מה אנחנו עושים בחברות מרובות תרבויות, מעמדות, דתות ושוני?כיצד ננהג עם שיטות סיווג של קבוצות באופנים שאינם משתנים? האם עלינו לצפות או לדרוש שחברי הקבוצות יישארו במקומות "המסורתיים"? דבר תורה לפרשת "תצווה" מאת מעיין טורנר
פרשה "תצווה" עוסקת ברובה בבגדי הכוהן הגדול. בין הפריטים הרבים והצבעוניים של בגדיו ישנן שתי אבנים על כתפות האפוד הנושאות את שמות בני ישראל – שנים עשר השבטים – ועוד שתים עשרה אבנים על החושן, שגם עליהן מתנוססים שמותיהם של שנים עשר בני יעקב. בשני המקרים נאמר שמערכות אבנים אלה הן לזיכרון לפני ה'.
"וְשַׂמְתָּ אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל-שְׁתֵּי כְתֵפָיו—לְזִכָּרֹן" (שמות כ"ח:י"ב). ואילו בפסוק כ"ט: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ: לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד".
האם ה' באמת זקוק לתזכורת?
רש"י כותב על האבנים שעל כתפי אהרן לזיכרון: "שיראה הקב"ה השבטים כתובים לפניו ויזכור צדקתם". נשאלת השאלה: האם ה' באמת זקוק לתזכורת? האם לא סביר יותר שבני האדם הם אלה הזקוקים לתזכורת? אהרן, שנבחר והתקדש, שהולבש על ידי לא אחר מאשר אחיו משה, האדם היחיד שנחשב גדול ממנו, בבגדי הדר יקרי ערך, עתיד לעמוד ביחסים מיוחדים עם ה'. אהרן הוא זה שעליו לשאת על גופו תזכורת מוחשית שהוא עומד שם כשליח ציבור – כנציג הקהילה, ולא רק בזכות עצמו. הוא שם כנושא האחריות בשם הכלל.
מדוע אם כן זקוק אהרן לשתי "תזכורות"? שתיהן נושאות שמות אנשים, אך כל אחת באופן אחר: פעם מופיעים השמות אחד אחד ופעם בשתי קבוצות. אולי משום שחשוב שמנהיג יזכור שצאן מרעיתו מורכב הן מפרטים והן מקבוצות, כל אחד מהם עם צרכיו ורצונותיו הנפרדים. מנהיגים מתיימרים לעיתים קרובות לייצג את "העם" – את כולו – אך בדרך כלל מחולק "עם" זה לקבוצות משנה. על מי שברצונו להנהיג לזכור שעשויים להיות ניגודי אינטרסים וכי תפקידו או תפקידה לאזן בין הצרכים השונים. זו לא חוכמה לפעול למען חלק אחד בלבד של העם ולטעון שזה לטובת הכלל. זאת ועוד, על המנהיגים לזכור שגם הקבוצות מורכבות מפרטים, שנבראו יחידים בצלם ה'.
כל אחד ואחת מאיתנו זוהרים באור אחר
מעניין כי למרות שהמסורת מציינת בפירוש איזה שם נרשם על איזו אבן, התורה עצמה אינה עושה זאת. אנשים שייכים לקבוצות רבות ושונות, ואפשר לחלק חברה בצורות שונות. אנשים גם משנים את זיקותיהם וחייבת להישמר להם הזכות לכך. כמו כן, כל אחד מאתנו זוהר באור אחר בנסיבות שונות: יום אחד אודם ויום אחר נופך. איש אינו נמצא תמיד בשורה הראשונה. אל למנהיגים לסווג אנשים או קבוצות באופנים שאינם משתנים, ואל להם לצפות או לדרוש שיישארו במקומותיהם "המסורתיים".
כולנו מנהיגים באופן כלשהו: יש רגעים שאנו עומדים בפני ה' כאשר האחריות על אחרים מונחת על כתפינו או לבבותינו. מי ייתן ונזכור תמיד את שמותיהם וצרכיהם הייחודיים של אלה הסומכים עלינו, ואת זכויותיהם ורצונותיהם האישיים והקבוצתיים. מי ייתן וגם אנו עצמנו נהיה לתזכורות יקרות וזוהרות למנהיגינו כדי שישאפו להיות כאהרן, אוהב שלום ורודף שלום.
שבת שלום,
מעיין טורנר
