הרב עדית לב מביאה לנו מספר עדויות שאי אפשר לשכוח מתוך הכנס שאירגנו (הפורום למאבק בעוני) בכנסת לציון היום הבינלאומי למאבק בעוני:
- אישה חד הורית מלוד: אני עובדת בסיוע לילדים שבאים ממשפחות שקשה להם לסייע, אני מרוויחה מעט מעל שכר מינימום, ואני משלמת 2000 ש"ח שכר דירה, חשבונות הבית 750 ש"ח, ובקושי נשאר כסף להתקיים. הילדים לא הולכים לחוגים או לבלות. אני רוצה לתת לילדים שלי יותר – ולכן אני עובדת גם בסופ"ש. מכיוון שאני עובדת אין לי זכאות להנחות או קצבאות. אם הייתי מקבלת את ההנחות לא הייתי בעוני. אם שכר המינימום היה גבוה יותר לא הייתי חיה בעוני.
- אם חד הורית, מטפלת לקשישים: גדלתי בעולם החרדי, הסתנוורתי מהעולם החילוני, והתחתנתי ללא הבנה. ההתחלה הייתה יפה. כל השנים לא עבדתי, וכשהחלטנו להתגרש נותרתי עם בית, ילדים קטנים ובלי פרנסה. לא היה לי ניסיון תעסוקתי או מקצוע. השכבתי ילדים לישון רעבים. הרבה חוויות קשות. אני עובדת במשרה חלקית, כי אני צריכה לעשות הרבה סידורים – בגלל החובות, בגלל המזונות ועוד. סידורים שלא נגמרים. ואני שואלת איך אפשר להגדיל משרה כשצריך ללכת להוצאה לפועל ועוד מקומות. מה יוציא אותי מהעוני? לא ויתורים. רק שינוי בחקיקה יסייע לי – הגדלת הקצבאות. אז נוכל לאסוף כוחות כדי לעבור למקום עבודה טוב יותר. אתם חברי הכנסת בואו לשכונות ודברו איתנו. אני מזמינה את שר האוצר יאיר לפיד אליי הבית, להכיר את השכן שאוכל מהפח, והילד שלי שלא הלך שבועיים לבי"ס כי אין לי כסף לבגדים חמים. אקח אותך איתי לסידורים, אולי באוטובוס ואם אין לי כסף – אז ברגל. נלך לרווחה – שתשמע שאין להם מה לתת. רק תבוא – הדלת שלי פתוחה.
- אם נכה לשלושה ילדים קטנים: אני נכה, ויצאתי לעבוד כשעתיים ביום – כי זה מה שיכולתי. ההכנסות שלי בקושי מכסות את ההוצאות על האוכל. אחרי שנה וחצי חליתי והרופא הורה לי להפסיק לעבוד. גם קצבת הילדים קוצצה. קצבת האבטלה נמוכה יחסית למשכורת, ואני ביקשתי השלמת הכנסה וענו לי בשלילה. אני אמורה להתקיים מ- 1500 ש"ח. לבי"ס אני בכלל לא חושבת לשלם – אין ממה. לרופאים אני לא הולכת, כי זה עולה כסף וגם לא יכולה לממן את התרופות שאני צריכה. כל יום אני שואלת את עצמי מה לעשות, ואיך לצאת מהמצב? איך לצאת מהמעגל הזה? ומה אני עושה עם שלושה ילדים קטנים. אני מבקשת לגדל את ילדיי בכבוד.
- אם חד הורית: אני לא רוצה כסף, אני רוצה שרק יעזרו לילדיי. שילדיי ילמדו ויוכלו לחיות בכבוד. לא כל חודש אני יכולה לקנות תרופות. לא תמיד יש לי כסף לאוכל.
שתפו את הקולות מלמטה כי אוזל הזמן!
פוסטים נוספים של הפורום למאבק בעוני
