בזמן שישראל נסוגה אל תוך בידוד בינלאומי, ההפטרה השבועית מעוררת ברבי ג'רמי מילגרום השראה בשל גישתה הבינלאומית, והחזון שהיא פורשת של משפחה אנושית מאוחדת.
מאת: רבי ג'רמי מילגרום.
לחג החנוכה משמעויות רבות. אך מאחר שרווח המנהג לתת ולקבל מתנות בחנוכה, ברצוני לשלוף כמה פסוקים מהפטרת שבת חנוכה מהנביא זכריה (ב:י"ד- ד:ז) כדי להודות לפלח מאד מיוחד וראוי מתוך קהל קוראינו ולגמול להם במתנה רוחנית. ההפטרה פותחת בהצהרה-הזמנה מכילה:
רוני ושמחי בת-ציון–כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאום-יהוה. ונלוו גויים רבים אל-יהוה ביום ההוא והיו לי לעם (זכריה ב:י"ד-ט"ו).
והיא מגיעה לשיאה לקראת סופה:
זה דבר-יהוה אל-זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח–כי אם-ברוחי אמר יהוה צבאות. מי-אתה הר-הגדול לפני זרובבל למישור (ב:ו-ז).
הפלח המיוחד מתוך קהל קוראינו שאליו אני ממען את דברי אלה הוא אותם פעילים בינלאומיים לא-יהודיים, תומכים, פעילי שלום וכיו"ב, אתם שמלווים אותנו ב"שומרי משפט" פיזית ונפשית; ללא עידודכם ותמיכתכם לא היינו מגיעים עד הלום. תנו דעתכם על כך: בכל אשר נפנה בארצנו – ברחוב, באוטובוס, בטיול – נראה נשק צמוד למותני שכנינו, ואף, אבוי לנו, ילדינו, ונשאלת השאלה אם מישהו בכלל שומע את המסר הפציפיסטי שבזכריה ד:ו. ואילו אתם, תומכינו הבינלאומיים, אינכם חמושים אלא ברוח ובאמונה בלבד, ומאתגרים ומעודדים אותנו למצוא כאלה גם בעצמנו.
אל תשכחו שרוב מחנה השלום וזכויות האדם הישראלי מנוכר מהדת ומהתמיכה הרוחנית שביכולתה להעניק. הדת במקומותינו מקדמת בעיקר סדר יום אנוכי, ואילו אתם, חברינו הבינלאומיים, החולקים בנדיבות את זמנכם וכוחותיכם, רותמים את אמונתכם לטובת הכלל.
מבידוד בינלאומי לחזון מאתגר של אחדות רב-גונית
הציטוט הראשון מצייר חזון מאתגר של אחדות רב-גונית: עמים רבים עם פולחנים שונים הופכים לעם אחד המאוחד בה'. ההבדלים בינינו אינם נמחקים אלא דווקא מודגשים, אך הם מקרבים אותנו כי אמונותינו השונות מתאחדות באמונה בה'. כולנו מהלכים כאן על קרח דק מאחר שתפקידינו המסורתיים התחלפו: אנו ממשיכים להגיב עם הרפלקסים היהודיים של מיעוט פגיע ללא כוח פוליטי, בעוד שאתם הפניתם עורף לחברותכם בחברה נוצרית שלטת והתמסרתם לחסדי יהדות (והאיסלאם!) הבודקת אתכם בדקדקנות ונוהגת בכם חשדנות. אך אשרינו שעדותכם פורצת את החומות הגבוהות של בדלנות ונבחרוּת שכה מרבות להיתפס כמייצגות את היהדות.
בכותבי שורות אלה אני שומע את הד נסיגת ישראל אל תוך בידוד בינלאומי, אחוזת חוסר אמון עמוק בדיפלומטיה והסכמים בינלאומיים ורדופת סיוטים מהעבר ואיומים לעתיד. הפטרה זו מעוררת בי השראה בשל גישתה הבינלאומית, והחזון שהיא פורשת של משפחה אנושית מאוחדת, בדיוק הדוגמה שחברינו הבינלאומיים מהווים עבורנו.
הפסוק השני משתמש בדימוי של יישור הר גבוה. זרובבל זוכה לאישור ששום מכשול לא יעמוד בדרכו. האתגרים העומדים בפנינו במאבקנו לשלום צודק ולהגנה על זכויות האדם רבים מכדי שנמנה אותם כאן. לא הייתי משתמש בדימוי של הר גבוה אלא שרשרת הרים. אך אנו מתנחמים בידיעה שאיננו לבד, ובמשאבים הרוחניים האדירים האצורים במסורתנו.
כשהתפשט חג החנוכה אל ארצות הצפון, שם התקצרו ימי החורף המתקרב לאין שיעור יותר מאשר במזרח התיכון, נטענה הסמליות של הגברת האור מעשה ידי אדם כדי לגרש את אור היום המתמעט במשמעות יתרה לאור הרדיפה הדתית שחווינו שם.
ואילו כאן במזרח התיכון, הקרוב יותר לקו המשווה (מהמילה "שוויון"), שבו המטוטלת מעולם לא הגיעה לקיצוניות כזאת, לא מבחינת מזג האוויר ולא מבחינת רצח עם, אנו נהנים מעמדת פתיחה טובה יותר, אך למרבה הצער אנו מידרדרים במורד המדרון החלקלק. בעודנו נאבקים באי-סובלנות ומיליטריזם, אנו אסירי תודה לחברינו מרחבי העולם שבאו הנה להאיר אותנו בקרני האור שהם כה עמלו לשבור ולהפיץ ברוחב ליבם הרב.
חג שמח,
הרב ג'רמי מילגרום