בין בראשית לשמות ובין משפחה לעם: דבר תורה לפרשת "ויחי" | הרב שמואל ריינר
פרשת "ויחי" מתארת בהרחבה את מותו של יעקב. תחילה פרידה אח"כ ברכות, פטירה, חניטה, אבלות וקבורה. התיאור הארוך ביותר של מוות בתורה. אריכות זו צועקת לעומת חמשת הפסוקים שמתארים את מותו של אברהם ה"מייסד", שני הפסוקים שמתארים את מותו של יצחק. מה פשר ההרחבה הזאת דווקא במותו של יעקב?
עם מותו של יעקב מתה תקופה. הסתיימה תקופת האבות ומתחילה תקופה אחרת, עם ישראל עובר ממצב של משפחה למצב של עם. בפרק הראשון של ספר שמות יאמר פרעה: "… הנה עם בני ישראל.." אינו דומה עם למשפחה. את המשפחה מנהיג ראש המשפחה האב במותו יחליף אותו בנו הבכור.
"אלה תולדות יצחק אברהם הוליד את יצחק" וכו' (בראשית, כ"ה, י"ב) ואילו את העם מנהיג מי שהוא ראוי להיות המלך. ממשיכו של משה הוא יהושע בן נון שאיננו בנו ואינו קרוב משפחה. כידוע אב איננו נבחר, אדם נולד לאביו בן לא בוחר באבא. הנגזרת של רעיון זה שלאב יש תפקיד אחר מאשר של מנהיג או מורה. הבדל זה כמה ביטויים, למשל: מאב אי אפשר להיפטר אי אפשר להחליף אב גם לאחר מותו נשאר אבא נשאר אבא. מורה או מנהיג ניתן להחליף. אבא מלמד דרך החוויה המשפחתית דרך היחד ואילו מנהיג ומורה פועלים בעיקר בדרכים אחרות.
מפטריכאליות לקטגוריה חדשה בספר "שמות"
בספר "שמות" עברנו מאברהם אבינו, ליצחק אבינו, ליעקב אבינו ולמשה רבינו . הפטריכליות המשפחתית נשברת ובמקומה בא משהו חדש, מרים החולקת על עמרם אביה, משה ואהרון כצמד. המעבר מאב לרב מְשַׁנָּה את הכללים לחלוטין. שהרי הרב נבחר. והוא צריך למצוא חן בעיני אלוקים ואדם. משה נולד כאחד האדם ויש לו אבא, אמא, אח ואחות – ולכן הגורל שלו שונה. משה נבחר להיות "משה רבנו" מכוח מעשיו ולא מכח גורלו' או משפחתו. המקרא מספר לנו על רדיפת הצדק של משה, ועל היכולת לבקר את בית המלוכה שבתוכו הוא גדל כבן מאומץ. המקרא מוסיף ומתאר לנו את אומץ הלב של משה להתערב במקום שבו יש עוול:
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:"( שמות בי"ב-י"ד) ובהמשך, "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם:"
משה נלחם על צדק תחילה של עמו מול משעבדיו אחר כך בין בני עמו ובסוף הוא נלחם למען נשים שמבחינתו שהן אלמוניות לגמרי. אילו משה לא היה יוצא להגן על אחיו האיש העברי (שמן הסתם משה לא הכירו) אז שרשרת הפעולות לא הייתה מתרחשת: הוא לא היה מתגלגל למדיין; ואז גם לא היה מושיע את בנות פרעה; ולא היה רועה במדבר; ולא היה נחשף לסנה וכו'.
מנהיג נבחר ומנהיג שלא נבחר
המקרא מלמד אותו מהו המבחן שמנהיג צריך לעבור מה הופך אותו לראוי. בודאי שיש סיבות טובות למה נבחר אברהם ומדוע דווקא לו נאמר "לך-לך", אבל המקרא איננו משתף אותנו בסיבות הללו. הסיבה פשוטה כי אברהם-אבינו, הוא אב ומבחינתנו איננו נבחר. משה הוא מנהיג עם ועל כן הוא נבחר, המקרא מספר לנו מדוע דווקא הוא נבחר ולא אחרים.
אנחנו חיים עם שני שיוכים למשפחה ל"אב" ולעם ומדינה ישנה סכנה שאדם מתיחס לעם ומדינה כמשפחה וגם להפך כשהוא מתייחס למשפחה כעם. לכל מעגל יש את היחס המיוחד שלו למצער לעיתים מתערבבים אלו באלו.
שבת שלום,
הרב שמואל ריינר תושב מצפה נטופה בגליל, ראש ישיבת הקבה"ד מעלה גלבוע.
