סכנה סופית ומוחלטת לסוסיא הפלסטינית בעקבות דחיית תוכנית המתאר
מאת: עו"ד קמר מישרקי-אסעד, מנהלת המחלקה המשפטית בשטחים
בדצמבר 2012 הגישו תושבי הכפר סוסיא תוכנית מתאר לכפרם אשר תכשיר את כל המבנים בכפר (כ-100 מבנים זמניים קיימים). במאי 2013 דנה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של המנהל האזרחי בתוכנית ובאוקטובר 2013 ניתנה החלטה מנומקת על דחית התוכנית. יחד עם החלטה זו ניתנה החלטה של ועדת המשנה לפיקוח להוציא צוי הריסה סופיים כנגד כלל המבנים בסוסיא. ועדת הפיקוח נתנה אורכה בת 60 ימים לפניה לערכאות.
בפתח החלטת דחיית התכנית, מציינת הועדה לתכנון כי נמנעה מלתת הנחיות מפורטות ומקצועיות למתכנן ובמבכי חסרים נימוקים כבדי משקל לקידום התוכנית במקום זה.
מנימוקי הדחיה העיקריים:
א. המבנה העירוני מעשיר אופקים ואילו מגורים כפריים הבנויים על שיוך משפחתי אינם נותנים ליחיד כלים לקידום חברתי, הזדמנויות פרנסה והעצמה תרבותית וחינוכית. המבנה הקיים גם מונע מהאישה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני ולהתקדם בחינוך ועבודה.
ב. הרש"פ או עיריית יטא לא יכולים לספק שירותי חינוך, רווחה, דת ובריאות לסוסיא לאורך שנים בגלל הפיזור הרב אשר יעמיס על הקופה הציבורית. התמיכה החיצונית של גורמים בינ"ל שהיא פעם פה ופעם במדינות אחרות איננה יכולה להיחשב כמבנה בריא ומתמיד ובעל חסינות לתת שירותים לאוכלוסיה.
ג. כמות האוכלוסיה הקטנה בסוסיא אינה מאפשרת צמיחה וחיי קהילה ראויים. בנוסף לכך, סוסיא היא התפתחות בלתי מבוקרת של העיר יטא ולכן תחליש את המוסדות העירוניים ותגזור על עצמה חיים ללא שירותים נאותים.
בסיום החלטתה מציינת הועדה כי מומלץ לתושבי סוסיא ליזום תכנון חלופי במקום קרוב יותר ליטא ואז תשקול הועדה הקצאת אדמות מדינה. אלא שעיון קצר במפות מראה שסוסיא נמצאת במרחק של פחות מ-3 ק"מ מהעיר יטא וגובלת בשטח B. משמעות המלצתה של הועדה היא העברת תושבי סוסיא מחוץ לשטח C, מקום בו אין לה סמכויות תכנון והקצאה.
בתוך 60 ימים יגיש ארגון שומרי משפט בשם התושבים עתירה לבית המשפט העליון כנגד סבירות ההחלטה לדחות את התוכנית וכנגד הפגיעה הודאית בזכויות אדם בהתאם למשפט הבינ"ל ההומנטארי.
צפו: ההיסטוריה של סוסיא
נקודות חשובות בתגובה של רבנים למען זכויות אדם בדבר דחיית העתירה:
- הוועדה הגדילה לעשות וקבעה שמתוויי התכנון שהצענו מבקשים לשמר את תושבי סוסיא הפלסטינית ב"עוני ובערות"[עמ' 11, סוף פסקה שנייה בהחלטה המצורפת], משום שכיביכול עדיף לתושבים להשתלב ב"מרקם עירוני" סמוך, (בעיירה יאטה) מאשר לגור ביישוב קטן (שמוביל לדידם בהכרח לעוני ובערות).
- זוהי אמירה מקוממת וצינית במיוחד מצד הרשויות של המשטר הצבאי בגדה לאחר שהן גירשו את תושבי הכפר והלאימו חלק מאדמותיהם; הערימו קשיים רבים על בניית בית ספר לילדי הכפר במיקומו לאחר הגירוש (וכנגד בית הספר שנבנה הוצא צו הריסה); בעת שהן מנעו בכפר פיתוח והשאירו אותו עשרות שנים ללא תשתיות חשמל, מים, ביוב, כבישים ומדרכות; כשאותן רשויות הרסו את המערות ומבני המגורים המאולתרים והדלים של תושבי הכפר, גם לאחר הגירוש הגדול, מספר פעמים וכשלא הגנו על התושבים העניים מגזל אדמותיהם וגניבת יבוליהם על ידי מתנחלים קיצוניים; וכשכעת מציעות הרשויות לתושבי הכפר, חקלאים במקצועם, להיות מועברים בכפייה לעיירה הפלסטינית יאטה (מוכת האבטלה והעוני) ולאבד כמעט בוודאות את אדמותיהם החקלאיות, מקור פרנסתם [אפילו כשהם נוכחים במקום הצליחו כבר מתנחלים להשתלט על 400 דונם של אדמה פלסטינית באזור]. אם משהו מקדם עוני ובערות בסוסיא הפלסטינית זו בדיוק המדיניות של רשויות הצבא ו"המינהל האזרחי". חיים ביישוב קטן אינם בהכרח מתכון לעוני ובערות.
- המדיניות שמקדמות הרשויות הישראליות בגדה אינה קשורה לרצון לבער עוני ובערות ואינה מקדמת מטרה זו; אלא זו מדיניות שמקדמת הזנחה ותת-פיתוח במטרה עיקרית אחת: דחיקת הפלסטינים למינימום שטח; ובפרט דחיקת חקלאים פלסטינים בשטח C [שבשליטה ישראלית] למובלעות הקטנות והצפופות של שטחי A [שבשליטה פלסטינית].
- כל העובדות מלמדות על כך שהמגמה היא דחיקה, ורמז לכך ניתן למצוא גם בהודעת המדינה שמציינת, לגבי ההצעה התכנונית להשאיר את הכפר במיקומו הנוכחי, כי: "..הועדה מצאה כי לא קיימת התכנות תכנונית לבניה במרחק כה רב מיטא, היא העיר המהוה מרכז חיים אזורי במרחב". המדינה מבטאת בבירור רצון להעביר את תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא ליאטה או סמוך עליה. יאטה זו עיירה הנמצאת בשטח A, סה"כ 5 קילומר מסוסיא, ולא "מרחק כה רב", כך שאין בעמדת המדינה כל סבירות, והיא נדמית לא עניינית, כלומר לא עוסקת בתכנון אזרחי באופיו – קרי: לטובת התושבים – אלא עוסקת בגירוש ודחיקה.
- יש להזכיר שהכפר סוסיא עמד במקור היכן שכיום נמצא האתר הארכיאולוגי של סוסיא, משם גורשו תושבי הכפר לאדמותיהם החקלאיות הסמוכות. בניגוד לטענות ארגוני מתנחלים, קיומו של הכפר הוכר אף על ידי המשפטנית המנוחה פליאה אלבק [המזוהה עם מפעל ההתנחלויות]; בחוות דעתה על השטח, שהובילה להכרזה עליו כאתר ארכיאולוגי (ובו בית כנסת עתיק) בשנות ה-80, היא כתבה: "בית הכנסת נמצא במקום הנקרא אדמות חירבת סוסיא, וסביבו כפר ערבי בין חורבות עתיקות. על אדמת חירבת סוסיא יש רישום במרשם המקרקעין לפיהן אדמה זאת, בשטח של כשלושת אלפים דונאם, היא בבעלות פרטית של בעלים ערבים רבים".
מקרה סוסיא גם מדגים את החשיבות של עתירתנו העקרונית להשיב סמכויות תכנון לפלסטינים בשטח C
צפו: כיצד קשורה מדיניות התכנון בשטחים לחיים שלכם
