התמונה מוויקיפדיה. cc: wikipedia
בשעה טובה ומוצלחת אנו פותחים שנה חדשה של קריאה בתורה עם פרשת בראשית. המילים הראשונות הן:
"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים…"
ר' יצחק אומר (מדרש בראשית רבה א,ז) "ראש דְּבָרְךָ אמת" – וכוונתו שאם נצרף יחדיו את האות האחרונה של כל מילה משלושת המילים הראשונות נקבל את המילה 'אמת'. על כך מוסיף רבי בונם מפשיסחא:
התמונה מוויקיפדיה – הפרק הראשון של בראשית.
"דרכו של מחבר שהוא טובע חותמו ונותן את שמו בשער הספר. וכך טבע הקב"ה את חותמו 'אמת' בראש ספרו – ספר התורה"
המסר של דברים אלה בניסוח עכשווי יותר הוא שבתאור מעשה הבריאה, כולל בריאת האדם ובתאור מעשיהם של בני האדם ותגובת הבורא אליהם – צפונים עקרונות יסוד של האמונה באל אחד. ישנה 'אמת'
עקרונות אלה כמוהם כאקסיומות שעל בסיסן נבנה מבנה מחשבתי לוגי של אמונה (בלי קשר לאורח חיים כזה או אחר). אפשר כמובן לא לקבל את ההנחות המוחלטות הללו וללכת בשביל אחר במסע החיים.
כמו כן, גלוי וידוע שאפשר לכתוב על כל אחד מהם דפים רבים ושאפשר ללמוד כל אחד מהם שיעורים רבים עם דוגמאות מכל ארון הספרים היהודי. בחרתי להביא לפניכם, מפרשת 'בראשית', שבעה עקרונות חשיבה כאלה, ולכתוב על כל אחד מהם באופן גרעיני ביותר בתקווה שהניסוח שלי, מצד אחד, יאיר באופן ברור את משמעות העיקרון ומצד שני יעורר רצון לרדת עוד ועוד לעומקו של ענין, לשאול שאלות ולבקש תשובות.
עקרון מס' 1
סוף מעשה במחשבה תחילה
א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד…..וגו'
העולם לא נברא סתם, לא נברא במקרה, הבורא הטביע את תבונתו בכל מעשיו והם מתקיימים על פי חוקי בריאה, חוקים פיסיים וחוקים רוחניים. חוק הבריאה הבסיסי הקבוע והבלתי משתנה הוא חוק 'אחדות הניגודים'. הוא מקיים את העולם כפי שחוק המשיכה מקיים אותו. אנו מחוייבים להפנים זאת ולחיות בהתאם. הפנמה זו מתבטאת בעקרון הבא:
עקרון מס' 2
מודעות של שבת
ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת
כשהסתיימה הבריאה התגלה ה"מוצר" במלוא תפארתו. 'עולם של שבת' – עולם של הרמוניה ושלום. מקום שבו האנרגיה היא של עדן/עדינה/ הדין מתעדן וכל הבריאה שרויה במצב רחמי/של רחמים, זהו העולם שקבלנו וכך ראוי שיהייה. העקרון השלישי מסביר את סודו של האדם שהוא האחראי הבלעדי לשמירת העולם כפי שהוא נברא
עקרון מס' 3
מהות האדם
ז וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
הבורא נתן לאדם משלו, נפח בו את הנשמה שבאמצעותה יודע האדם את יהוה, את ההויה שבראה את השמיים ואת הארץ ואת כל מה שביניהם. אך לאדם עוד רמה של מודעות/קיום שנקראת 'נפש', גבולהּ הוא העוֹר העוטף את הגוף, שתפקידה לשמור על החיים הפיסיים השבירים כל כך. הדרמה של החיים האנושיים היא תוצאה של מאבק בין שני הכוחות הפנימיים הללו על הבכורה/ההובלה של חיינו ולכן חשוב ביותר העקרון הבא:
עקרון מספר 4
חופש הבחירה
וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע–לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ–מוֹת תָּמוּת.
האדם הוא יצור בוחר, לא על פי אינסטינקטים של השרדות בלבד (בחירה כזאת יש לכל בעלי החיים בטבע) אלא גם על פי אינטואיציה שמחברת אותו פנימה אל נשמתו, אל יהוה, אל מי/מה שאיפשר את חייו וטבע גם בהם את תבונתו.
עקרון מס' 5
תוצאה ולא עונש
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם. כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם;
לכל בחירה יש תוצאה. המילה ענש מיועדת לאנשים חסרי-ידע שרוצים לאלף אותם, לא לחנך אותם ולהעביר להם ידע ערכי/רוחני. השילוח מגן עדן הוא תוצאת-הבחירה של האדם, תוצאה של חולשתו על מנת שיתחשל (ש.ל.ח – ח.ל.ש – ח.ש.ל). הגירוש הוא כאשר האדם לא רוצה לשאת בתוצאת הבחירה שלו ולכן הגרוש בכח מחייב אותו להתמודד עם מעשיו ולבנות מחדש את הגשר אל הגן (ג.ר.ש. – ג.ש.ר )
עקרון מס' 6
תיקון עולם ואחריות אישית
ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת,
וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ;
וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ,
וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.
המצב הקיומי של האדם הוא מצב של בחירה, גם אם הוא אינו מודע לכך ובטוח שאין לו שום בחירה. לפעמים הבחירה יכולה לשנות את המציאות ולפעמים היא יכולה לשנות את יחסו אל המציאות. אבל תמיד הבחירה קיימת.
הבחירה בטוב היא בחירה בהתעלות מעל מחשבות (שיוצרות רגשות) של פירוד ובחיבור למחשבות של אחדות הניגודים ושלום. הפירוד תמיד רוצה לגבור כיון שזו מהותו של עולם הטבע/החומר. אבל האדם, שנשמה בו, ראוי שימשול ביצר הפירוד. שאם לא גורלו יהייה כגורל קין, נע ונד בעולמו ולא מגיע אל המנוחה והנחלה. ימיו יהיו רק של חול ללא שבת, רק 'נפש' ללא 'נשמה'.
עקרון מס' 7
ח"ן – חוכמת נסתר – נותן חיים – נתיב חיים
ה וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.
כשהרע משתלט הוא בסופו של דבר מחריב את עצמו.
רוע הוא מצב של ניכור, שינאה, קנאה, איבה, חתרנות,שקר וכו' וכו'
טוב הוא מצב הפוך לכל הדברים הנ"ל. ובחוקים הרוחניים בדיוק כמו בחוקים הפיסיים.
אם נכניס יד לאש נישרף, כיון שהפרנו חוק טבעי. הבשר נשרף באש! כך בדיוק אנו מכניסים את עצמנו לאש השנאה והקינאה, לאש התאווה והשקר וחושבים שלא נִשָרֵף? במוקדם או במאוחר התוצאה תבוא, קשה ומכאיבה אך מקווה ומצפה לטוב.
הַרַבָּה מירה רז
