הכפר הפלסטיני סוסיא קיים מאות שנים, הרבה לפני שקמה בשכנותו ההתנחלות סוסיא ב-1983. עדות כתובה לקיומו של יישוב במקום קיימת כבר משנת 1830, והוא מצויין גם במפות מנדטוריות מ-1917. תושבי ח'ירבת סוסיא, השוכנים עתה במבנים זמניים מצפון להתנחלות, חיו במקור בכפר "סוסיה אל קדימה" באזור בית הכנסת העתיק של סוסיא, אזור בו היה עד שנות ה- 80 כפר מיושב. בעלותם על אדמה זו מבוססת משפטית. עו"ד קמר מישרקי-אסעד מתארת את ההיסטוריה של סוסיא הפלסטינית באמצעות שלושה מומנטים של גירושים, ארבע עתירות ומביאה כולל על מדיניות התכנון בשטחי סי
מאת: עו"ד קמר מישרקי-אסעד מנהלת המחלקה המשפטית בשטחים
גירוש ראשון
בחודש יוני 1986, כשלוש שנים לאחר שהוקמה באזור ההתנחלות סוסיא, הופקע שטח הכפר הפלסטיני סוסיא "לצורכי ציבור" והמקום הוכרז אתר ארכיאולוגי. השימוש בהליך של הפקעה דווקא, מוכיח שהמדינה הכירה בכך שאדמה זו בבעלות פרטית. מאוחר יותר הוכנס השטח שהופקע לתוך שטח השיפוט של ההתנחלות סוסיא. הכניסה לשטח זה אסורה על פלסטינים מכוח הצו הצבאי האוסר על פלסטינים להכנס לשטחי ההתנחלויות כולן. תושבי הכפר גורשו מבתיהם ומאדמתם ואיבדו את מרבית רכושם. התושבים לא יכלו להתנגד לגירוש, שאומנם נעשה בכלי חוקי אך לא נתן את דעתו לגורל תושבי הכפר. כל תושבי הכפר התיישבו במערות ובפחונים באזור המרוחק כ 500 מטר מכפרם, המוכר כיום כרוג'ום אל-חמרי, ליד ההתנחלות סוסיא, והמשיכו לעבד את אדמותיהם (הפרטיות). כיום יש בתוך האתר הארכיאולוגי מאחז לא מורשה בו מתגוררים מתנחלים.
צפו: ההיסטוריה של סוסיא
גירוש שני
הקרבה להתנחלות בעלת הגגות האדומים, שתושביה לא חפצו בשכנים ה"חדשים"-ישנים, הביאה על התושבים הפלסטינים גירוש שני. לילה אחד בשנת 1990 הם הועמסו על משאיות שלקחו אותם לאזור צומת זיף – כ- 15 ק"מ צפונית לסוסיא. כיוון שמכפרם ומה"רוג'ום" כבר גורשו, חזרו התושבים לשטחים החקלאיים שבבעלותם והתמקמו במערות ובחושות, כשכל משפחה חיה מעתה באדמותיה החקלאיות. החיים הקהילתיים של הכפר תמו.
גירוש שלישי
יודגש כי להתנחלות סוסיא אין גדר מבחירה. תושביה מאמינים באידיאולוגיה לפיה "אין גדר=יש אדמה". ואכן, בסוף שנות ה-90 עובתה חוות הבודדים שנקראה בראשית דרכה 'חוות מגן דוד' והמכונה כיום "מצפה יאיר", והוקם המאחז "חוות דליה" שבו חווה חקלאית משגשגת. החווה מתקיימת מעדר צאן גדול הדורש שטחי מרעה נרחבים. בשנים אלו השתלטו מתנחלי סוסיא ומאחזיה על אדמות שכניהם ויצרו למעשה שטח סגור בלתי רשמי אליו נמנעה כניסתם של פלסטינים. במספר מקרים נורו ונהרגו תושבים פלסטינים ששהו בשטח זה. ביולי 2001, בעקבות רצח המתנחל יאיר הר סיני בעת שרעה צאן באזור, הפכו תושבי סוסיא מטרה לפעולת נקם ולגירוש נוסף. הגירוש בוצע בלי אזהרה והיה אלים במיוחד. מערות נהרסו, בורות נסתמו, שדות הושחתו וחיות הומתו. לגירוש התלוו מעצרים אלימים ומכות. לפי עדויות התושבים, חלק מהאנשים שנכחו בפעולת הגירוש היו אזרחים ולא אנשי צבא או משטרה, וככל הנראה היו מתנחלים שהכירו את האזור ופיקחו על העבודה.
- עתירה ראשונה- הפסקת גירוש בלתי חוקי
בעקבות הגירוש השלישי בשנת 2001 התנהל מאבק משפטי בין התושבים ובין הצבא. בג"צ הוציא צו ביניים אשר הורה לצבא לאפשר לתושבים לחזור ולהתגורר במערותיהם ולהפסיק את ההרס.
- עתירה שניה- גישה לאדמות פרטיות
מעשי האלימות מצד המתנחלים הלכו ורבו. החלה שיגרה של מניעת גישה ואלימות – כאשר פלסטיני ניסה להגיע לאדמתו יצאו לקראתו מתנחלים חמושים, לעיתים רעולי פנים, והזעיקו את כוחות הביטחון. אלו או אלו סילקו את הפלסטיני מאדמותיו על אף שאין לכך כל הצדקה חוקית. בידינו תיעוד של עשרות תלונות שהגישו פלסטינים למשטרת ישראל בגין אלימות שהופנתה כלפיהם, הסגות גבול לאדמותיהם, השחתת שדות ועצים, חבלה בבורות ובעוקבי מים, זיהום שטחי מרעה ובורות מים, ואפילו הצתות אוהלים ותקיפת משפחות בתוך בתיהן באישון לילה. שלושה תיקים בלבד מתנהלים בבית משפט שלום. ההגנה והגיבוי שספקו כוחות הביטחון- צבא, משטרה ומנהל אזרחי- למתנחלי סוסיא, אפשרו להם לבסס את השטח הסגור הבלתי רשמי כשטח אסור לכניסת פלסטינים ובתוכו לתפוס עוד ועוד אדמות של תושבי סוסיא הפלסטינים. עם השנים גדל השטח עד לפי עשרה מגודל ההתנחלות עצמה.
בשנת 2010 עתרו תושבי סוסיא הפלסטינית לבג"ץ באמצעות עמותת "שומרי משפט – רבנים למען הזכויות אדם" בדרישה לרסן את אלימות המתנחלים ולאפשר להם גישה לאדמותיהם. עד כה הכריז המפקד הצבאי על כ-12% מאדמות התושבים שלקחו חלק בעתירה כ"סגורים בפני ישראלים" כדי למנוע המשך השתלטויות והסגת גבול. אולם ביחס ליתר השטח טרם ניתן מענה למצוקת התושבים. רק שתי חלקות פרטיות אליהן פלשו מתנחלים פונו.
- עתירה שלישית- הריסות
כפעולת נקם על סגירת שטחים בפני ישראלים ועל עתירת תושבי סוסיא הפלסטינים בעניין אדמותיהם, הגישו בפברואר 2012 ארגון הימין "רגבים" וסוסיא עתירה לבג"ץ. בעתירה נדרשה הריסה מיידית של כל מבני הכפר, אשר תואר בעתירה כ"מאחז בלתי חוקי" וזאת בשל "סכנה ביטחונית" הנשקפת למתנחלים מצד תושבי הכפר. המציאות סותרת טענה זו, וסגירת השטחים לישראלים בלבד ממחישה דווקא את הצורך של הפלסטינים בהגנה מפני המתנחלים.
במפה של סוסיא ניתן לראות את הבניה הישראלית הבלתי חוקית באזור זה. המפה מדגישה את הציניות בעתירה זו שעניינה איננו שמירה על החוק והסדר הציבורי כי אם גירוש מי שאיננו יהודי.
נזכיר כי תושבי הכפר גורשו לראשונה מאדמותיהם הפרטיות בהן התגוררו במערות עתיקות בשנת 1986. בחצי היובל שחלף לא הוצע להם כל פתרון דיור. המנהל האזרחי לא דאג להכנת תוכנית מתאר לכפר ובהעדרה לא ניתן לקבל היתרי בניה. ניסיונות קודמים של תושבי סוסיא הפלסטינית להסדרה תכנונית נדחו וכלל מבני הכפר, כ-100 במספר, קיבלו צווי הריסה. משמעות ההריסה הינה השלכתם של מאות תושבי סוסיא הפלסטינית אל שמש המדבר היוקדת, בפעם הרביעית מאז נכבש האזור בידי מדינת ישראל.
- בדרך לעתירה רביעית- תכנון
בדצמבר 2012 הגישו תושבי הכפר סוסיא תוכנית מתאר לכפרם אשר תכשיר את כל המבנים בכפר (כ-100 מבנים זמניים קיימים). במאי 2013 דנה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של המנהל האזרחי בתוכנית ובאוקטובר 2013 ניתנה החלטה מנומקת על דחית התוכנית. יחד עם החלטה זו ניתנה החלטה של ועדת המשנה לפיקוח להוציא צוי הריסה סופיים כנגד כלל המבנים בסוסיא. ועדת הפיקוח נתנה אורכה בת 60 ימים לפניה לערכאות.
בפתח החלטת דחית התכנית, מציינת הועדה לתכנון כי נמנעה מלתת הנחיות מפורטות ומקצועיות למתכנן כי חסרים נימוקים כבדי משקל לקידום התוכנית במקום זה.
מנימוקי הדחיה העיקריים:
א. המבנה העירוני מעשיר אופקים ואילו מגורים כפריים הבנויים על שיוך משפחתי אינם נותנים ליחיד כלים לקידום חברתי, הזדמנויות פרנסה והעצמה תרבותית וחינוכית. המבנה הקיים גם מונע מהאישה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני ולהתקדם בחינוך ועבודה.
ב. הרש"פ או עיריית יטא לא יכולים לספק שירותי חינוך, רווחה, דת ובריאות לסוסיא לאורך שנים בגלל הפיזור הרב אשר יעמיס על הקופה הציבורית. התמיכה החיצונית של גורמים בינ"ל שהיא פעם פה ופעם במדינות אחרות איננה יכולה להיחשב כמבנה בריא ומתמיד ובעל חסינות לתת שירותים לאוכלוסיה.
ג. כמות האוכלוסיה הקטנה בסוסיא אינה מאפשרת צמיחה וחיי קהילה ראויים. בנוסף לכך, סוסיא היא התפתחות בלתי מבוקרת של העיר יטא ולכן תחליש את המוסדות העירוניים ותגזור על עצמה חיים ללא שירותים נאותים.
בסיום החלטתה מציינת הועדה כי מומלץ לתושבי סוסיא ליזום תכנון חלופי במקום קרוב יותר ליטא ואז תשקול הועדה הקצאת אדמות מדינה. אלא שעיון קצר במפות מראה שסוסיא נמצאת במרחק של פחות מ-3 ק"מ מהעיר יטא וגובלת בשטח B. משמעות המלצתה של הועדה היא העברת תושבי סוסיא מחוץ לשטח C, מקום בו אין לה סמכויות תכנון והקצאה.
בתוך 60 ימים יגיש ארגון שומרי משפט בשם התושבים עתירה לבית המשפט העליון כנגד סבירות ההחלטה לדחות את התוכנית וכנגד הפגיעה הודאית בזכויות אדם בהתאם למשפט הבינ"ל ההומנטארי.
צפו: כיצד משפיעה מערכת התכנון בשטחים על החיים שלכם
מדיניות תכנון בשטחי סי
המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל בשטח C מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן שיהיה חוקי בעיני רשויות הכיבוש. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבניה לאוכלוסיה הפלסטינית. אם בשנת 7219 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר הרי שמאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות.
מצד שני הוחמרה מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים: על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המינהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל.
המחדל התכנוני משתקף גם בהעדר תשתיות בסיסיות וחיוניות לאוכלוסיה הפלסטינית כמו חשמל, מים, חינוך ובריאות בעוד המתנחלים זוכים לתכנון לתפארת. מנתונים אלו עולה שאין מדובר באילוץ חוקי אלא במדיניות מכוונת שמאחריה כוונה ברורה: לבצע טרנספר שקט של פלסטינים משטחי C, כפי שמשתקף גם בדוחות של נציגויות האו"מ והאיחוד האירופי.
פינגבאק: ולאג'ה עושה כותרות | ידידי אל-ולאג'ה