הרב נאוה מסכמת את פעילות מחלקת החינוך בין חודשים ספטמבר ודצמבר 2013.

כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת-תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט (עזרא, ז';יוד)

1. כללי

השנה נפתחה עם 11 מכינות קדם צבאיות וישיבת הסדר אחת. הפריסה הגיאוגראפית היא מרמת הגולן ואצבע הגליל בצפון ועד לשדה בוקר בדרום הנגב. שישה רבנים וסטודנטית לרבנות לפני הסמכה מלמדים/ות במכינות. שתיים מתוך 11 המכינות הן מכינות מעורבות של צעירים מישראל וצעירים יהודים מארה"ב ואוסטרליה. החו"לניקים שוהים במכינה חצי שנה, במהלכה מלמדים את מסכת עצמאות בשפה האנגלית. בתום ששת החודשים, הצעירים מחו"ל חוזרים לארצות מוצאם והישראלים משיכים ללמוד עוד שישה חודשים. שתי המכינות הללו הוקמו על ידי הסוכנות היהודית והן ממוקמות בתוך כפרים של נוער במצוקה. השנה הרחבנו את מספר הסיורים שנערוך למכינות. כל מכינה תצא לבין 3 – 4 סיורים, סה"כ 34 סיורים למכינות ולבתי המדרש. הסיורים מתמקדים בנושאים הבאים:

1. דרום תל-אביב – מבקשי מקלט, עוני, זנות וסחר בנשים
2. כפרים לא מוכרים בנגב – תוכנית פראוור
3. דרום הר חברון וחברון – פלסטינים ועבודה משפטית שלנו
4. עוטף ירושלים – הפרות זכויות האדם בירושלים

אנחנו מעבים את הסיורים בשטח עם: מקורות לימוד מתוך המסורת היהודית, מידע על הנושא הנחקר, נתונים, חוקים במידה ויש, בג"צים וכדומה. בנוסף, פתחנו את שעריהם של שני בתי המדרש: האחד באוניברסיטה העברית הר הצופים בשיתוף עם הלל ירושלים עם 19 סטודנטים חדשים, והשני במכללה האקדמית עמק יזרעאל עם 17 סטודנטים. דבי שועה-חיים, סטודנטית לרבנות ב-HUC, ממשיכה לכהן כראש בית המדרש באוניברסיטה העברית, והרבנים קובי וייס וטללית שביט ממשיכים לכהן כראשי בית המדרש בעמק יזרעאל.

שני פליטים פה אנו,

מאריתריאה באנו…

סיורים בדרום תל-אביב עם חניכי המכינות הקדם צבאיות

מתחילת שנת הלימודים, ערכנו 8 מתוך 12 סיורים בדרום תל-אביב לחניכי המכינות הקדם צבאיות בהן אנו מלמדים. הסיורים הם בשיתוף פעולה עם יוזמה של צעירים החיים בדרום העיר אשר עונה לשם: "תל אביב דרום – CTLV ".

כל סיור נפתח בדיון העוסק בסוגית: "עניי עירך קודמין". השאלה אותה אנו מעלים היא: מי הם עניי עירנו? מתי הם קודמים? האם עניים לא יהודיים בעירנו קודמים לעניי עמנו בעיר רחוקה, או שמא הם משניים?

לאחר מכן אנו לומדים יחד מקורות יהודיים שונים המורים לנו כיצד עלינו לנהוג כלפי האוכלוסיות המוחלשות בחברה שלנו: עניים, גרים, מהגרי עבודה, מבקשי מקלט וכו'.

במהלך הסיור בשכונת נווה שאנן אנו חושפים את החניכים להיסטוריה של הקמת השכונה ולנסיבות שבעטיין שכונה זו ואחרות בדרום תל-אביב הפכו להיות שכונות מוחלשות. ניתן להבין את מורכבות ההשפעה על השכונה כתוצאה מכניסתן של אוכלוסיית מהגרי העבודה ומבקשי המקלט, לאור ההזנחה המתמדת של הרשויות.

 

 

 

הבית ברחוב יסוד המעלה

במהלך ההליכה ברחוב יסוד המעלה, שמנו לב לבניין בעל צורה ארכיטקטונית יוצאת דופן. לאחר שעברנו לידו מספר פעמים, החלטתי לשאול אנשים בסביבה מה הסיפור שלו? מי הוא בעליו? לא היה קשה למצוא אותו, את משה. הוא זה שבנה את הבניין בשנת 2001 כהשקעה כלכלית. הבניין הוקם על שטח שהיה עד אז מפעל ליצור נעליים, וכעת הוא משמש כחנות קטנה ומפעל. בקומות העליונות משה בנה דירות מגורים, כשכל הדירות מאכלסות מהגרי עבודה מהפיליפינים. באחת הדירות אף פועל פעוטון לילדי המהגרים. משה לקח אותי לראות את הדירות מבפנים. הרגשתי חצויה: מצד אחד סקרן אותי לראות את פנים הבניין ,אך מהצד השני הרגשתי כפולשת לתחום צנעת הפרט. משה נכנס לדירות עם מפתח שהיה ברשותו ללא כל הודעה מוקדמת. (הגם שדפק על הדלת לפני כניסתו). לפני שנכנסנו לדירת הפעוטון אמר לי משה: "את תראי, הילדים כולם רצים לחבק אותי!". זה לא קרה מיד והיה נדמה שהם מחכים לאיזה אות אך אחרי כחצי דקה, עשרה ילדים קטנים הקיפו את משה וצעקו את שמו. האישה שהייתה איתם הסתכלה עלינו בפנים חתומות. יכולתי רק לנחש את הרגשתה. היא בארץ זרה, שומרת על 10- 15 ילדים של חבריה בזמן שאלה בעבודה, הכל כדי לפרנס את המשפחה שנשארה מאחור בפיליפינים.

אינני יודעת באמת איך היא הרגישה באותו הרגע. האם הכניסה שלנו לבית גרמה לה לחוסר נוחות? לחוסר הגנה? האם גם הבית, המקום שאמור להיות הכי מוגן פתוח לכל?

משה נולד בעיראק לפני 72 שנים. אימו הייתה אשתו השנייה של אביו, וכשזה נפטר, נותרה אימו ללא פרנסה או תמיכה. בגיל 12 יצא משה לעבוד במפעל ליצור נעליים. לאחר כמה ימי עבודה הוא שם לב להתנהגות הבלתי הוגנת של מעסיקו. יחד עם עוד שלושה עובדים פרש מהעבודה ולאט לאט הקים מפעל משלו. בגיל 16 התחתן ובשנת 1951 עלה לישראל. סיפורו של משה הוא סיפורם של רבים מהעולים בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת. משה עבר בין מעברות שונות עד שבסופו של דבר השתקע ברמת השרון. משה הוא אדם מבוסס מזה שנים רבות. בחנות הנעליים הממוקמת בקדמת המפעל הקטן ברחוב יסוד המעלה עובדים בנו, נכדו ואפילו החבר של אחת מנכדותיו. מאז מות אשתו, הוא מתגורר בביתו שברמת השרון עם בנו הנכה כתוצאה מהתקף לב בו לקה בגיל צעיר וכן עובדת מהפיליפינים שמטפלת בבן (לאחר שטפלה באשתו עד מותה). שוחחתי איתה בטלפון והיא סיפרה על תחושה ביתית ומשפחתית לה היא זוכה במהלך שהותה בישראל, וכל זאת בזכות משה ומשפחתו. לא יכולתי שלא לחשוב על פער (שאולי) קיים בין תחושת ה"בית" של דיירי הבניין שבבעלותו לבין תחושת ה"בית" של האישה המטפלת בבנו.

נדמה לי שהסיפור הזה מתאר את הסיפור של כולנו. כולנו היינו, עודנו או עלולים להיות פליטים, כולנו היינו, עודנו או עלולים להיות מהגרי עבודה, כולנו היינו, עודנו או עלולים להיות מועסקים בתנאים מחפירים, כולנו חיפשנו, מחפשים ונחפש בית.

ומה אגיד על משה? הוא אדם הגון שעוזר לכל אדם בעת צרה. לכל אדם? ולא רק ליהודים? הוא רואה את צלם האלוהים שבאדם. אך האם הוא בעל בית הגון וישר? הסיפור הזה הותיר אותי מבולבלת ובעיקר מסוקרנת. הסיורים בדרום תל-אביב מוציאים אותי מהבועה הירושלמית, על כל המורכבויות והעוולות שבה. בסיורים אני לומדת בכל פעם משהו חדש ומעמיקה את הבנתי במורכבות של מקום אחר, של דרום תל-אביב.

2. בתי מדרש

א. בית המדרש באוניברסיטה העברית בשיתוף עם הלל

חודש עבר מאז פתיחת שנת הפעילות בבית המדרש לזכויות האדם בשיתוף עם הלל באוניברסיטה העברית הר הצופים.

בפתיחה המרגשת זכו הסטודנטים לפגוש את הרב אהוד בנדל, לשמוע ממנו על הקמת הארגון כמו גם שיעור בנושא הקשר שבין   זכויות האדם לבין המסורת היהודית. למפגש השני הגיעה לאה שקדיאל ולימדה על מגילת זכויות האדם. כיצד הפך אברהם אבינו מ-'גר' במקרא ל'אזרח' בספרות חז"ל וקשרה את שני הנושאים יחד.

לאחר שיעורי המבוא במהלכם הנחנו את היסודות היהודיים והאוניברסאליים להבנת המושג זכויות האדם, פתחנו בלימוד החטיבה הראשונה שתעסוק בצדק וצדקה. התחלנו לבחון את משמעות המילה צדק במקרא, קראנו משניות ממסכת פאה ועמדנו על הקשר שבין המושגים הללו אצל חז"ל. תמי מולד חיו העבירה שיעור בנושא כלכלה חברתית ובשבוע שלאחר מכן התחלנו לעסוק בשאלה: מה הוא קיום בכבוד? דרך לימוד סוגיה תלמודית.

בבית המדרש השנה לומדים סטודנטים מכל קצוות הארץ והעולם: ירושלים, נטף, חולון, רעננה, כפר-סבא, קדימה-צורן, אשדוד, אשקלון, נהלל, עמק יזרעאל, חיפה ואפילו מקסיקו!

הסטודנטים לומדים במגוון חוגים: משפטים, פסיכולוגיה, חינוך, היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה, חשבונאות, ליקויי למידה, יחסים בין-לאומיים, לשון עברית, מדעי המדינה, מזרחנות, דתות, מנהל עסקים-מנהיגות חברתית, כלכלה, מחשבת ישראל, אסלאם ורפואה.

לחלק מהסטודנטים יש רקע בלימודי יהדות שכן התחנכו בבתי ספר דתיים, ישיבות ואולפנות, ולאחרים, הרקע היחיד הוא מלימודי המקרא בבית הספר הממלכתי. כאשר למדנו על דיני צדקה עלתה שאלה: אם יש אלוהים, למה הוא מאפשר עוני?

אחד הסטודנטים שמגיע בלי רקע של ממש בלימודי יהדות אמר שנדמה לו שהעוני מתקיים רק כדי שהעשירים יוכלו לתת צדקה ולזכות במצווה. יש בזה משהו מאוד ציני לדעתו.

תשובה אחרת לשאלה הועלתה על ידי סטודנטית שמגדירה עצמה אורתודוכסית ואשר לה ידע תורני רב. היא אמרה שלדעתה הקדוש ברוך הוא ברא עולם חסר אשר בו יש עוני, וברא אותנו עם היכולת לתת צדקה כדי שנשלים את החסר בעולם.

כמובן שהייתה מחלוקת  וחוסר הסכמה. והמרגש הוא ששני אנשים עם רקע ודעות כל כך שונים הרגישו בנוח להביע דעתם וששלום הבית לא נפגם.

בסיום אחד המפגשים ראיתי את אחד הסטודנטים מתקרב למדף ספרים גדוש בכרכי גמרא. אמרתי לו שאני מתנצלת שהוא לא יכול לעיין בספרים עכשיו כיוון שאני צריכה לנעול. הוא אמר: "זה בסדר, אני בגמילה". אותו סטודנט מגיע ממשפחה מסורתית אך התקרב יותר אל עולם התורה מתוך בחירה אישית. כעת אחרי כמה שנים של קרבה רבה, החליט להוריד את הכיפה עם תחילת לימודיו למשפטים ופילוסופיה באוניברסיטה. שבועיים לאחר מכן, בסוף השיעור שבו התחלנו לימוד סוגיה מהתלמוד הוא בא אליי בסוף השיעור, אחרי שכולם הלכו ואמר לי: "את יודעת, אולי לא שמת לב אבל בדברייך הייתה היום נימה ביקורתית כלפי המקור שלמדנו. לדעתי, אם את רוצה לגרום למי שלא מכיר את המקורות להתחבר אליהם, עלייך ללמדם קודם כל כמו שהם ולאחר מכן לאפשר ביקורת". שוחחתי איתו קצת והודיתי לו על חשיבות דבריו.

בשבועות האחרונים מתחילים הסטודנטים לצעוד צעדים ראשונים בעבודת השטח שלהם בהתנדבות בארגונים לשינוי חברתי. השנה הסטודנטים יתנדבו במספר מקומות:

• מבוי סתום– יארגנו אירועים להעלאת מודעות לחשיבות החתימה על הסכמי כבוד הדדי וכן יבצעו סקר על תפקוד המועצות הדתיות בכל הנוגע להפצת ההסכם.

• בזכות– יאתרו מקומות שבהם מתעוררת אפליה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות, ויארגנו במקום אירועי תקשורת ומחאה במטרה למגר את האפליה.

• המרכז הרפורמי לדת ומדינה– יפעלו לאיתור תופעות של גזענות והדרת נשים במרחב הציבורי ולמיגורן.

• כוח לעובדים– ילוו התארגנויות ומאבקי עובדים מהשלב של גיוס העובדים ועד ניהול המאבקים.

• פעמונים– יקחו חלק בבניית מודל עבודה של הארגון במזרח ירושלים. יצרו שיתופי פעולה עם גורמים במזרח העיר, ויבנו בסיס לפעילות הארגון במזרח ירושלים.

• רק אהבה– מקימת הארגון היא סטודנטית מבית המדרש. היא תפעל לקידום תקשורת בונה ומועילה בין מהגרי עבודה מתאילנד לבין המעסיקים הישראלים שלהם.

ב. בית מדרש לזכויות האדם במכללה האקדמית עמק יזרעאל

בית המדרש נפתח זו השנה השנייה. 19 סטודנטים נבחרו בקפדנות להשתתף בלימודים ובעבודת השטח. לקראת יום זכויות האדם, מספר משתתפים לקחו על עצמם לעצב את היום במכללה. הפרויקט רוכז על ידי הרב טללית שביט והרב קובי ווייס – ראשי בית המדרש. יתר הסטודנטים סייעו בעיצוב הפוסטר (יש בקבוצה ארבע סטודנטיות מבית הספר לעיצוב תעשייתי במכללה) ובהפצת האירוע במסגרות המכללה.

יום הזכויות כלל: רב שיח, הקרנת הסרט התיעודי זוכה האוסקר: "לא זרים יותר" שתי תערוכות צילום בנושא פליטים באדיבות "אמנסטי". התערוכות היו חלק מיוזמתם של: בית המדרש לזכויות האדם -פרויקט משותף של דיקן הסטודנטים, היחידה למעורבות חברתית ושומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם.

התערוכות עסקו בנושאים הבאים:

• "ילדים פליטים"

• "פליטים הם בני אדם"

ניתן לראות את התמונות באתר אמנסטי

את הרב שיח פתחה הרב טללית שביט שהציגה את ארגון שומרי משפט את בית המדרש ואת מטרותיו. הנחה אותו הרב קובי ווייס והשתתפו בו:

• פרופ' ח'אולה אבו בכר מהחוג לחינוך וייעוץ חינוכי – יצגה את המיעוט הערבי ומעמד האישה

• ד"ר חוויאר סימנוביץ – דיקן הסטודנטים ומרצה בחוג לשירותי אנוש

• ד"ר עמית קמה – החוג לתקשורת – יצג את נושא העובדים הזרים

• גב' קורין שביט – מייסדת את "גאים בעמק" – ייצגה את היוזמה האישית (חלק ממשתפי התוכנית עושים את ההתנדבות אצלה).

• עוד נכחו ביום מנכ"ל המכללה וסגנו.

הצוות המוביל:

• דבי שועה-חיים – עוזרת למנהלת החינוכית וראש בית המדרש לזכויות האדם באוניברסיטה העברית

• הרב טללית שביט – ראש בית המדרש לזכויות האדם במכללה האקדמית עמק יזרעאל ורב מלמדת בישיבת ההסדר נטור ברמת הגולן

• הרב קובי ווייס – ראש בית המדרש לזכויות האדם במכללה האקדמית עמק יזרעאל ורב מלמד במכינת תל"ם-יפו

• לאה שקדיאל – מלמדת במכינות נחשון מצודה, שדרות ושובל ובמכינת הנגב, ומרצה בבתי המדרש

• הרב ישי רון – רב מלמד במכינות גליל עליון: מעין ברוך וכפר הנשיא

• הרבה אריאלה גרץ-ברטוב – רבה מלמדת במכינת חנתון

• הרבה דליה לגזיאל-תיבון – רבה מלמדת במכינת קול-עמי, רמת הדסה

• סטודנטית לרבנות נטלי לסטרג'ר – מלמדת במכינת בינ"ה ובמכינת קול-עמי, קריית יערים

• תמי מולד-חיו – מרצה בכל המכינות

• הרב שלמה פוקס – רב מלמד בכל המכינות