שיטת הבעלות הבדואית במקרקעין וההתכחשות לה – זה הבסיס להבנת תוכנית פראוור והטענה כי הבדואים פולשים
למה רואים בבדואים פולשים שמשתלטים על אדמות לא להם?
"הוועדה לענין ברור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" ב-1952:
" למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו […] כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם."
ובכן: עם הקמת ישראל התנערה הממשלה מההיסטוריה של המוסדות הציונים, המשטר הבריטי, המשטר העות'מני וממסקנות הוועדה שמינתה, שהכירו כולם בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית במקרקעין. זו שיטת רישום ותיעוד בעלות באופן סדור ומסורתי בחברה הבדואית; אדמות שלא נרשמו בזמנו אצל המשטר העות'מני והבריטי.
עם קום המדינה, פתאום קרקעות שהיו עליהן תעודות בעלות לפי השיטה הבדואית נחשבו ל"אדמות מדינה", והבדואים, שהיו בעלי הקרקע גם בעיני המוסדות הציוניים עד 1948, נהפכו לפתע ל"פולשים".
–
ראשית, יש לומר שלשם פתרון הסכסוך בין הבדואים למדינה העבר בעקרון פחות חשוב. הכפרים הבדואים קיימים כיום, הם הווה, והם יושבים על שטח זעיר מהנגב (אפילו לפי נתוני הימין הקיצוני). מה שחשוב הוא העתיד – תוכנית חלופית ומוסכמת להסדרת הכפרים הבדואים ללא גירוש, שתעמוד תוך שנים ספורות בסטנדרטים של תוכנית המיתאר הארצית. אך הממשלה מתעלמת מהווה ומהעתיד ופונה לעבר בטענה שהבדואים פלשו לאדמות לא להם. אז הבא נחזור לעבר ונבדוק זאת.
–
ב-1920, קבע הגוף הציוני המרכזי בזמנו, "הכשרת היישוב" כי בידי הבדואים כ-2.6 מיליון דונם בנגב הצפוני, מתוכם מעל למיליון דונם גם מעובדים (דהיינו אינם של נוודים, אלא של חקלאים יושבי קבע). כיום תובעים הבדואים 650 אלף דונם. בסקר המקרקעין המקיף הזה קבעה "הכשרת היישוב" כי הבדואים לא רשמו ברובם את אדמותיהם אצל רישום המקרקעין העות'מני, אלא ניהלו שיטת רישום מקרקעין משל עצמם.
–
יש להבין שהיסטורית הייתה לבדואים אוטונומיה כמעט מלאה בנגב, והם עצמם היו הממשל והמשילות. גם העות'מנים, ששלטונם היה רופף וחלקי, וגם הבריטים הכירו באוטונומיה של הבדואים לנהל את רישום המקרקעין שלהם.
כותב ששון בר צבי, מושל צבאי בנגב מיולי 1966 אל "מפכל אגמ/ממשל צבאי בנושא "בעית הקרקע של בדואיי הנגב":
"הקרקע בנגב, שלא כבשאר חלקי הארץ, לא נרשמה ע"י ממשלת המנדט בספרי האחוזה (טאבו). הבדואים, שנמנעו מלרשום את קרקעותיהם, לא סבלו במיוחד מאי רישום הקרקעות כי השלטונות הכירו בבדואים ובזכויותיהם לקרקע, דבר שבא לידי ביטוי ברישום כל הקרקעות בספרי תשלום מסים ("דפתר חבאל") והסכמת השלטון להכיר בהעברת קרקע מבדואי לבדואי אחר כבחכירה חוקית, ובהסכמה לרשום את הקרקע בספרי האחוזה על שמו של הקונה (בדרך זו רכשה הקרן הקיימת אלפי דונמים ורשמה אותם על שמה)"
–
ישראל מצהירה שהיא מחוייבת לעיקרון הבינלאומי של "הרציפות המשפטית", לפיו מדינה חייבת להמשיך את העקרונות המשפטיים שקדמו להקמתה (בהקשרים שונים שעשויים לפגוע באוכלוסייה שהתקיימה לפני כינונה של המדינה). אך היא לא נוהגת כך, שהרי כאמור העות'מנים והבריטים הכירו דה-פאקטו בשיטה הבדואית לרישום בעלות במקרקעין כשיטה התקפה. אפילו מול ההיסטוריה הציונית היא חוטאת ולא ממשיכה את ההכרה בשיטת הבעלות הבדואית.
–
האם שיטת הרישום והבעלות של הקרקעות לפי המסורת הבדאית היא שיטה מסודרת ורצינית?
כך כתבו על השיטה הבדואית המסורתית לרישום בעלות במקרקעין:
"הוועדה המצומצמת לענין בירור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" כתבה ב 20.10.1952 אל שר המשפטים:
"למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו … הרי ידועה העובדה שבתקופת שלטון המנדט, נרשמו שטחים ניכרים מאד בשמם של הבדואים [ע"י השלטונות], על יסוד הוכחות ששטחים אלה היו נעבדים על ידם במשך תקופת התישנות, וחלק חשוב של אדמות אלה הועברו [בעת מכירה ליהודים], לאחר רשומן, לקרן קימת, לחברות יהודיות אחרות, וכן ליהודים פרטיים. כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם."
–
יוסף ויץ, ממנהיגי הציונות, מראשי הקק"ל ולימים מנהל מינהל מקרקעי ישראל, 25.11.1948 [מתוך- "יומני ואגרותי לבנים" יצא ב-1965] מאשר את תקפותה של שיטת הבעלות הבדואית המסורתית:
"בתקופה התורכית לא חל רישום של אדמות הנגב. הבעלות על הקרקע נסתמכה על מסורת שנרשמה ב'דפתארות', [דהיינו] פנקסים שהיו שמורים בידי השייח'ים והמוח'תארים. כל פעולה משפטית בקרקע נרשמה בדפתראות והבדווים התייחסו אליה בכבוד ואמון".
החוקרת פרופ' רות קרק, (שהייתה עדה מטעם המדינה ונגד הבדואים):
"בסוף 1920… נתברר כי כל אדמות הנגב שייכות לשבטי הבדווים… אין הממשלה [ממשלת המנדט הבריטי] רשאית להעביר את הקרקעות [של הבדווים] לרשותה, שכן כאן לא באו מעולם לידי שימוש חוק הקרקעות ותקנת ה-'מחלול'…" [זו הכרה בשטת רישם מקרקעין עצמאית מהרישום הטורקי ואחריו הבריטי].
–
יהודים גם רכשו לפני קום המדינה קרקעות מבדואים על בסיס הכרה בשיטת הבעלות הבדואית המסורתית:
למשל: רכישת המקרקעין היהודית הראשונה ב-1913 של אדמות קיבוץ רוחמה משבט העטאונה, אושרו ונרשמו על-ידי העות'מאנים בדיעבד.
אם כן בכירים בתנועה הציונית מציינים בפירוש כי 1. התקיימה שיטה בדואית סדורה לרישום בעלות במקרקעין, 2. העות'מנים והבריטים הכירו בה, 3. הקרקעות שנרשמו במסגרתה נרחבות בהרבה ממה שהבדואים תובעים היום.
–
טרם השכתנעם? הנה עוד עובדות:
מפת מאהלי הקבע הבדואים של הממשל הבריטי בהשוואה למפת היישובים הבדואים כיום, ראו את ההתאמה הגבוהה [כל משולש ורוד הוא אוהל בתקופת המנדט הבריטי, והסימונים האדומים הם יישובים כיום]: אז מה אתם אומרים? פלשו לעוד שטחים או דווקא הצטמצמו?
–
אם קרקעות האזור היו 'מתות' (נטולות בעלים), בעיני העות'מנים, כפי שטוענת כיום המדינה, לא היה צורך לרכוש אותן. אך העות'מאנים התייחסו אליהן כקניינן של השבטים ואף רכשו קרקעות לבניית העיר המודרנית באר שבע משבט המוחמאדין (ממטה העזאזמה) ב-1899 (ברסלבסקי, 1950; אל-עארף, 2000; גרדוס ושטרן, 1979; קרק, 2002). החוקרת האחרונה, פרופ' רות קרק, אף הייתה עדה מומחית מטעם המדינה נגד הבדואים. כך שקשה לחשוד בה בהטייה לטובת האינטרס שלהם.
לפי החוקרים פורת, קרק, וגרנובסקי, עד 48', רשמו יהודים במשרדי הטאבו 65 אלף דונם של אדמות שרכשו מבדווים, הליך שחייב ראשית רישום של הקרקע ע"ש הבדווים, והיווה הוכחה לכך שהשלטונות הכירו בבעלויות המסורתיות.
מחקר נוסף מצא כי בניגוד לנטען, חוקי המקרקעין הבריטים והעות'מאנים, מעולם לא שללו את בעלות הבדווים בקרקע והרי דרכם אישרו הבריטים מכירות של עשרות אלפי דונמים מהבדווים לארגונים יהודיים לפני קום המדינה. (יפתחאל, קדר ואמארה, 2012).
השוו זאת לעמדת המדינה שמתבססת על 'הלכת הנגב המת'. זאת לפי דו"ח משפטנית הימין פליאה אלבק כי הנגב אדמה 'מתה', כלומר ללא בעלים, עוד מתקופת העות'מנים. עמדתו של מי תואמת את העובדות ואת ההיסטוריה הציונית? עמדת המדינה או שמא עמדת הבדואים?
לעוד עובדות על נוכחות הבדואים בנגב כיושבי קבע מזה כמאה שנים ויותר, קראו כאן.
—-
רוב המובאות והעובדות הן מקורות ראשוניים שנאספו על ידי פרופ' אורן יפתחאל, ד"ר סנדי קדר וד"ר אחמד אמארה, ממחקרם "עיון מחודש בהלכת הנגב המת" 2012). אנו מדים להם מאוד על הזכות להשתמש במידע.
האדון מבלבל בין שטחי נדידה לבין בעלות ממש שרשומה בטאבו או רישום אחר מוכר כלשהו.מדבריות ערב מחולקות בין השבטים השונים ולכל שבט יש שטחי נדידה ומרעה והשבטים השונים מכבדים את ההסכמים שבע'פ ושום בדווי משבט זר לא יעז להכנס לשטח נדידה של שבט אחר.לזה קורא מר מוהר "שיטת רישום הבעלותאצל הבדווים".כל סיני והסטורית גם הנגב ומדבריות ירדן וערב מחולקים בין השבטים השונים בסיני הסווארכה ורמילאת ותראבין ותיאהה ועזאזזמה וכ'ו וכ'ו.לפי מיטב ידעתי אין מדינה ערבית ולו גם אחת שמכירה בשטחי הנדידה ההסטוריים האלה כשטחים השייכים מתוקף דיני הבעלות לשבטים שנודדים בהם.לפי החוק העותמאני המקובל בארץ אדם שנוטה אוהל בשטח מסוים ומתגורר שם מספר רב של שנים קונה בעלות.משפחת רועה בדווי נטתה אוהל בלב העיר יבנה ובניה נשאו נשים והקימו מאהלים משלהם.הם פונו וקיבלו כסף רב כפיצוי.הבעייה שאם מישהו רועה עדר באיזור גדול של עשרות דונמים אינו יכל לתפוס חזקה על כל השטח.אני חושב שהפיתרון הוא בפשרה כפי שמציעה המדינה.לפיה הם יקבלו חזקה ורישום בטאבו על חלק מהשטח ויקבלו גם פיצוי כספי ושטח לבניית בית בעיירה מוכרת.הבעייה אינה האדמה אלא המדיניות של הרדאקלים הערבים שהפכו את הענין למאבק לאומי ומטרתם הרי ידועה וברורה.ממשלת ישראל לא מציגה את נושא זכויות הבדווים על שטחי הנדידה והרעייה כפי שהם מקובלים במדינות ערב ואז היה מתדברר שמה שישראל מציעה לתושבים הבדווים הוא הוגן ביותר.אני חוזר ואומר שהבעייה אינה האדמה.אפשר לפצות עליה פיצוי הוגן אבל מי שלא רוצה כסף רוצה זהב והזהב הוא המשך מלחמת הערבים ביהודים עד חיסול המדינה היהודית בשלבים.
אנחנו מציעים לך לקרוא שוב. הדברים לא משתמעים לשני פנים:
וסף ויץ, ממנהיגי הציונות, מראשי הקק"ל ולימים מנהל מינהל מקרקעי ישראל, 25.11.1948 [מתוך- "יומני ואגרותי לבנים" יצא ב-1965] מאשר את תקפותה של שיטת הבעלות הבדואית המסורתית:
"בתקופה התורכית לא חל רישום של אדמות הנגב. הבעלות על הקרקע נסתמכה על מסורת שנרשמה ב'דפתארות', [דהיינו] פנקסים שהיו שמורים בידי השייח'ים והמוח'תארים. כל פעולה משפטית בקרקע נרשמה בדפתראות והבדווים התייחסו אליה בכבוד ואמון".
החוקרת פרופ' רות קרק, (שהייתה עדה מטעם המדינה ונגד הבדואים):
"בסוף 1920… נתברר כי כל אדמות הנגב שייכות לשבטי הבדווים… אין הממשלה [ממשלת המנדט הבריטי] רשאית להעביר את הקרקעות [של הבדווים] לרשותה, שכן כאן לא באו מעולם לידי שימוש חוק הקרקעות ותקנת ה-'מחלול'…" [זו הכרה בשטת רישם מקרקעין עצמאית מהרישום הטורקי ואחריו הבריטי].
יצא המרצע מן השק."התברר שכל אדמות הנגב שייכים לבדווים".זה מה שאתם חושבים אבל שום בית משפט לא ישראלי וגם לא של מדינה ערבית כלשהיא לא הכיר בנוסח גורף כזה."שייכים"לבדווים כשטחי נדידה ורעייה ולא שום דבר אחר.תלכו ותבדקו מה עשו הבריטים כאשר הקימו את שדה התעופה תימן בצפון הנגב ומה עשתה ישראל כאשר הקימה את התעופה בערוער.בהיותכם שוחרי הצדק המוחלט אולי תספרו לנו מה עמדתכם לגבי "זכות השיבה" והרכוש היהודי שהולאם בעיראק ומצרים וסוריה ואז נתהה יותר על קנקנכם ומה כוונותכם האמיתיות.לבירעם ואיקרית נגרם עוול קשה. אף אדם לא יכחיש זאת.על עוול מפצים בכסף אם הכוונות הן טהורות אבל מי שלא רוצה כסף רוצה זהב.כבר אמרתי לכם.
והכי חשוב.הציונים קנו את אדמת רוחמה (כמשל)וגם שילמו דמי לא יחרץ.הם קנו אדמות וקנו שקט.לפני המלחמה הוקמו ישובים רק על אדמה ששולם כסף עבורה העיקר היה להתיישב בלי דקדוקי עניות.היהודים לא היו הממשלה.אין זה אומר שהם הכירו בזכות הקנין של הבדווים על כל אדמות הנגב .לבטח אין זה אומר שזה תקדים שחייב את ממשלת המנדט או ממשלה שבאה אחרי ממשלת המנדט..עבור אדמות דורות ורוחמהשולם כסף בדיוק כמו שהיום חברות הסוללר שוכרות "שומרים "בדווים על האנטנות שלהן.
מר ברזילי,
אתה נעזר בהרבה מילים בכדי להתעלם ממה שכתוב שחור על גבי לבן ומהווה אמת שקשה לך להתמודד איתה.
אתה יכול לכתוב הרבה מילים, אתה יכול להניס אנקדוטות ודימויים שמחברים עולם ישן עם עולם חדש, אבל זה לא עושה אותך צודק.
ואגב שטחי הנדידה, אלו השתרעו במרחבים עצומים וגדולים בהרבה מישובי הבדווים של ימינו.
ובכלל אולי הגיע הזמן להפסיק לראות יישובים כיישוב של בדווי או יישוב של יהודי.
ויבוא שלום על ציון
מנהגי הקק"ל בזמנו, יוסף וייץ כותב לבן-גוריון, כי "האדמה הטובה בנגב היא קניינם של הבדואים ובעדה צריך יהיה לשלם." הוא צדק ביחס לקניין הבדואים, כותב פרופ' גדי אלגזי; הוא טעה כשחשב שמעתה צריך יהיה לשלם בעדה.[http://www.haokets.org/2013/11/07/לומדים-לשדוד-על-אדמות-הנגב-1948/].
מר ברזילי,
בכל העולם אנשים שחיים בתנאים של סלאמס מגלים שיעורי פשיעה גבוהים, בפרט שמעורבת בכך גם גזענות.
מאז קום המדינה הבדואים קיבלו ממדינת ישראל את היחס הבא: משטר צבאי עם הגבלות תנועה של כשני עשורים; הפקעת עשרות אלפי דונמים של אדמתם [הפקעה כוללת מרכיב של הכרה בבעלות ונטילת הקרקע]; שימור כפריהם בתנאים של פחות מסלאמס – בלי ביוב מים וחשמל או שיכונם בעיירות בהן האבטלה גבוהה פי 4 מבכפרים ואף העוני חמור יותר. האם בתנאים כאלו יזכו החוק והשלטון ללגיטימציה מהאוכלוסייה? לא סביר. את המצב הזה יש לתקן, הכאוס רע לכולנו. התיקון עובר בלהיות הוגנים ורק אחר כך קשוחים.
מר ברזילאי, אנחנו מחזירים אותך לעובדות:
כיום תובעים הבדואים 650 אלף דונם, זהו חלק זעיר משטח הנגב ביחס לשיעורם של הבדואים באוכלוסיית הנגב [אפילו לפי החישובים של ארגון הימין הקיצוני "רגבים"]
אני ברזילי ולא מברזיל.ההקשר הרחב של הסיפור הזה הוא המאבק הערבי במדינה היהודית מזה אתם מתעלמים.מעורבותם חברי בלד ושל האיסלמסיטים הייתה צריכה לפקוח את עיניכם.צדק מוחלט יש רק בשמים צריך להשתדל להיות הוגנים ואני אומר לכם שאני לא איש ימין בכלל וההתנחלויות המופקרות בגדה הן אסון נורא לעצם המשך הקיום של המדינה שלנו,הבדווים הם סיפור שונה.אני עדיין חושב שההצעות של המדינה הן הוגנות.יש לשפר ההשקעה בעיירות שכבר קיימות וגם להגדיל הפיצוי הכספי אבל בגדול אתם צריכים לעודד ההסכם,אם אכן כוונותיכם טהורות הרושם שלי שאין זה כך
יעקב, האיסלמיסטים נכנסו לתמונה כשנוצר וואקום – כשהמדינה וכל מוסדותיה וסמליה גוייסו לנשל הבדואים מאדמותיהם. על תהפוך סיבה ומסובב.
מ-1948, זכו הבדואים מהמדינה למשטר צבאי, הפקעת עשרות אלפי דונמים, שיכון בכפייה בעיירות מוכות אבטלה ועוני, ובעקבות כך גם מוכות פשע וסמים [ואז מאשימים את הקורבן ואומרים שהבדואים פושעים], וזכו למספר העברות בכפייה של כפרים שלמים כאילו היו חפצים שניתן לטלטל. אחרי זה אתה מתפלא שגורמים איסלמיסטים קיצוניים הופכים לאטרקטיביים?
הערבים הקיצונים לא החמיצו שום הזדמנות להלחם בעצם קיומה של המדינה.הם לא צריכם שמישהו יתן להם סיבה.והם ממשיכים בעזרת אנשים תועי דרך כמוכם.אם אורן יפתחאל הוא המקור שלך אז אני אומר לך שאתה תומך זכות השיבה וחיסולה של מדינת היהודים בגלל תפיסה מעוותת של מה שקרוי "צדק"בפיך .יפתחאל שלך הוא רדיקאל קיצוני שרוצה להחרים את האונברסיטה בה עובד ומתפרנס..אתה מאשים את המדינה שלך בכך שהבדווים בגדול הם חברה טפילה שחייה על פשע וסמים וקצבאות שהמדינה מרעיפה עליהם.במה עוד תאשים ?.הם מגלים בוז עמוק לחוק והדבר מתבטא גם בנהיגה פושעת בכבישים.אני לא אומר שאין עוולות אבל לא מתעלם מההקשר הרחב של הסיכסוך לחיים ומוות בין שני לאומים שמתחולל כאן.אתם והימין המתנחל שני צדדים של אותה מטבע ואם המדינה תפול אתה לא תזיל דימעה.העיקר ש"הצדק "שלך יתממש.
כותב ששון בר צבי, מושל צבאי בנגב מיולי 1966 אל "מפכל אגמ/ממשל צבאי בנושא "בעית הקרקע של בדואיי הנגב":
"הקרקע בנגב, שלא כבשאר חלקי הארץ, לא נרשמה ע"י ממשלת המנדט בספרי האחוזה (טאבו). הבדואים, שנמנעו מלרשום את קרקעותיהם, לא סבלו במיוחד מאי רישום הקרקעות כי השלטונות הכירו בבדואים ובזכויותיהם לקרקע, דבר שבא לידי ביטוי ברישום כל הקרקעות בספרי תשלום מסים ("דפתר חבאל") והסכמת השלטון להכיר בהעברת קרקע מבדואי לבדואי אחר כבחכירה חוקית, ובהסכמה לרשום את הקרקע בספרי האחוזה על שמו של הקונה (בדרך זו רכשה הקרן הקיימת אלפי דונמים ורשמה אותם על שמה)"
זה מאוד אופייני: כשאני שואל "מדוע נמנעו הבדואים מלרשום את הקרקע בטאבו?", אתם מתחילים להתפתל.
אחת התשובות היא שלא שולם אותו המס שבגינו הקרקע נרשמה ב"דפתר חבאל". כלומר, עצם העיבוד החקלאי לא מקנה זכות בעלות.
אותי שכנעתם כבר מזמן נשאר רק לשכנע את אלה שלא רוצים לדעת שהם כן צריכים לדעת ולשכנע את מקבלי ההחלטות בצדקת טענות הבדואים ולהעמיד אותם על אחריותם בהכרזת המלחמה של הממשלה נגד אזרחיה הבדואים שם אם לא תופסק תמיט אסון על כולנו. הם בס"ה רוצים להיות אזרחים שוי זכויות ולהיות זכאים לשויון בחלוקת המשאבים.
מאמר מעניין, אבל כמי שנוסע באיזורים האלה מזה כ-30 שנים, ניתן בקלות לראות בעין, שיש איזורים עצומים שהיו ריקים מאדם והיום הם מלאים ביישובים בלתי מוכרים של הפזורה הבדואית. איך זה מתיישב עם כל מה שאמרתם? זה בלי קשר לעובדה שצריך לפתור את הבעייה הזו בשכל ובהגינות.
לא כל קרקע שהיא שלך היא קרקע בנוייה. ואכן יש בעייה תכנונית.
אבל זה בדיוק הכשל של תוכנית פראוור – היא כורכת את התכנוני עם הקנייני. ההנחה היא שהבדואים פולשים לאדמות לא להם. ולכן לא רק בנייה בלתי מוסדרת תהרס, אלא שאדמות יילקחו מהם תמורת פיצויי חלקי לחלוטין, וכפרים שלמים יועברו בכפייה.
חשוב להבין שעבירות הבנייה במגזר הבדואי נובעות מאי-הכרה של המדינה בקניין הבדואי בקרקע [בעלות זה תנאי לאישור תכנוני] ומכאן אי-הכרה בכפרים והיעדר תוכניות מיתאר. ללא תוכניות כאלו לא ניתן אפילו להגיש בקשה להיתר. אבל בינתיים אנשים צריכים לחיות. מה עליהם לעשות? איזו ברירה יש להם? הם חקלאים, ובעיירות שיעורי האבטלה גבוהים פי 4 מבכפרים. שילכן להיות נטל על המדינה?
טוב, זאת דמגוגיה זולה: "זה נכון שהבדואים תופסים יותר קרקע מבלי להוכיח את בעלותם, אבל זה רק בגלל שנתנו להם אותה. וזה נכון שהם חקלאים דמיקולו שלא משתמשים בשיטות מתקדמות, אבל בואו ניתן להם, כי הם פרימיטיבים ויהפכו לנטל".
לעניות דעתי, ישנו הבדל בין בעלות על הקרקע לבין אופן השימוש המותר בהם (ובשפה מקצועית יותר – יש להבחין בין קנייני לתכנוני).
גם אם לצורך הדיון נקבל את הטענה שלבדויים ישנה בעלות על הקרקע מקדמת דנא, אין הדבר אומר שניתן לבנות שם יישובים ומבנים. לצורך כך יש צורך בתכניות מאושרות והיתרים. זהו הדין עבור כל אזרחי ישראל – בגליל, במרכז וגם בנגב (אופן אכיפתו היא נושא נפרד).
הדעת נותנת שהשטחים העצומים בנגב שימשו בעיקרם לצרכי מרעה ולא מגורים.
הבעיה נוצרה כאשר אוכלוסיית הבדויים גדלה מאוד בעשורים האחרונים והחלה מרחיבה יישובים לא מוסדרים לכדי מימדים מבהילים, המחייבים הסדרה.
כשם שחקלאיים יהודיים במושבים או קיבוצים אינם יכולים להרחיב את ישוביהם ככל העולה על רוחם וזקוקים לתכנית מיתאר והיתרים, כך צריך להיות גם אצל הבדויים.
יש לאפשר להם לעשות שימוש למגורים במסגרת יישוב מודרני (ולא כפי שנעשה כיום) על חלק משטחיהם ושימוש חקלאי/מרעה בשטחים נוספים.
למיטב הבנתי המדינה מנסה להסדיר מבחינה תכנונית קיום של יישובים בדויים על חלק מהאזורים הללו והדבר נשמע חוקי, סביר ומבורך.
ייתכן והפתרון לטענות הקיפוח של הבדויים טמון בהענקת שטחים נוספים לצרכי מרעה וחקלאות בלבד אך לא מגורים, אלו ייעשו רק ביישובים מוסדרים שיוגדרו בתכנית מיתאר.
מפוכח, זה בדיוק הכשל של תוכנית פראוור – היא כורכת את התכנוני עם הקנייני. ההנחה היא שהבדואים פולשים לאדמות לא להם. ולכן לא רק בנייה בלתי מוסדרת תהרס, אלא שאדמות יילקחו מהם תמורת פיצויי חלקי לחלוטין, וכפרים שלמים יועברו בכפייה.
חשוב להבין שעבירות הבנייה במגזר הבדואי נובעות מאי-הכרה של המדינה בקניין הבדואי בקרקע [בעלות זה תנאי לאישור תכנוני] ומכאן אי-הכרה בכפרים והיעדר תוכניות מיתאר. ללא תוכניות כאלו לא ניתן אפילו להגיש בקשה להיתר. אבל בינתיים אנשים צריכים לחיות. מה עליהם לעשות? איזו ברירה יש להם? הם חקלאים, ובעיירות שיעורי האבטלה גבוהים פי 4 מבכפרים. שילכן להיות נטל על המדינה?
ישנו שקר אחד שממש בולט לעין (המקצועית): אתם (האירגון) מנסים כל הזמן לטעון ש"עיבוד מקנה בעלות". בפועל, לא כך הדבר.
העיבוד איפשר העברת הקרקע ממעמד "נטושה" למעמד "חכורה" (Arazi Mirie). אלא מאי, היה עוד תנאי הכרחי – תשלום המיסים. ואת זה, כאז גם היום, הבדואים לא אהבו לקיים.
דבר נוסף, שאינו שקר כי אם דמגוגיה זולה, הוא ההנחה המוצגת כאקסיומה, כאילו מדינת ישראל מחויבת לאפשר לבדואים את אורח חייהם כשהיה לפני שנים רבות. אז כפי שהאידאולוגיה של הקיבוצים פשטה רגל, כך גם המיתוס של "חברת עובדי אדמה" אינו תקף ברובו.
לסיום, ובהקשר של הפוסט אודות ממצאי סקר מכון "פאנלס": הסקר הוא מנפולציה אחד גדולה, וחושף יותר מכל את השקרים של האירגון.
פינגבאק: סופות בנגב | החברים של ג'ורג'
רבנים למען וחברים מגיבים,
שלל העובדות והשתלשלות היסטורית אין בהם די להכריע את הדיון או לשכנע. יתרה, הדיון אינו מהותי כלל! זהו דיון פוליטי ואינו נוגע לבדואים! מהיכן אני מביא דברים אלו? האם אני ישראלי אשכנזי תושב עומר ידבר על בדואים? כן! בשנה האחרונה אני מתעד את השבטים הבדואים בנגב. למדתי שאין בדיון הציבורי דבר המשקף את השבטים הבדואים. החל מתפיסת האדמה והכוונה לתפישת האדמה הפילוסופית ועד להבנה ומענה לגישת החיים הבדואית. כמצויין למעלה זהו דיון פוליטי המוביל לשנאה ופרוד. מוסכם על כל הצדדים שתנאי השבטים הבדואים בנגב אינו יכול להמשך. אולם אילו תנאים? ומה הדרך להתמודדות? והיכן מצוי הפתרון. העקרון העליון של ועדת גולדברג כמו גם המלצות פראוור הן קבלת אוכלוסיית השבטים הבדואים כחלק אינטגראלי מהחברה הישראלית. האם הפעולות בשטח תואמות עקרון זה? התושבה היא לא! חד משמעית. הדיון נגרר ומובל על ידי המדינה. הטקטיקות שנוקטים ארגוני השמאל בין עם בהפגנות ובין עם דיוני הכנסת אין בהם כדי להועיל. נהפוך הוא התערבות הארגונית פוגעת במרקם השבטים באותו האופן בו פוגעת המדינה. קולם של השבטים אינו נשמע! ונציגי הבדואים פסולים. אין זו דרכו של הבדואי ליצאת את גבולותיו כדי להצדיק עצמו או למחות כמו גם שזהות לאומית היא נטע זר ואף הרסני לדיון. בדינמיקה הקיימת חוק פראוור, על אפכם וחמתכם, יעבור גם יעבור והנגב יבער. לתשומת ליבכם זהו שיעתוק הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אותם השחקנים ואותם הכלים על גבי הבדואים. ניתן וגם אפשר לשנות את רוע הגזרה-זהו אתגר למדינה במידה ותסכים לו, זו הזדמנות לשפר את יכולות המשילות כמו גם שכלול המנגנון המדיני. לו אנו כו זקוקים. הבינו הביזוריות הבדואית הגובלת באנרכיה היא מיקרו קוסמוס לאתגר המדינה המודרנית בנושאים קיומיים. מעבר לכל המילים במידה ואתם רוצים לשמוע ולהבין על מה לעזאזל אני מדבר בואו לנגב הכנסו לאוהל וחוו אותו. רוצים עזרה צרו קשר. נלך ביחד. לא באוטובוס תיירות פוליטית אלא רק לשבור את מחסום האיבה.
אוריאל-054-2860638
מחילה כמעט ושכחתי, הסדרת יישוב הבדואים שבוצעה בשנות ה-80 היא הבסיס למודל העבודה העכשיוי. אולם פרט לעקרון קבלת השבטים הבדואים כחלק אינטגראלי מהחברה הישראלית היה עקרון נוסף בנמצא, הוא עקרון ההסכמה! רוצה לומר היישוב ערערה בנגב (ערוער) והשכונות שנבנו נבחרו על יד חותמי ההסכמים עצמם בתיאום עם רשויות המדינה.
אוריאל, לא ירדנו לסוף דעתך או טענתך
תודה על התגובה. בימים אלו אני מניח את התשתית להפגיש בין יהודים לבדואים. הדרך היא פשוטה, להכנס לתוך השבטים בודדים או זוגות לא יותר. אלו שנצמדים לגישה הבדואית לא יצאו לדון על זכויות אדם או הפגנות. בדואי רוצה שבעיותיו יפתרו, השיח הציבורי/פוליטי אינו נוגע להם. במילים אחרות פוליטיקאי בדואי זו סתירה מושגית. יש צורך לבוא, להכיר ולהתארח. אין דרך אחרת להבין לעומק את העקרון המנחה של ועדת גולדנברג, להפוך את השבטים הבדואים לחלק אינטגראלי מהחברה הישראלית. לא אסתיר את דעתי, השיח הציבורי והשחקנים הלוקחים בו חלק מעוורים ומסנוורים, המציאות מורכבת יותר.
אתה עושה ערבוביה מכוונת ומביא מידע היסטורי כלל לא רלוונטי
1. עד תחילת שנות החמישים סולקו 75% מהבדואים מחוץ לגבולות ישראל, ויתרתם הועברו לאזור הסייג שבקרבת דימונה-ערד. אם ישנה בעלות כלשהי על אדמות – הרי ממילא היא צריכה לעבור לידי "האפוטרופוס לנכסי נפקדים", כפי שקרה עם אדמות הערבים בצפון שדווקא יש לחלקם מסמכי בעלות. אם לבדואים מגיע משהו, אז למה לא מגיע לערבים אחרים? דרך אגב, שבטים בדואים ישנם גם בגליל באזורים בהם המנדאט הבריטי רשם בעלות על קרקעות. אם בגליל לא נרשמו קרקעות לטובת הבדואים, אז מדוע להניח שבנגב היו נרשמות קרקעות לטובתם?
2. לשבטים הבדואים היו בינהם לבין עצמם הסדרים לחלוקת הקרקעות לצורך רעיית הצאן. גם אם הממשלה תכיר בהסדרים כאלו, הרי מגיע להם לכל היותר פיצוי בשווי הכלכלי של הקרקע לצרכי רעיית צאן – אין לזה קשר עם בעלות על הקרקע. המדינות השכנות מצריים וירדן לא מכירות בקשר שבין רעיית צאן ובעלות על הקרקע. מדוע שאנחנו נכיר בכך?
3. מה הקשר בן הפלישות הנוכחיות לקרקע לבין הטענות לבעלות היסטורית על הקרקע? מיהו בדואי? (רבים מאלו שגרים בעירות הבדואיות כלל לא ממשפחות של נוודים), מיהו בדואי בעל זכויות? – ישנם אלפי בדואים שעברו לישראל מסיני לאחר החזרת סיני למצרים – גם להם יש זכויות?