המראות מכמירי הלב של עשרות פליטים רועדים מקור ליד בית הנבחרים של מדינת ישראל נדחפים בכוח אל אוטובוסים שיסיעו אותם לכלא בעוון היותם פליטים מוכיחים שפשוט שכחנו, שכחנו מה זה להיות יהודים. תמי מולד-חיו מבקשת יהדות אחרת.
כי להיות יהודי זה קודם כל להיות יוצא דופן, דחוי ונרדף ובכל זאת להיות. להיות יהודי זה לזכור כי העיקר הוא היחס לבן האדם האחר. כי כל התורה כולה על רגל אחת היא : "ואהבת לרעך כמוך".
אני לא אישה דתיה אבל יהודיה בכל רמ"ח איברי. כל עלבון, כל רדיפה, כל פגיעה ורצח שסבלו אחרים בגלל שהיו יהודים טבועים עמוק בנשמתי. כל רגע כזה בהיסטוריה טבע בי את האמירה האלמותית – לעולם לא עוד. לעולם לא אתן שירדפו אדם אחר בשל היותו אחר, לעולם לא אשתוק אל מול התעמרות בחלשים, לעולם לא אפנה ראש אל מול עוול. כי לעולם לא אוכל להסכים שאת מה שנעשה לי לאורך ההיסטוריה יעשו לאדם כלשהו.
כי מי כמונו, היהודים שנודו, נרדפו ונרצחו יודעים את משמעותה של רדיפה, של חוסר סובלנות וערלות הלב.
אבל דווקא כאן, אצלנו, במדינת ישראל הפכנו אנחנו לקלגסים, לאלה שרודים, רודפים, משתיקים ומעלימים עין ממצוקתם של האחרים. אנחנו, כלומר המדינה, הרשויות, הקולקטיב המאורגן שקוראים לו מדינת ישראל. והמדינה, אל תטעו, עושה זאת בשם כולנו.
שכרון הכוח, הפחד המעוור מחזרה על ההיסטוריה הפכה אותנו לאכזריים, קרי לב ועיוורים למצוקתם של אחרים, אחרים מאיתנו ואחרים בתוכנו.
קו ישר ואדום מדם מוביל בין רדיפות היהודים לאורך ההיסטוריה לרדיפת הפליטים כאן בישראל, לעוני המנוול של קשישים וילדים, לכיבוש המתמשך וההתעמרות בפלסטינים, לאלימות המשטרה וכוחות הביטחון אל מול אזרחים, לניסיונות להשתיק את כל מי שלא רואה עין בעין עם השלטון, לשחיתות, לניצול, לרדיפה אחר הממון והחיפוש המתמיד אחר אויבים במקום רדיפת הצדק והשלום.
מהרדיפה אחרינו למדנו איך לרדוף, מהאכזריות איך להתאכזר, מהנידוי למדנו איך להעלים עין, מהשמד למדנו את כוחו של המשמיד. הלקח שאנחנו עדיין יכולים ללמוד הוא איך לקבל, לרחם, לסייע לראות ולהציל.
המדינה שקמה מתוך אפר מלחמות ושמד כדי להבטיח קיום והמשכיות לא תעמוד אל מול קריסת חוט השדרה המוסרי. אל מול נטישת ההבטחה להיות "אור לגויים" דוגמא ומופת להתנהגות אנושית מוסרית וראויה.
שכחנו, שכחנו מי אנחנו, ואם לא ניזכר ונתנער, אם לא נקום ונתייצב לצידם של החלכאים והנרדפים של העולם, אז מי אנחנו ולמה אנחנו כאן?
עוד לא מאוחר לתקן. עוד לא מאוחר להיזכר. את התיקון צריך להתחיל בבית, קודם כל בקרב החלשים בחברה הישראלית, בהם גם הפליטים, אח"כ בהשלמה עם השכנים. ואז, גאים וזקופים נוכל לעמוד מול העולם מחזיקי אבוקת האנושיות ולפעול נגד התעמרות והתאכזרות בעולם כולו. אחרי שנדליק את הנר שלנו נוכל להאיר את העולם כולו.
עוד לא מאוחר.
תמי מולד-חיו היא עיתונאית ופעילה חברתית.
,,מה זה זה להיות יהודים" זה כמובן סוביקטיבי לגמרי. לנתניהו יש דעה(השמאלנים שכחו מה זה זהלהיות יהודים) לאיילת שקד יש דעה דומה אולי ולגב' מולד-חיו יש דעה משלה ,אני לגמרי מזדהה עם מחאתה כלפי היחס למבקשי מקלט ושאר לא יהודים שהמשטר מתעלל בהם. הוא מתעלל גם ביהודים מסוימים.שכבות חלשות/מוחלשות או אלה המנסים להאבק ננגד עוולות המשטר.אני גם מבין מאפוא באה הטענה הרי היהודים היו מיעוט שסבל רדיפות במקומות שונים ובתקופות ארוכות כשהשיא היה השואה. ולא מבינים איך אנו יכולים להתנהג כך כלפי לא יהודים במדינה יהודית. יש גם המונח ,,נבל ברשות התורה" שמקיים תרי"ג מצוות אבל אינו בן-אדם (מענטש).