פרשת השבוע: סיכול השמדת עם ›

שבת זכור, צו: על עמלק, על עמלקיות ועל משמעות הפורים

פרשת השבוע לשבת זכור / צו מביאה את הרב משה יהודאי להשוות בין היחס לעמלק, עמלקיות ובין היחס להמן. זאת בכדי להביא לסיכול השמדת עם.

מאת: הרב משה יהודאי

בשנים רגילות, שאינן מעוברות כמו שנה זו, נקראת פרשת צו לפני פסח, בשבת הגדול. אולם בחלק מהשנים המעוברות, היא נקראת לפני פורים ואז היא נקראת שבת זכור, ככל שבת שלפני פורים.

• הצטרפו לדרשה מיוחדת של עו"ד שחדה אבן ברי במסגרת שחרית לשבת צו / זכור

הסיבה היא ברורה: לפי המסופר במגילה, שאינו כמובן בגדר אמת הסטורית, המן צורר היהודים היה מזרע אגג, שהיה מלך עמלק בעת ששאול המלך יצא למלא את מצוות השמדתו, כאמור בספר "דברים כ"ה יז "תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם", בהנחיית הנביא שמואל. שאול לא ביצע את המצווה עד סופה כיוון שלא השמיד את רכוש עמלק ולא הרג את אגג, ועל כך שילם בכתרו. מי שעשה זאת היה לבסוף שמואל עצמו.

על פי המסופר בתורה, עמלק היה בנו של עשיו, וצאצאיו הם כמובן העמלקים. בתחילה היו העמלקים "אלוף" (ככול הנראה בית אב) בארץ אדום.  בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני והנגב^.. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצרים (ברפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה.

מדוע להלחם בעמלק

תוקפנות זו על עם פליט שבורח מאימפריה, נחשבה למעשה מתועב במיוחד, ומאז צווה עם ישראל להלחם בעמלק מלחמת חורמה עד להיעלמותו הסופית. ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים, תבוסה שבעקבותיה לכאורה המשיכו בנדודיהם במדבר ארבעים שנה.

תיאורי המלחמות עם עמלק נמשכים כאמור גם בתקופותיהם של שאול ודויד ומסתיימות בתקופת המלך חזקיהו כאשר  "בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר…ויכו את שארית הפליטה לעמלק^". (דברי הימים א', ד' מ"ב.)

סיפור היחסים בין עם ישראל לבין עם עמלק והשלכותיו בהלכה הוא משמעותי מאד. מגולמת בו סוגיה חשובה ומורכבת מבחינה מוסרית. יש בו התנגדות חריפה ביותר להתנכלות לחלשים ולפליטים, כאשר במקרה המתואר בתורה החזקים והתוקפנים היו העמלקים והפליטים והנרדפים היו בני ישראל.

ובכן מה צריכה להיות המסקנה הכללית מסיפור זה? האם יש בנו, וכך אני מקווה, היכולת להבחין ולגנות תוקפנות נגד חייהם וזכויותיהם של חלשים ופליטים באשר הם ולא רק כאשר הנפגעים  הם בני עמנו? והאם נרחיק לכת ונגנה התנהגות כזאת גם כאשר חס ושלום התוקפנים והמתקיפים חלשים ופליטים הם עצמם בני עמנו?

סיכול השמדת עם

פורים חייב להיות הזמן בו אנו חוגגים את סיכולה של העמלקיות אותה גילם המן – הרצון להשמיד בני עם אחר, במקרה זה יהודי פרס ומדי, אך כשם שסיפור יציאת מצרים הנחוג בפסח הפך להיות סיפור אוניברסלי של יציאה משעבוד לחרות, כך פורים צריך היה להיות החג האוניברסלי של סיכול סיפור השמדת עם באשר הוא.

אלא שלמסר החיובי הזה נקשר לצערי גם מסר אחר, והוא נובע מסיפור תגובת הנפגע מהעמלקיות.

התגובה המקראית , מספר דברים ועד למגילת אסתר היא מעין "מידה כנגד מידה" (בבלי סנהדרין צ' א' ), ומשמעותה, שכאשר יחיד כמו המן או קבוצה כמו העמלקים מתכוונים להרוג כמו המן או הורגים כמו העמלקים –  יש להרוג אותם, כפי שאכן נעשה לפי המתואר במקרא להמן ולעמלקים.

"לא הייתי מוציא מכלל אפשרות, שכאשר אותו טרוריסט נקלה גולדשטיין טבח בעשרות מתפללים במערת המכפלה בפורים לפני עשרים שנה, הוא ראה עצמו כממשיכם של מרדכי ואסתר, וההשלכות ברורות."

אך לא רק את המן תלו, אלא גם את עשרת בניו, וכן 75800 איש נוספים עליהם נאמר בפסוק ב', פרק ט "ואיש לא עמד בפניהם" , כלומר, הם לא לחמו, בשושן הבירה  וביתר ארצות שלטונו של אחשורוש, ככתוב:

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן–בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, מֶה עָשׂוּ; וּמַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ.  יג וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב–יִנָּתֵן גַּם-מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם; וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ.  יד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן, וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן; וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, תָּלוּ.  טו וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ; וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.  טז וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם, וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף; וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.

כאמור, אין כל עדות כי הדברים אכן התרחשו, אולם עצם העובדה, שדורות על גבי דורות, התחנכו לראות בהרג המוני זה דבר ראוי, מהווה לדעתי סיבה לדאגה עמוקה. לא הייתי מוציא מכלל אפשרות, שכאשר אותו טרוריסט נקלה גולדשטיין טבח בעשרות מתפללים במערת המכפלה בפורים לפני עשרים שנה, הוא ראה עצמו כממשיכם של מרדכי ואסתר, וההשלכות ברורות.

בין עמלק להמן

אוזני המן, מאכל מקובל בסעודת פורים

השבת היא כאמור שבת זכור, פרשת צו, הלא היא הפרשה השנייה בספר ויקרא, והיא ממשיכה לעסוק בענייני קרבנות, דרך עשייתם, הטיפול בדמם של הקרבנות, וכו'. זוהי איפוא שבת מעורבת. מחד, זוהי שבת דמים, בה נזכר במפורש הדם של הבהמות שהועלו לקרבן, וברמז עבה, דמם של הפרסים שנטבחו בארצו של אחשורוש. מאידך, אנו חוגגים במוצאיה את עובדת הינצלם של היהודים מטבח, ועוסקים במצוות הברוכות של משלוח מנות ובמתנות לאביונים.

קשה לי מאד לשמוח בלב שלם בחג הפורים. הייתי מתנחם אולי בכך, שתענית אסתר שנקבעה בדיוק ליום בו הרגו היהודים בפרסים, היתה מתפרשת כיום צום המציין אבל על כך, אך עדיין לא שמעתי מישהו המציין זאת במפורש. ובכן, נקרא מחר חלקים מהמגילה, נתעלם מרוב הקטעים הקשים כמותם קראתי, ונבליט את היפה והשמח, ככל האפשר.

פורים יכול להיות חג משמעותי נאם אכן נחוג אותו בצורה בוגרת ומבוקרת, על כל הכרוך בו, ובעיקר אם נציין את היותו חג הצלת היהודים, שלדאבוננו לא צלחה תמיד, כי אנו זוכרים שלא תמיד הקב"ה הצילנו מידם

פורים שמח ושבת שלום,

 הרב משה יהודאי

• קיראו עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

התמונה למעלה:הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה