בפסיקתו האחרונה הנוגעת לפלישת מתנחלים קיצוניים לאדמות פלסטינים סמוך לסוסיא, יצר בג"צ חסם חמור. בג"צ קבע בעצם שאין יותר טעם לפלסטינים לפנות אליו במקרה שמתנחלים פלשו לאדמתם לפני למעלה מ-5 שנים וכשהיועץ המשפטי למנהל האזרחי בשטחים הכבושים לא רוצה להתערב. בג"צ פשוט לא יתערב בהחלטות המערכת הצבאית לגבי מקרים כאלו. גם לא מדובר פה ב"התיישנות" (שאינה תקיפה במקרים מסוג זה כי אין מסמך רכישה, חזקה ביושר וכו') אלא זו סוגיה של אי-הכרה של בג"צ באחריות השלטון עבור בעיות שהוא יצר ואיפשר.
- בג"ץ הכשיר השתלטות מתנחלים על קרקע פלסטינית כי "אינה טרייה", עמירה הס, 19.2.2013
המפקד הצבאי מחויב לשמור על הקניין הפרטי. אך הוא מונע את גישת הפלסטינים לאדמותיהם הפרטיות ואז לא מגן עליהן- לא באמצעות מניעת פלישות, לא באמצעות סילוק מיידי של פלישות ולא באמצעות העמדת הפולשים לדין פלילי. היועץ המשפטי ובג"צ מפנים את אותם פלאחים פלסטינים עניים לבית המשפט השלום (שם דורשים מפלסטינים – כ"תושב חוץ" עירבון של בין 50 ל-100 אלף ש"ח כתנאי לעצם הגשת התביעה). בנוסף, זו תביעה עם סיכוי קלוש להצלחה בגלל שמדובר באדמות שישראל מעולם לא הסדירה את רישומם בטאבו, וההסתמכות היא על הוכחת עיבוד הקרקע ומסמכים עות'מניים.
המסלול של פנייה לבית משפט השלום, אם כן, פתוח בפני הפלסטינים רק במובן הטכני, בפועל זו דלת סגורה , כפי שנכתב כבר בדו"ח ששון. השורה התחתונה היא שכל הדלתות במערכת המשפט הישראלית נסגרו בפני הפלסטינים במקרי פלישה כאלו.
בסופו של דבר בג"צ הוא חלק מהמערכת השלטונית ששומרת על הכיבוש כמשטר קבע של ישראל. רק בשולים ובמקרים נדירים הוא מגן על פלסטינים מעוולות השלטון.אחד משופטי העליון הוא בכלל מתנחל שלא גר בישראל.