מחר (שני) יגיע התיקון המהולל לחוק הדיור הציבורי לוועדת הכנסת, שם ייקבע האם ידונו בו חברי ועדת העבודה והרווחה – מקומו הטבעי – או שמא ועדת הכספים שעלולה לחסל אותו סופית
מחר (שני) אמורה ועדת הכנסת להחליט באיזו ועדה יידון התיקון לחוק הדיור הציבורי. מטרת החוק המקורי הייתה לאפשר לדיירים הוותיקים – ברובם עולים מארצות ערב, לקנות את הדירות בהנחה, כדי שגם הם, ולא רק מי ששוכנו בקיבוצים ובמושבים, יוכלו להוריש נכס לילדיהם ולעזור לדור הבא לשבור את מעגל העוני. עוד קבע החוק, כי הכספים אשר ייכנסו ממכירת הדירות, בצד כספים נוספים שתשקיע המדינה, ישמשו לחידוש מלאי דירות הדיור הציבורי וכי תקציב השיכון והדיור יישאר ברמתו ערב החוק. זאת מתוך תפיסה כי כל מדינה, על אחת כמה וכמה מדינה המגדירה עצמה כמדינת רווחה, מחויבת לדאוג לביטחון בקורת גג לאותם אזרחים אשר אינם מסוגלים לרכוש דירות במחירי השוק.
כמו חוקים סוציאליים רבים, החוק הוקפא בחוקי ההסדרים, שנה אחר שנה, מאז 2001. הדירות, לעומת זאת, נמכרו במבצעי מכר, ומכספי המכירה – 2.75 מיליארד שקלים – רק 680 מיליון הועברו למשרד השיכון, ואף לא אגורה מהם שימשה לבנייה מחודשת של דיור ציבורי. כך אנו מוצאים עצמנו היום עם כ-60,000 דירות דיור ציבורי בלבד, אשר אמורות לענות על מצוקתן של 442,000 המשפחות העניות בישראל. למעשה מכירת הדיור הציבורי, שתוכננה כמהפכה חברתית, התיישבה מצוין עם עמדתו של האוצר וממשלות ישראל לדורותיהן – לחסל את הדיור הציבורי, ולהחליפו בסיוע בשכר דירה – אשר בהיותו "עוד קצבה" נתון לשחיקה מתמדת, לא מאפשר ביטחון של קורת גג וגורם לדחיקה של אזרחים הנזקקים לדיור ציבורי לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. ברוח זאת, החליטו כעת שר האוצר יאיר לפיד ושר השיכון אורי אריאל "להפשיר" את חוק הדיור הציבורי – ולאפשר את מכירת הדירות הנותרות, תוך שינוי הסעיף שקובע כי כספי המכר ישמשו לקניית דירות חדשות, וכי תקציב השיכון ישמור על רמתו.
צילום: צוות דיור ציבורי
כעת, אמורה ועדת הכנסת לקבוע באיזו וועדה ידון החוק, כאשר הממשלה לוחצת להעביר את החוק לוועדת הכספים, בעוד ששורה ארוכה של חברי כנסת מכל סיעות הבית דורשים כי החוק יעבור לוועדת העבודה והרווחה. לכאורה, אין דילמה – הזכות לדיור מהווה נדבך בסיסי של מערכת הביטחון הסוציאלי, עליה אחראית וועדת העבודה והרווחה, ואילו ועדת הכספים אחראית על תקציב המדינה, מיסים מטבע חוץ ובנקאות. אם לא די בעובדה זאת, צריך רק לקרוא את גילוי הדעת של מרכז השלטון המקומי אשר קובע כי "המעבר של משרד השיכון, ובפועל הממשלה כולה, למדיניות של סיוע בשכר דירה הוא מכה קשה לזכאים ומכה קשה לפריפריה", ואת המכתב של איגוד העובדים הסוציאליים הקובע כי " לאור העובדה שעל פי התכנית הכלכלית של הממשלה אין בכוונתה לפתור בשנים הקרובות את נושא הדיור הציבורי, נאלץ לשקול להורות ללשכות לשירותים החברתיים בארץ, באין פתרונות, שלא לקבל יותר לטיפולם את אלה הזקוקים לדיור ציבורי", כדי להבין שמדובר בנושא בעל השלכות חברתיות מרחיקות לכת.
כן, אבל… ועדת הכספים, שבה יש רוב מכריע של חברי כנסת מהקואליציה, מהווה מעין זרוע מבצעת של הממשלה. זאת הוועדה שמעבירה כספים ביד קלה מסעיף תקציבי לסעיף תקציבי, לבקשת האוצר. זאת הוועדה שתראה בחוק הדיור הציבורי לא כלי לתיקון עוולות חברתיות ודרך להתערבות ממשלתית בשוק הנדל"ן, אלא דרך לקחת עוד כסף מדיירי הדיור הציבורי ולהשקיע אותו בפרויקטים שהממשלה חפצה ביוקרתם. אם חוק הדיור הציבורי יגיע לוועדת הכספים, ולא למקומו הראוי בוועדת הרווחה והעבודה, תוכל הכנסת לציין כי במושבה הנוכחי התקדמנו עוד צעד לכיוון חיסול הדיור הציבורי.
ניצן תנעמי היא חברה בפורום דיור ציבורי וברבנים למען זכויות האדם. המאמר התפרסם לראשונה ב"העוקץ".
