![By israeltourism (Flickr: Israel Supreme Court) [CC BY 2.0 (http://creativecommons.org/licenses/by/2.0)], via Wikimedia Commons](https://archive.rhr.org.il/heb/wp-content/uploads/800px-Elyon-500x300.jpg)
לאחר הקמת ישראל החליטה המדינה שלא להכיר בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית במקרקעין, שמוסדות הציונות תמיד הכירו בה. מכאן הבדואים נועדו מראש להכשל בבתי המשפט בתביעות על קרקע – לפתע מסמכי הבעלות שלהם חסרי כל תוקף בעיני החוק הישראלי. לפני הקמת המדינה אותם מסמכי בעלות דווקא הוכרו על ידי המוסדות הציוניים, על ידי השלטון הבריטי ואף על ידי השלטון העות'מני. דוקטרינה משפטית חדשה גזרה על הבדואים כישלון ידוע מראש.
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר בכיר הקק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון – ציטוט זה מביא לנו פרופ' גדי אלגזי במאמרו על אדמות הנגב. ובהזדמנות אחרת אומר יוסף וייץ לבן-גוריון, כי "האדמה הטובה בנגב היא קניינם של הבדואים ובעדה צריך יהיה לשלם". הוא צדק ביחס לקניין הבדואים, כותב פרופ' אלגזי; הוא טעה כשחשב שמעתה צריך יהיה לשלם בעדה. ניגוד לתמיכתו המוצהרת והמבורכת בזכויות המיעוט הערבי, רומז בן גוריון על גישה שונה באומרו: "לא נאכלס הנגב בדרכים האורתודוקסיות […]"
עם הקמת מדינת ישראל נוצרה דוקטרינה משפטית שלא מכירה בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית וכך הופכת את תעודות הקניין שיש לבדואים לחסרות משמעות, ואותם לפולשים על אדמותיהם. איך הייתם רואים אדם שהגיע איתכם להסכמות והכרה על כללים מסויימים, ושסייעתם לו וגיליתם כלפיו יחס ידידותי, ומרגע שניתנו לו כוח וסמכות התנער מכל ההסכמות ושכח את העבר? אנחנו לא כאלו, העם היהודי טוב מזה!
בנוסף בדואים רבים הועברו סמוך לקום המדינה בכפייה לאזורים אחרים, תוך הבטחה כי ההעברה זמנית. אך ההעברה לא הייתה זמנית, וכך מחד לא ניתן להם לשוב לאדמותיהם ומאידך נטען שאין להם הוכחות בעלות על האדמות החדשות אליהם הועברו.
בתי המשפט שפטו את המחלוקת הקרקעית מתוך מסגרת הסתכלות צרה, בהתבסס על התשתית החוקית של החוק הישראלי, ובלי האומץ הדרוש לצאת נגד דוקטרינה משפטית זו שהלכה והשתכללה. ככל שנוצרו תקדימים משפטיים שמיסדו את אי-ההכרה בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית, כך קטן הסיכוי להחלטה אמיצה של שופט שייצא נגד מסורת הפסיקה של קודמיו. אם כי מעולם לא נדרש בג"צ לסוגיה העקרונית הזו באופן ספציפי.
בד"כ מערכת משפטית ,שופטת לפי החוק ,לא לפי הצדק את החוקים מחוקקים פוליטיקאים וכשמגיע הענין ל מרחב הפוליטי כמו במקרה שלפנינו הם נוהגים לפי השקפת עולמם ורצון להשליטה. ע"ז נאמר באנגלית r what is the golden law? he who has the gold makes the laws. ,תרגום אונקלוס ,, מישיש לו את הכוח הוא העושה את החוקים. זה נכון במישור הכלכלי ונכון בהגמוניה האידאולוגית של השתלטות יהודית על הקרעות כפי שכבר אמרה פליאה אלבק שר"י עוד בשנות ה60:,, אנו מקימים מדינה ליהודים לא לערבים". מערכת המשפט מאד לא אוהבת להתעמת עם ההשלטון רק כשהיא ממש אנוסה לכך. ו,,כבודם" גם רוצים להחשב נאורים ומתקדמים בעיני עמיתיהם מהדמוקטיות המערביות , אז יש להם דילמה.
זהו עוד שקר של הרבנים האנטיציוניים: עצם התשלום בגין הקרקע אינו מעיד על הבעלות של מקבל התשלום. לראייה, גם היום ישנם מכרזים של רמ"י, בהם מצויין הצורך בפינוי פולשים.
מעבר לזה, עצם הרכישה בתום לב מקנה בעלות מלאה וכשרה, לכן, גם אם בעלותם של הבדואים מוטלת בספק, בעלותם של גואלי האדמה אינה מוטלת בספק.
יקרא כבודו את יוסף וייץ, מראשי הקק"ל, באמירתו המתועדת לבן-גוריון: "האדמה הטובה בנגב היא קניינם של הבדואים ובעדה צריך יהיה לשלם"
ראשית, דעתו של יוסף וייץ אינה נחשבת כהוכחת הבעלות הבדואית לעניין תביעות הבעלות דהיום.
שנית, כנראה שדבריי לגבי הרכישה בתום לב לא הובנו, לכן אתן עוד דוגמה. נניח, שישנו נוכל (לא בדואי – יהודי) שזייף את מסמכי הבעלות של חלקת מקרקעין והעמיד את הנכס למכירה. נניח גם, שנמצא קונה לנכס, שחתם על החוזה, שילם, וקיבל לבסוף את מסמכי הבעלות. במצב כזה, גם אם הנוכל היהודי לא היה הבעלים, הקונה תם הלב נחשב לבעלים החוקי מבחינת החוק.
אשר על כן, גם אם טעה יוסף וייץ, אין נפקא מינא לעניין רכישת האדמות בארץ ישראל: גם אם הבדואים לא היו הבעלים החוקיים, עצם הרכישה בתום לב הפכה את גואלי האדמות (לא את הבדואים!) לבעליה החוקיים של הקרקע.
חוק הקרקעות הישראלי נחקק רק בשנת 1965, עד אז שלטו החוק העותמאני והחוק המנדטורי, כשחוקק החוק הישראלי היה קשה להגיע להסכמות ולכן העדיפו פשוט המחוקקים לתרגם את החוקים הקיימים לעברית. מבחינת החוק העותמאני ואימוצו על יד הבריטים,הבעלות על הקרקע שייכת לאללה ולנציגו על כדור הארץ, מכאן אנו מבינים שהקרקע ככלל שייכת לשולטן ולימים למדינה.שולטן לא יכול בעיקרון להעניק את הקרקע לשום אדם ולכן הגיעה המילה חכירה, המושג חכירה הינו שכירות מעל 5 שנים, זהו, הדבר הכי קרוב לבעלות אגב הוא חכירה לדורות כלומר ל99 שנים או 999 שנים. הגדרת בעלות: קרקע וכל דבר שנטוע או בנוי ומחובר חיבור של קבע. לכן זיתים כל כך נפוצים והינם סימן של נטוע כלומר עץ שניתע ונותן פרי. בנגב לא ניתן היה לנטוע ולכן אדמות המרעה של הבדווים לא יכלו להוות עילה לבעלות. כל מה שמסופר מסביב הינו השערות ועורבא פרח, הכותב היסטוריון וחוקר מומחה למקרקעין בפלשתינה א"י, אקידתנא.
הכותב טועה . הבדוים גם עיבדו אדמות ובשנים של יבול רב ייצאו מצפון הנגב הרבה שעורה לבריטניה לתעשית הבירה וגם נטעו זיתים. אירגון הפשע הקרוי ק.ק.ל. בשרות ממשלות הזדון הישראליות, עקר עצי זית כדי לנטוע עצי סרק ולשדוד מהבדוים את כבשת הרש. להפוך ארץ זרועהלעצי סרק להרוס ישוביהם ולגרשם לעיירות מנוחשלות. אם הכותב רוצה עובדות מהימנות .יפנה לפרופ׳ אורן יפתחאל מאוני בן-גויון בב׳׳ש.
צר לי אדם יקר. יש לך לאקונה בהבנת הנקרא .שעורה וחיטה אינה בהגדרת נטוע .נטוע הוא אכן למשל עץ זית .ונראה לי שאתה האדם היחיד עלי אדמות שיכול לגדל עץ זית בחולות. תהיה בריא. כשהתלמיד מוכן מגיע המורה.
אדוני הנכבד אין לך מושג בגיאוגרפיה של הנגב . הבדואים נטעו שם עצי זית לרוב .אירגון הפשע הקרוי ק.ק.ל הוא שעקר אותפ באל עראקיב ונטע עצי סרק במקומם. הנגב איננו כולו מדבר חולי מליוני דונמים של אדמת לס ראויה לעיבודוגבעות/הרים סלעיים. ואם הם זורעים חטה ושעורה זה אסור זה מתיר לשדוד את קרקעותיהם. רק לפי חוקי הגזל והשוד של מדינת ישראל.