להביט בעולם האמת: הרהורי יום הכיפורים תשע"ד | הרב אריק אשרמן ›

המסורת ללבוש "קיטל" ביום הכיפורים שמזכירה את לבוש התכריכים. cc: ויקיפדיה

להביט בעולם האמת

הרהורי יום הכיפורים תשע"ד

הרב אריק אשרמן

בתפילת העמידה של שבת ויום טוב אנחנו מתפללים:

"אלוקינו ואלוקי אבותינו (אבותינו ואמותינו / קדמונינו) רצה במנוחתנו. קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמחנו מישועתך, וטהר לבנו לעבדך באמת…"

נורא מושך אותי את הרעיון שעשיית מצוות מקדשת אותנו, ועל כך אנחנו מתאחדים עם התורה, או איכשהו כותבים אות שיעזור להשלים את התורה ואו אולי אפילו הופכים להיות תורה.

הדברים קופצים מולי, כמעט בכל פעם שאני קורא את המילים: "וטהר לבנו בעבדך באמת."  מה זאת אומרת "באמת"? אני מרגיש שהמלים מדברות אליי, כי אני יודע שזהו אחד מהאתגרים הגדולים של חיי.  "אבל אני נלחם בעד זכויות האדם.  אין דבר יותר נעלה מזה. אז, ברור שכל המניעים שלי הם טהורים.  באמת? האם באמת אני תמיד פועל ללא שיקולים זרים? האם אני אף פעם לא נותן לשיקולים אישיים שלי ו/או של הארגון שלי להעלות על זכויות אדם? האם אני אף פעם לא דורס או מעליב או מתעלם, כי העבודה שלי היא עבודת קודש? דווקא נראה לי שקל יותר, כאשר אדם כביכול עובד למען מטרה קדושה, לעשות לעצמו הנחות, דווקא בגלל העובדה הזו (ולא רק יחידים, אלא נציגי דתות, לאומים, מדינות, וקבוצות שיוך אחרות). לא מעט פעמים אני משוחח עם הציבור המקומי שמצדיק עוולות כי "הצרכים שלנו מצדיקים זאת." התייחסתי לזה ב"הרהורי ט' באב" כאשר דברתי על "קרבנות מיוחסת".  לכן, במסורת היהודית "חסד של אמת" (ונחזור לצירוף המילים הללו בהמשך) הוא חסד שעושים למתים/ות כי המתים/ות לא יכולים/ות לתת תמורה.

חסד של אמת

ביום הכיפורים אנו נקראים לעשות את העבודה המאוד קשה: לקלף ללא פשרות את כל השכבות של ההצדקות, האשליות והתירוצים בכדי לראות  את עצמינו (ואת כל קבוצות השייכות שלנו) כפי שאנחנו באמת. יהי רצון שנלמד להפנים – Its not (only) about us.  כל אחד גיבור בסרט הפרטי שלו, אבל העולם לא צריך להסתובב סביבנו, או סביב קבוצות השיוך שלנו.

אנחנו לא עושים את זה בכדי לומר שאנחנו לא בסדר וחסרי ישע, או שצרכינו לא לגיטימיים. יש מקום לצרכים האמיתיים שלנו במינון הנכון, האני והאנחנו האמיתיים טהורים, אלא שהתרחקנו מהם. זו סימן של חוזק לומר את זה.  אדם ללא ביטחון עצמי לא יכול לעשות את זה. זה לא פסול לבקר אחרים, ולפעמים זו חובה "הוכיח תוכיח את עמיתך(ויקרא י"ט: י"ז). אכן, יש כל השנה למלא את חובותינו לתקן אחרים/ות. אבל, לא ביום הכיפורים. ביום הכיפורים אנחנו מפרגנים וסולחים לאחרים, ומתרכזים בחטאים שלנו כיחידים וכחברה. גם בוידוי יום כיפור הנוקב וגם בוידויים העכשוויים, כמו הוידוי של שומרי משפט, אנחנו לא אומרים: "חטאתם/ן" אלא "חטאנו"  ביום הכיפורים כאשר אומרים כמה שאנחנו גיבורים, כי יש לנו את האומץ לבקר גם את קבוצות השייכות אלינו, אנו יודעים שחייבים לשאול האם אנחנו באמת עשינו את זאת? או האם הביקורת שלנו היתה עוד דרך להימלט מביקורת עצמית? זאת משום שהביקורת כלפי הקבוצות השייכות אלינו היא מן דרך לעמוד מרחוק ולומר:  "אנחנו לא באמת שייכים/ות", "ידיינו לא שפכנו את הדם הזה"(דברים כ"א:ז).

המילה "אמת" גם מככבת בתפילת "ונתנה תקף" שרבים במסורת אשכנז מגדירים את הימים הנוראים. "ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דין ומוכיח ויודע ועד."  "אמת כי…" קל לי יותר להבין.

הצירוף של "יכון בחסד כסאך" ו"ותשב עליו באמת"

אבל הצירוף של "יכון בחסד כסאך" ו"ותשב עליו באמת" דורש יותר קילוף. ביום הדין אנחנו מתפללים לאלוקים לעבור מכיסא הדין ולשפוט אותנו מהכסא של רחמים.  (ספר קלסי באנגלית על הליטורגיה של הימים הנוראים הוא "Justice and Mercy" של מקס ארצט.) כמה פעמים משך הימים הנוראים אנו מתפללים את "13 המידות" של אלוקים, הכולל, " "ורב חסד ואמת."

עצם  קיום של האדם תלוי בצירוף בין חסד ואמת, ו/או דין ורחמים.  מדרשים מוכרים על בריאת העולם משווים את בריאת העולם בשילוב של דין ורחמים" לשילוב של מים חמים וקרים בכוס. או מים חמים בלבד או מים קרים בלבד היו שוברים את הכוס. (בראשית רבה י"ב:ט"ו)  וחזרה ל"אמת". המדרש מספר שחסד וצדק היו בעד בריאת האדם, ואילו אמת ושלום נגד.  אלוקים משליך אמת מהשמיים לארץ כדי להשתיק אותה ולברוא את האדם.  (בראשית רבה ח:ה)

לאור המדרשים הללו אולי אתם/ן שואלים/ות, "אז למה אתה דורש עכשיו אמת צירוף – קילוף של כל האשליות?  אפילו הקב"ה מבין שאמת צירוף בלתי אפשרי."

יותר מזה, יש סיפור בתלמוד על בנו של רבי יהושע שהתעלף, רואה את העולם הבא, וחוזר. הוא מספר שראה "עולם הפוך" עם "עליונים למטה ותחתונים למעלה". רבי יהושע אומר "עולם ברור ראיתי." (בבא בתרא דף י, עמוד ב') כינוי אחד במסורת לעולם הזה הוא "עולם השקר", ואילו העולם הבא הוא "עולם האמת".  אז, אולי האמת היא דבר טוב, אבל לא מיועדת לעולם הזה. בסוף המדרש בו אלוקים משליך את האמת ארצה, המלכים מעירים לאלוקים: "למה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח." אולי דובר במדרש על החזרת האמת לעולם הבא, אולי דובר על אמת שדווקא צומחת על עלי האדמות, ואולי מגבעול של אמת מחבר בין שמיים וארץ.

אני מחבר את זה לעובדה של המסורת ללבוש "קיטל" ביום הכיפורים, המזכירים את התכריכים שנלבש ביום מותנו. למרות הסיפור של בנו של רבי יהושע, איני מכיר דגש ביהדות על סיפורים של ביקורים וחזרה מעולם המוות, כפי שיש בכל מיני דתות ומיתולוגיות אחרות. אבל אולי ביום הכיפורים אנחנו נוגעים בעולם שכולו אמת כדי לחזור עם לב טהור ולהצמיח מידה של אמת לעולם שלנו.  בסוכות נעשה לעצמינו חסד ונחגוג את האסיף הרוחני שלנו, אבל רק אחרי מפגש בלתי פושר עם עולם האמת. כי כולנו יודעים ששבח האדם המבקר אותנו באופן בלתי פושר, הרבה יותר משמעותי, אמיתי ואמין  מאשר שבח האדם שאנו יודעים שאומר לנו מה שאנו רוצים לשמוע. ומה שאנו מביאים חזרה מהעולם שכולו אמת יעשה אותנו יותר טובים בעולם הזה.

מפגש שיטהר את הלב

אז, תפילתי עבור עצמי והקהילה שלי של פעילי/ות זכויות האדם והצדק היא שהמפגש הבלתי פושר עם עולם האמת יטהר את לבנו. יהי רצון שנצרף את הכוונות האמתיות, הכֵנות והצודקות שמניעות את רובנו המוחלט ונשאיר את המינון הנכון של דאגה לצרכים שלנו וקבוצות השיוך שלנו – ובוודאי בלי להקריב אחרים/ות בשם עבודת ה'.

תפילתי עבור עמי ומדינתי, שאני שייך גם עליהם, היא שנצרף את השאיפות שלנו למדינה ה"מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" (מגילת העצאות) בזמן שהיא דואגת לביטחון ושגשוג כלכלי. תפילתי שנדע להפריד את הצרכים הקיומיים האמיתיים שלנו מהצרכים של עולם השקר, שכלפיהם לא נשמע עוד בארצנו, "נכון שזה לא צודק,אבל צרכינו קודמים."  נבין שיש מקום להביא יהודים לנגב ולדאוג לפיתוח ירוק בלי לנשל את הבדואים. ניתן לבנות משק משגשג, בו החלשיםת בחברה גם נהניםת ממנו. ניתן לבנות חברה יהודית מבלי לנעול שערים למבקשי/ות מקלט. ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים בארצנו בלי דחיקת רגליו של העם הפלסטיני.

מבט בלתי פושר בעולם האמת לא קל ומראה לנו הרבה דברים הפוכים מהעולם שהתרגלנו אליו. ונחזור ממנו עם חזון יותר ברור מה ניתן וחייבים לעשות בעולם שלנו.

גמר חתימה טובה,

אריק