פרשת "חיי שרה" אינה עוסקת בשרה, אלא בדברים שקרו לאחר מותה. עיקר הפרשה הוא סביב אברהם ומסעו של אליעזר העבד להביא אישה ליצחק, ואנו יכולים ללמוד ממנה משהו על גברים, נשים ויחסי כוחות. הרב סיגל אשר בדבר תורה לפרשת "חיי שרה".
בארם נהריים פוגש אליעזר ברבקה, ולאחר שהיא עומדת במבחן שקבע לעצמו, הוא מבין שזו הנערה שחיפש. רבקה רצה בהתרגשות לספר על הזר שפגשה: "וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (כ"ד 28). היא רצה לבית אימה, ולבן אחיה שמיד יוצא לקבל את פני הזר. משלב זה הגברים הם אלה שמנהלים את העיסקה. אליעזר יושב עם לבן, אחיה של רבקה, ועם בתואל אביה, לסכם את העיסקה הנוגעת לרבקה. רבקה איננה שותפה לקבלת ההחלטה.
זכותה של רבקה
למחרת בבוקר, לאחר שפרטי העיסקה סוכמו והאורחים נחו, אליעזר מוכן לשוב לבית אדונו: "וַיֹּאמֶר: שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי" (כ"ד 54). אחיה ואימה של רבקה, שמבינים שיותר לא יראו אותה, מבקשים דחייה: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר, אַחַר תֵּלֵךְ" (כ"ד 55). לגברי הבית אין עניין שהיא תישאר – הרי העיסקה כבר סוכמה, הם את שלהם יקבלו. בשביל מה הם צריכים "להאכיל" את רבקה ואת האורחים עוד שבוע או עשרה ימים? אז הם קוראים לרבקה ושואלים אותה.
אוהבים לומר שהמשפט "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ" (כ"ד 57) מוכיח ששאלו וביקשו את הסכמתה של רבקה להינשא ליצחק. מהקריאה שאני מציעה נראה שלא שאלו את רבקה על עצם הנכונות שלה לנסוע עם האיש הזר ולהתחתן, אלא רק לגבי מועד הנסיעה – לאחר שהפרטים סוכמו בין הגברים, האם לנסוע באופן מיידי, או להישאר כמה ימים עם משפחתה ואז לנסוע? לא עולה כאן כלל השאלה האם בכלל להינשא ליצחק. זו איננה זכותה של רבקה להחליט בנושא זה.
הגברים בחיי רבקה הם שמחליטים על גורלה: אחיה ואביה מחליטים להשיא אותה לאחר שגבר זר ראה אותה ובחר בה לאישה לאדונו. התנהגות זו איננה נדירה בקרב אבותינו. בחברות מסורתיות פטריארכאליות דואגים בראש ובראשונה לצרכי הגברים, ורק אחר כך, אם בכלל, לנשים.
מדוע אברהם הציע את שרה כאחותו פעמיים
אברהם לא היסס כאשר החליט להציג את שרה כאחותו פעמיים, וידע שבכך הוא דוחף אותה לזרועות גברים זרים ולפגיעות מיניות, וכל זאת כדי להציל את עצמו. בפעם הראשונה זה קרה במצרים: "אִמְרִי-נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (י"ב 13). לאברהם, שאז עדיין נקרא אברם, זה השתלם: הוא קיבל עבור אשתו רכוש רב (י"ב 16). זה לא מזכיר לכם סירסור? בפעם השניhה אברהם עשה זאת בגרר: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ: אֲחֹתִי הִוא. וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת-שָׂרָה" (כ' 2).
מסופר על לוט, אחיו של אברהם, שכאשר באו שני אורחים-מלאכים לביתו, וההמון שצבא על הדלתות ביקש שיתנו בידיו את האורחים כדי לאנוס אותם, לוט הציע לאנשי העיר המשולהבים את בנותיו: "וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי תָּרֵעוּ. הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ, אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי" (י"ט 7-8). מבחינת לוט זו עיסקה הגיונית – קחו את בנותיי הבתולות ואינסו אותן, רק בבקשה עיזבו את האורחים. הכנסת האורחים עומדת מעל לכל… על הגברים שבאו להתארח אצלו חייב לוט להגן, אך על בנותיו שגדלות בביתו הוא איננו חייב לשמור. (מה הפלא שמאוחר יותר הבנות אנסו את אביהן?). בהמשך ינהג גם יצחק כאביו בעבר, ויציג את רבקה בגרר כאחותו: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר: אֲחֹתִי הִוא, כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא" (כ"ו 6-7). הכל נשאר במשפחה…
מדוע רבקה נפלה מהגמל כשראתה את יצחק
נחזור אל רבקה, שמבינה שחייה עומדים להשתנות, ומוכנה לצאת לדרך מיד. כשהם כמעט מגיעים, בעודה יושבת על הגמל, היא רואה לפתע את יצחק, שבשלב זה היא אינה יודעת כי הוא חתנה המיועד, אך אולי מנחשת זאת: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (כ"ד 64). לאחר שהיא מגלה את זהותו של יצחק, היא גם מתכסה בצעיפה. יש מגוון פרשנויות ומדרשים לגבי הסיבה שבגללה היא נפלה מהגמל והתכסתה בצעיפה: אולי מתוך צניעות, אולי התאהבה ביצחק ממבט ראשון, אולי הכירה בגדולתו. יש שרואים בכך גם שורש המנהג לכסות את הכלה בהינומה בלכתה לחופה. בואו נחשוב על הנסיבות שבהן הסיפור התרחש, על נערה שנלקחת הרחק מביתה כדי להינשא לאיש. על מי שמהלך חייה נקבע ע"י הגברים שסביבה. אולי רבקה "נפלה" מתוך הערצה לאיש, מתוך הכנעה, או כדי לא להיראות גבוהה יותר מיצחק. ואולי היא מכירה היטב את כללי המשחק בחברה שבה היא חיה, ומשתמשת בהם בחוכמה לצרכיה.
רבקה היא נערה חכמה, שגדֵלה להיות אישה עצמאית, החיה בחברה מסורתית עם מוסכמות וכללי התנהגות מאוד ברורים. היא יודעת שלא תוכל "לשבור את הכלים", אך היא עושה בשקט מה שהיא יכולה כדי להתמודד עם המצב בכלים שברשותה. אולי המרד שלה, שיבוא מאוחר יותר בעזרה שהעניקה ליעקב לרמות את אביו ולגנוב את הבכורה של אחיו, יבוא גם כתגובה לכך שהחליטו בשבילה אז, בבית אימה. ואולי גם ההעדפה שלה ליעקב, שאינו תואם את המודל הגברי המחוספס הטיפוסי, היא התרסה כלפי סדרי החברה שבה היא חיה. בעבר לא אהבתי את רבקה התחמנית, התככנית. היום אני חושבת שבנסיבות חייה היא עשתה הכי טוב שאפשר.
ומשפט אחרון לסיכום: אולי המפגש בין רבקה ליצחק הוא מפגש בין שני קורבנות – רבקה קורבן ההתייחסות הגברית לנשים, ויצחק קורבן טראומת העקידה והציות לאביו. שניהם סרים למרותם של הגברים בחייהם.
שבת שלום,
הרב סיגל אשר
