הבריחה של לוט מאת גוסטב דורה – cc: Wikipedia
בעבור כמה צדיקים יסכים אלוהים לבטל את גזירתו להחריב עיר חוטאת? התשובה, על-פי סיפור חורבן סדום ועמורה בפרשת השבוע – "וירא" – היא עשרה. מדוע עשרה? למה לא חמישה או אפילו אחד? בסיפור קלאסי זה על צדק, מדוע הזכות לחיים מוגבלת? ומה הקשר בין הדרישה לעשרה צדיקים, המוצגת בתחילת הסיפור, לבין הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח בסופו?
אחיינו של אברהם, לוט, ובני משפחתו גרים בסדום. אלוהים החליט להחריב את הערים סדום ועמורה בשל חטאיהן, ומספר לאברהם על תכניותיו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח:יט) . פסוק זה ניתן להבנה כמבטא שאיפה אלוהית להדגשת חשיבותו של לימוד צדק, או, על-פי מה שיתחולל לאחר מכן, כמבחן לחוש הצדק של אברהם עצמו, הנחוץ לו אם יתעתד להיות לאבי האומה. אלוהים, ממשיך באומרו " זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד".
למעשה, אלוהים שומע את תוצאות מעשי העוולה של סדום ומחליט לראות האם חומרת חטאי העיר תואמת את גודל הזעקה, ועל-כן מצדיקה את חורבן העיר. אברהם מנצל הזדמנות זו כדי לקחת את תפקיד הסניגור להגנת אנשי סדום ועמורה, שכן "השפט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח:כה). הוא פונה לאלוהים בבקשה לחוס על העיר בעבור חמישים, ארבעים-וחמישה, ארבעים, שלושים, עשרים ואפילו אך עשרה צדיקים. בכל פעם, אברהם מוריד את הרף, ובכל פעם אלוהים נענה לבקשתו, כשהוא לבסוף מסכם "לא אשחית בעבור העשרה". אבל אברהם עוצר בעשרה.
פרשני המקרא תהו על התפתחות עלילתית זו. מדרש בראשית רבה (מט:יב-יג) מציע לה מספר תשובות: אברהם ניסה להוריד את הרף מחמישים לחמישה כבר בתחילה, במחשבה שלוהים לא יקשיב לדיון ארוך, אבל אלוהים עיכב אותו בטענה שהוא הפריז; יש עוד טווח רחב של מספרים בין חמישים לחמישה! הדבר מסביר גם מדוע אברהם לא ממשיך ומוריד את המספר מעשרה לחמישה, מכיוון שהוא כבר קיבל תשובה שלילית על מספר זה.
פרשנות נוספת: ללמדנו שמספר האנשים המינימלי הדרוש למניין לקיום תפילה נחוץ בכל עיר. פרשנות נוספת: המספר שמונה כבר נדחה בעבר בסיפור המבול, שכן משפחתו של נוח כללה שמונה נפשות, ולא היה די בהן לבדן על-מנת לחוס על העולם מחורבן בעבורן. פרשנות נוספת: אברהם לא הוריד את המספר מתחת לעשרה מכיוון שהוא היה בטוח שכבר יש בידיו עשרה שבעבורם יימנע חורבן העיר – לוט ובני משפחתו.
בהמשך באה סצינה נוראית בה מלאכי אלוהים מבקרים את לוט על-מנת להזהיר אותו מפני החורבן המתקרב, ואנשי סדום מנסים להתפרץ בדלתו במטרה לעשות באורחים כטוב בעיניהם. לוט מציע להם את שתי בנותיו הבלתי-נשואות כתחליף, בניסיון לנהוג כשורה באורחים שלקח תחת חסותו. המלאכים ממלטים את לוט ואת בני משפחתו, אבל שני חתניו לא מתייחסים אליו ברצינות ומסרבים לעזוב, ונשותיהם נשארות איתם. אלוהים ממטיר אש וגפרית על צמד הערים. המלאכים מתריעים בלוט, באשתו, ובשתי בנותיהם שלא יביטו אחורנית, ומאיצים בהם להמלט לגבעות ולא להשתהות בקרבת העיר. אשת לוט מביטה אחורנית, ונהיית לנציב מלח.
המדרש, גם פה, מבקש להבין את חומרת העונש של אשת לוט. יש המפרשים כי לאשת לוט חסרה אמונה. אחרים מפרשים "שחטאה במלח" – בכך שפנתה לשכנים במטרה לשאול מהם מלח לכבוד מלאכי אלוהים שהתארחו אצלה, ובכך הסגירה את דבר המצאותם של האורחים. אחרים מפרשים כי היא נהגה בסקרנות חוטאת לראות מה קורה בעיר, ובכך להציץ בפני אלוהים. אבל מדרש פרקי דרבי אליעזר טוען שהיא הביטה אחרונית ברחמים ובאהבה על בנותיה שנקלעו להרס, ושראיית פני השכינה – הנוכחות של אלוהים על-ידי אדמות – הייתה תוצאה מקרית של כך.
אז מדוע אברהם חדל להתמקח בעשרה? ומה בין התשובה לשאלה זו לבין הפיכתה של אשת לוט לנציב מלח? אם אין אפילו עשרה צדיקים בעיר, אין די אנשים להחזיר אותה מדרכיה הרעות. הם מעטים מדי לעמוד נגד הרוב העושה עוול. אין די אנשים הזועקים למען שהצדק יישמע – אלוהים צריך היה לרדת ולבדוק – אולי היו קולות שלא נשמעו! וכשאין בנמצא ולו רק עשרה קולות למען הצדק, על השכינה לרדת אל הארץ ולהשליט בנו צדק, ואז אנו נזרעים מלח בעוון כשלוננו לשמר את החיים. מי ייתן ונמצא בנו את הנכונות ואת אומץ-הלב לזעוק בקול רם בשם הצדק, ולהוביל אחרים להצטרף אלינו.
שבת שלום,
איימי קליין
