אדוני שר האוצר, מר יאיר לפיד, נפגשתי איתך כשיצאת לדבר עם רחל לוי דוידה שעברה לגור ב"מלונת מחאה" מול ביתך כמי שעובדת ולא שורדת. מול טענותיה הקשות הייתה לך, אדוני השר, טענה מרכזית אחת: הקושי לתת מענה למצוקות החברתיות בישראל נובע מחוסר ברירה; אנחנו לא רוצים להיות כמו יוון וספרד. העמדת משוואה כאילו רק שתי אופציות ניצבות בפנינו: או לקדם זכויות חברתיות ולהגיע לקריסה כלכלית; או לשים את הזכויות החברתיות נמוך יותר בסדר העדיפויות (לעומת תנאים נוחים למשקיעים הגדולים) וכך "להציל את הכלכלה".
אנחנו דוחים את ההנחה הזו כי יש רק שתי ברירות, ועושים זאת על בסיס מחקר השוואתי שמביא הפורום הכלכלי העולמי; מחקר שמראה כי כלכלות חברתיות הן גם מן המשגשגות והיציבות בכלכלות העולם.
השר לפיד, עם כל הצהרותיך האמפטיות לרחל ולעובדים שאינם שורדים, אתה נדמה כמחוייב למודל כלכלי שמציב את האדם העובד הפשוט, ואת זכויותיו החברתיות, במקום משני לתאגידים הגדולים, ושלא לצורך. גם רווחה למי שאינם מסוגלים לעבוד אינה מביאה לקריסה כלכלית אלא לחוסן מוסרי, קל וחומר תמיכה בעובדים שאינם שורדים ובעובדים עניים.
בעולם ישנם מודלים לא מעטים של כלכלות פורחות ואחראיות שבמקביל שומרות ומקדמות זכויות חברתיות הרבה יותר מהמקובל בישראל של העשורים האחרונים. יש ברירה! ישנן חלופות שהוכיחו עצמן שוב ושוב לכלכלות חברתיות ופורחות – הוכיחו עצמן במבחן התוצאה; בתכל"ס ולא בתיאוריות.
בדירוג משוקלל של 10 הכלכלות המוצלחות בעולם שפורסם לאחרונה על ידי הפורוםהכלכליהעולמי בלטו כמוצלחות מדינות חברתיות שאי-השיוויון בהן הוא מהנמוכים שיש. פינלנד במקום השלישי בכלכלות המוצלחות בעולם, הולנד במקום הרביעי, שוודיה במקום החמישי וגרמניה במקום השישי. ארה"ב רק במקום השביעי. ואפילו שוויץ שדורגה ככלכלה המוצלחת בעולם מתפעלת מערכת רווחה עניפה לצד יצירת שוק נוח ליזמים ועסקים גדולים, והאי-שיוויון בה הוא מהנמוכים בעולם המערבי [בניגוד חד לארה"ב שמובילה את אי-השיוויון בעולם המערבי].
מדינות לא רק נעשות חברתיות לאחר שכלכלתן מצליחה, אלא צומחות למעמד של כלכלה מצליחה במקביל ליישום מדניות חברתית מקיפה – כך למשל במקרה של פינלנד, שהשקעה בהון אנושי הקפיצה את כלכלתה מאז שנות ה-80. פינלנד גם הייתה מן הראשונות לצאת מהמשבר הכלכלי העולמי תוך כדי יישום מדיניות חברתית.
מדינות חברתיות נוטות גם להיות אחראיות יותר במדד של חוב לאומי כאחוז מהתוצר.
לבסוף, ישראל היא לא שוודיה; לנו יש הוצאות אדירות על ביטחון ואתגרים חברתיים. בדיוק בגלל זה נרצה למקסם את ההכנסות של המדינה ממיסים. ובכן במדד של הכנסות המדינה ממיסים מככבות מדינות חברתיות ושיוויוניות [במדינות אלו התוצר לנפש גבוה, כך שההכנסות שלהן ממיסים כאחוז מהתוצר משקפות גם הכנסות אבסולוטיות גבוהות]. בעשר המדינות המרוויחות ממיסים נמצאות דנמרק, שוודיה, פינלנד ונורווגיה. [ראה פה] ישראל וארה"ב נמצאות הרבה למטה – לא רק בהכנסות, אלא גם בהשקעה חוזרת באזרח מתוך המיסים שכן נגבו.
אז אנחנו מצטערים כבוד השר לפיד, הצלת הכלכלה לא מחייבת השהיית זכויות חברתיות – אם כבר להפך: כלכלות חברתיות נוטות להיות גם מוצלחות ואחראיות יותר כלכלית. הברירה שלנו היא לא בין אסון להצלה כלכלית, אלא בין סוגים שונים של אופק לשגשוג כלכלי: בין אופק מוסרי השם את האדם במרכז, ובין אופק מנוכר ששם תאגידים ודירוגי אשראי במרכז.
האין זה אבסורד שחלק מהמדינות החברתיות והשיוויוניות בעולם מיישמות כיום טוב בהרבה מישראל ערכים יהודיים-חברתיים כמו החזון של תמיכה במוחלשים ובמי שנפלו: "…וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ…" (ויקרא, כ"ה; לה). ורש"י מפרש: "והחזקת בו – אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד…אף אם הוא גר או תושב…". מדיניות רווחה חכמה כזו מיושמת באופן מקסימלי בארצות השיוויוניות והחברתיות בעולם לצד צמיחה כלכלית, באמצעות השקעה ברווחה ישירה ובחינוך נגיש ואיכותי לכל. דווקא בישראל אנו רחוקים כל כך מחזון יהודי זה.
כבוד השר, אנו קוראים לך ללמוד את המודלים המוצלחים הפועלים בעולם, על מנת לחזור וליישם את חזונה החברתי של היהדות לצד הפרחה של הכלכלה הישראלית ושמירה על חוסנה ויציבותה.
יריב מוהר, פעיל ברבנים למען זכויות האדם וקמפיין "עובדים ולא שורדים".
