תמונה: cc: ויקיפדיה. Girl begging in Ladakh, India – 26 July 2007
בימים אלו של ועדה למלחמה בעוני, ודיבורים על כך שמעולם לא נלקח הטיפול בעוני ברצינות כה רבה מאז קום המדינה, חשוב מתמיד להסתכל מה קורה בארה"ב שם חוגגים יובל "למלחמה בעוני".
הארץ ודה מרקר בחרו לתרגם מתוך הניו יורק טיימס סדרת כתבות על המלחמה בעוני. בכתבות אלו נאמר כי המדיניות בארה"ב, המעבר מדיור ציבורי לסיוע בשכר דירה פגע במשפחות החיות בעוני יותר מאשר סייע להם. את המדיניות הזו מקדמים היום משרד האוצר ומשרד השיכון בנחישות בישראל. אלו המשפטים הללו שראש הממשלה, שר האוצר, שר השיכון, שר הרווחה ומנכ"לי משרדיהם צריכים לשנן:
"ואולם לא רק ההורים אשמים. המצב העגום הוא גם תוצאה של החלטות שהתקבלו לא הרחק משם, בעולם אחר לגמרי, במסדרונות השיש של העירייה. עם צמיחת הכלכלה ב–2004, העירייה בראשותו של בלומברג אימצה מדיניות חדשה ונרחבת להכשיר חסרי בית לעצמאות. חסרי הבית איבדו את הזכות לקבל עדיפות בגישה לדיור ציבורי ותוכניות סיוע אחרות, וקיבלו במקום זאת סיוע קצר מועד בשכר דירה. מדיניות זו תעצים את כוחם של העניים, ושיעור חסרי הבית יירד, טען ראש העיר.
בפועל, ההפך קרה. עם העלייה בשכר דירה והדריכה במקום של שכר עובדים, משפחות הסובלות מעוני כרוני כמו זו של דסאני מצאו עצמן תקועות במערכת מקלטים ללא אפשרות יציאה כמעט. משפחות תקועות כיום במקלטים לזמן ממושך יותר – התפתחות שבלומברג הסביר בכך ש"מקלטים מציעים חוויה מהנה הרבה יותר משהיתה להם מעודם".
לעבוד במרכז זכויות שמסייע לאנשים החיים בעוני, כשאת לא חייה בעוני,
לעבוד במרכז זכויות שמסייע לאנשים החיים בעוני, כשאת לא חייה בעוני, ומעולם לא חיית בעוני מזמן מדי יום התמודדות עם סיפורים שקשה למתבונן מהחוץ להבין איך אפשר לחיות כך. במהלך השנים לא פנו אלינו דרי רחוב רבים (הסביבה הקרובה שלהם לעיתים סייעה). ברוב המקרים שבהם אנחנו טיפלנו, הצלחנו להוציא אותם מהרחוב.
מתחילת עבודתי במרכז הזכויות בחדרה, הסיפורים הכי קשים להתמודדות עבורי היו סיפורים של ילדים. כך שקראתי בשקיקה את סדרת הכתבות שהתמקדה בילדה דרת רחוב, שסיפורה מראה את הקושי העצום של משפחות החיות בעוני מחד, ואת התוכניות שאינן מסייעות מאידך. אך הייתה זאת קריאה קשה ומתסכלת.
לכן כשאתם קוראים את הכתבות הללו תזכרו שזה קורה גם בישראל, לילדינו. רק שאנחנו לא חייבים לראות את התהליך המנשל הזה.
הביטו במאהל ארלוזרוב ותראו איך המדינה לא מנסה לסייע לחסרי הדיור שם וברחבי ישראל. את הזעקה שעולה מתוך הכתבות הללו, אנחנו צריכים לזעוק גם כאן, בשביל כל אותם שנאבקים לשרוד ואין להם כבר כוח לצעוק.
קיראו את סדרת הכתבות הללו:
