פרשת השבוע "וישב: מהי התשובה לשנאה, קנאות ורצחנות ›

ביקור הזדהות של פעילי "תג מאיר: אור במקום טרור" בכפר סינג'יל אצל משפחת דאר חליל . צילום: פייסבוק. 19.11.13

בימים שבהם תגי המחיר באים זה אחר זה (הבית המוצת בסינג'יל, המכוניות המוצתות בפרעתה), הרב יחיאל גריינימן מחפש את הסיבה התיאולוגית, הקדמונית שתאפשר לזרוע מחדש את זרעי התקווה ותקרב את הגאולה. דבר תורה לפרשת "וישב" מאת הרב יחיאל גריינימן.

רצח אח במשפחה היהודית

בשפת הדיבור של היומיום נוהגים לפנות זה לזה בכינוי "אחי." לפעמים חוצה הכינוי דתות ומגזרים ומופנה לבני אדם באשר הם, אך בדרך כלל הוא מתייחס ליהודים בלבד.

המילה "אֶחָיו" מופיעה שבע עשרה פעמים בחלק הראשון של פרשת השבוע, ומגיעה לשיא (בפעם השלוש עשרה – המקביל לשלוש עשרה מידות הרחמים) כאשר נשאל יעקב על ידי אדם זר "מַה-תְּבַקֵּשׁ?" והוא משיב: " אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (בראשית ל"ז: ט"ו-ט"ז).

השאלה והתשובה שכאן מהדהדות שאלה ותשובה קודמות בספר בראשית, וכמותן טעונות באירוניה. הכוונה כמובן לתשובת קין לשאלת ה' בנוגע למקום הימצאו של הבל לאחר הרצח הראשון בתולדות האנושות, רצח אח בידי אחיו. קין שואל את ה': "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?" ונענה: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" (בראשית ד: ט-י).

הסיפור המכונן של רצח אח הוא הרקע לסיפור בפרשתנו של העדפת אח אחד על פני האחרים, קנאה ושנאה בתוך משפחת יעקב. הוא חוזר ומהדהד באמצעות החזרה על המילה "אח" כאשר הסיפור מוביל אותנו אל ספו של רצח אח נוסף.

המתינות של ראובן ויהודה מול הקיצוניות של שמעון ולוי

יהודה מונע מאחיו, לבצע פשע נוסף נגד יוסף, כשהם עומדים על סף רצח. בדברי יהודה אנו שומעים את הרמז החזק ביותר לרצח האח הקדום יותר כאשר הוא אומר להם:  מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינו וְכִסִּינו אֶת-דָּמוֹ? …וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ, בְשָׂרֵנוּ הוּא," (בראשית ל"ז:כ"ו-כ"ז). במקום להרגו הם מוכרים אותו לעבדות.

בפרשת השבוע שלנו, בדרכם המהוססת מהווים ראובן ויהודה ניגוד מבטיח לאכזריות הרצחנית של שמעון ולוי. בפרשה הקודמת האנו למדים על תגובתם לאונס דינה בשכם (פעולת "תג מחיר"). וזאת הסיבה שאת האחים שמעון ולוי, יעקב חוזר ומגנה על ערש דווי. שמעון ולוי הם האב-טיפוס לתופעה מאד שלילית בחברה הישראלית היהודית של היום, שעמה אנו מתמודדים ב"שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם" ובקואליציית "תג מאיר". יהודה הוא דגם טוב יותר למאמץ הדרוש כדי להיות אנושי.

ראובן ויהודה בסיפורנו מתחילים בתנועה המתרחקת מקנאה ושנאה רצחניות. הם מחפשים איכות אחרת של יחסי אחים, שבה שיתוף פעולה ואף אהבה עודנה אפשרית.

סיפור זה של כמעט-רצח, ההופך ברגע האחרון לחטא הקל יותר של מכירה לעבדות (ויש מפרשים שאף מנסים לוותר להם ולטעון שלא באמת התכוונו לממש אף מזימה זו), הוא המוביל לגלות הארוכה במצרים ולעבדות המרה שבאה בעקבותיה.

מאידך גיסא, הכרת האחים בחטאם, וקבלת האחריות המלאה למה שהם עשו, הם שזורעים את זרעי התקווה ובסופה הגאולה. אני סבור שרק כאשר אנו הישראלים (והפלסטינים) נכיר בחטאינו וניקח עליהם אחריות מלאה נוכל לצאת ממצבנו הנוכחי ולהתקדם לקראת אנושיות וגאולה.

כוחו של יהודה כמנהיג 

כוחו של יהודה כמנהיג אפשרי נרמז בסיפור העוול שנעשה לתמר בפרשתנו. הוא אמיץ דיו כדי להודות בחטאו ובסופו של דבר לנהוג בהגינות. בפרשת "ויגש "שוב מפגין יהודה מנהיגות בשינוי דעתו של יוסף. הוא מביע את דאגתו לאביהם הישיש והסובל, ואת מוכנותו להקריב את עצמו למען אחיהם הצעיר. בכך הוא עונה לשאלת קין: "אכן, שומר אחיו הוא!". תשובה זו היא רבת רבדים. היא נכונה במישור המשפחתי, כאשר אנו לומדים שאחים אכן אחראים זה לזה. הדבר נכון גם במישור הלאומי, שעליו אמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה."

אך במובן העמוק ביותר נכונה תשובת יהודה לקין גם במישור האנושי הרחב יותר. כולנו צאצאי אדם וחווה, כפי שהיו גם קין והבל. הלקח הנלמד כאן הוא שכולנו אחים לא רק במובן הלאומי אלא שעלינו ללכת בדרכו של יהודה בפרשה זה ולקבל אחריות מלאה על מעשינו ועל רווחתם וחייהם של כל אחינו בני האדם. זהו האתגר הגדול שמציבה התורה בפני עם ישראל: להיות "אור לגויים" על ידי בחירת החיים והאנושיות ושלילת השנאה.

שבת שלום,

הרב יחיאל גריינמן