפש מרעלי החג (ויקרא בישראל “שבת שכח”?). דבר תורה זה לשבת זו היא למעשה הרמת ידיים: אין כל טעם להמשיך להתעסק ולהיאבק עם הטקסט עליו מתבסס החג הזה! עלינו לשמר מפורים רק את הקרנבל והתחפושת, ובאשר לאותו מאכל, בלי הנרטיב המסוייט, זה כבר לא ישנה מה שנקרא לו. בעצם, למה שאני חותר הוא לאימוץ פורים כחג חילוני כמו שחוגגים אותו רוב בית ישראל, ולהתנתקות מבית הכנסת השבוי במסרים אפלים ומסוכנים. כמובן שנשמור ואף נעצים את מצוות מתנות לאביונים, וגם את מסורת משלוח המנות נקיים, אם כי במידה פחות פזרנית מכפי שהיא הפכה במחוזותינו.
ואני מאמין שבעקבות שחרורינו מתסביך הרדיפה המסורתי הזה נהייה מצויידים טוב יותר לתקן את ההגדה של פסח הבא עלינו לטובה ולהעביר את "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו…" (שהוא מאותו בית מדרש) מהמקום המרכזי שאמירה זו תופסת להערת שוליים בלתי מזיקה, זכר לימים שנתנו לפחד לשלוט בנו ללא עוררין ולא אנחנו עליו. ביום הזה באמת נוכל לקרב בכל רמ"ח איברינו ושס”ה גידינו את העידן שבו יקויים הפסוק:
“ימים אשר נחו היהודים מאויביהם…אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה”
" במגילת אסתר לא מופיע שם השם או כל אלמנט רוחני נשגב, אך הוא רווי בשנאת האחר – האשה והזר. גיבורת המגילה אסתר הכנועה מסיימת את הופעתה בבקשה להמשך הטבח ביום נוסף בשושן הבירה ולכן אחראית היא להריגת עוד 75,000 אנשים שאינם מהווים כל איום על היהודים" | מגילת אסתר מתוך אוסף ברגינסקי | cc: ויקיפדיה
אחרית דבר: הסכנה בפוליטיזציה של מגילת אסתר
קראתי שוב את הקטעים הרלוונטים במגילה ואני מתקשה להבין על מה יצא הקצף. אמנם רוח הקודש אין שם, אבל גם קשה לקחת את זה ברצינות. ואני מודע לכך שאני קורא לפרישה מן הציבור יהודי המסורתי-דתי, וזה קשה, אבל בעצם אני קורא להצטרפות לציבור הרבה יותר גדול שהצביע ברגליים. וחוץ מזה, צריך לזכור שבאימוץ הציונות פרש הציבור הדתי-לאומי מהיהדות הקלאסית (והצטרף לציבור הרבה יותר גדול אף הוא – ציבור הלאומיות האירופית). מגילת אסתר בידי יהודי הגולה אינה מסוכנת כמו שהיא מסוכנת בידי הציבור הדתי-לאומי בישראל, במיוחד כשהיא במעמד "חלוצי" (בלשונם) וכובש (בלשון שאר העולם) בשטחים.
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
