יעקב נאבק באיש, באומץ לב. אך המאבק לא מחפש הכנעה, כי אם הקלה באשמה של יעקב, והתפתחות של למידה אל עבר האופק האלוהי. ומתוך כך אנו לומדים על האַחֵר העומד מולנו, יהודים וערבים כאחד. דבר תורה לפרשת "וישלח"
מאת: הרבה מירי גולד
כיצד אפשר להיאבק עם אלוהים ולנצח?
כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. לב וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ. (בראשית ל"ב:כ"ד-ל"א)
במהלך היאבקות מסתורית זו זוכה יעקב לשם חדש וככל הנראה גם לברכה, אך הוא עוזב את המקום עם שחר כשהוא צולע. אין ספק שהושג כאן ניצחון, כי "האיש" אינו יכול ליעקב, ואבי האומה זוכה לשם החדש ישראל. לאחר נצחונו נותן יעקב עצמו שם למקום: "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי." כיצד אפשר להיאבק עם אלוהים ולנצח? כיצד הוא יודע ש"האיש" ממלא את מקומו של אלוהים? רש"י מזהה את האיש כ"שרו של עשיו," המגן על עשיו אחי יעקב (לפי מדרש בראשית רבא ע"ז:ג). האם ה' שלחו? ואם כן, מדוע? עם מה בעצם נאבק יעקב לפני שיפגוש את אחיו לאחר עשרים שנות היעדרות? הוא יוצא מהמאבק אדם אמיץ יותר, אם כי צולע.
אני סבורה שיעקב לא היה יכול לגבור על יריבו אילו ידע תוך כדי ההיאבקות שיריבו הוא מלאך ה'.
"אומץ פירושו האמונה שמי שעמו אתה מתמודד אינו עולה עליך בדבר. אילו האמנו שקיימים פרטים ייחודיים בטבעם, שאינם זהים לנו במהותם אלא בלתי ניתנים לידיעה או לכימות, לעולם לא היינו מעזים להילחם" (רלף וולדו אמרסון).
יעקב רוכש את אומץ ליבו מהאמונה שהוא נתון במאבק איתנים עם אדם אחר ורק לאחר מכן הוא מבין שאותו "איש" היה אלוהי.
לא מלאך, אלא איש
מה שמייחד את המקרה שלנו הוא שאנו מתוודעים אל "האיש" לא כאל "מלאך ה'" אלא כ"איש." רק תוך כדי החלפת שמו מגלה יעקב – ואין זה אלא "האחר", יריבו, המאיר את עיניו – כי הוא שָׂרה עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, ויּכול (הפועל "שרה" מרמז הן על מאבק והן על שליטה). הערפול באשר לאופיו האלוהי או האנושי של המאבק נשמר גם על ידי המלאך עצמו. המאבק הן באותו רגע והן במהלך חייו של יעקב היה מאבק הן במישור האנושי והן במישור האלוהי – כשהוא נושא את אשמת הונאת אביו וגזלת ברכת אחיו עשיו, לפי התוכנית האלוהית. נטל אותה אשמה שרבצה על מצפונו הוסר הן ביחס לאנשים והם ביחס לאלוהים. כיצד הוא זוכה בברכה כזו? אלוהים שולח את המלאך, אשר הוא לפי רש"י "שרו של עשיו," כדי ללמד אותו את הלכות הפגישה פנים אל פנים (או במקרה זה, ירך אל ירך). כעת יכול יעקב להרוויח את הזכות להיות "שר," מנהיג ואבי עם ישראל, במקום להיות "עקב" (בראשית כ"ה:כ"ו) ורמאי (הנוהג "בעוקבה"), כפי שמאשימו עשיו (בראשית כ"ז:ל"ו). זהו המפגש הראשון עם עשיו, "האחר," הצל הרובץ על מצפונו, ורק אחרי המאבק ירך אך ירך יכול יעקב לפגשו פנים אל פנים. השאלה היא: האם מפגש זה באמת משנה אותו? או שהוא נשאר "יעקב", האיש המדיח בעקבות אחרים?
על יעקב לגבור על חששו מכוונותיו הרצחניות של אחיו (ראה בראשית כ"ז:מ"א-מ"ה, ל"ב:ז), ולראות את יריבו כמי שאינו "עולה" עליו. ברובד עמוק יותר, עליו להתעלות על גורלו כ"נוכל", כפי שעולה משמו. כפי שכתב רוברט אלטר, הוא עוזב את פניאל "כפוף, נכה לצמיתות, שיריבו חסר השם הטיל בו מום כדי ליישרו לפני מפגשו עם עשיו." כשהוא מקבל את פני אחיו לראשונה הוא עובר לפני המחנה ומשתחווה ארצה. לאחר ששני האחים מתחבקים נוקט יעקב בלשון יריבו מהמאבק: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים (ל"ג:י). לבסוף, במפגש פנים אל פנים עם אחיו הוא רואה את השתקפות פני אלוהים.
שכנינו הערבים אינם "אחרים" באשר כל אדם נברא בצלם האלוקים
סיפור זה מציב בפנינו אתגר כיום, כאשר אנו נוטים לראות בשכנינו הערבים את "האחר" שיש לחשוש מפניו. טשטוש הגבולות בין פני אדם ופני אלוהים מזכיר לנו שכל אדם נברא בצלם אלוהים, ואולי כך מפגשינו עם אלה שמפניהם אנו חוששים לא יטשטשו את ראייתנו הפנימית, המוסרית. אולי במאבקים על אדמה ורכוש נבין כולנו שאם שנאות חינם מובילות לעקירת עצי זית, יקומו אלה שכן רואים את פני אלוהים בפני האחר ויטעו מחדש את אותם עצים, בעוד המשא ומתן על מעמד הקבע של אותם עצים מתקדם במדרונות מסולעים, יש לקוות שלקראת פתרון, במהרה בימינו. שלכולנו יהיו האומץ והענווה לראות את הפנים האנושיות של אלה עליהם אנו חולקים, אלה המפחידים אותנו, ונלך בדרך השלום.
תודות לרחל.
שבת שלום,
הרבה מירי גולד
קהילת ברכת שלום
קיבוץ גזר
