לפני הר סיני, דיויד רוברטס, cc: ויקיפדיה
דימוי הפתיחה של פרשת "ניצבים" מדהים וכוללני. כולנו היינו שם, ללא כל קשר למעמד. המדרש מלמד שנשמותיהם של כל הדורות העתידיים של היהודים, היו נוכחים במעמד הר סיני. (מדרש תנחומא – נצבים על דברים כ"ט, י"ג-י"ד). הרב אריק אשרמן בדבר תורה לפרשת "ניצבים וילך".
מאת: הרב אריק אשרמן
הכוללניות ממשיכה עם "לא בשמים היא" (דברים ל', י"א-י"ד). הציווי האלוקהי אלינו איננו בשמים או מעבר לים, דבר שהיה דורש שמישהו/היא תהביא אותו אלינו, אלא "כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ."
באגדה התלמודית תנורו של אכנאי ניצחו חז"ל באופן דמוקרטי את אלוקים כאשר בת קול מכריז שההלכה עם רבי אליעזר, אבל הוא עדיין במיעוט, והרבנים מכריזים, "לא בשמים היא" (בבה מציעא 59 ב'). אינני בטוח שהייתי ממשיך לדבוק בדעה בה בת קול אלוקית אומרת לי שטעיתי. יחד עם זאת, גם הרבנים מודים בכך שהחלטותיהם גם הם לא מהשמים.
בפרשת "וילך", אנחנו לומדים שפעם בשבע שנים, בסוכות, צריך לקרוא את כל התורה בפומבי בנוכחות כולם: "הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ…" (דברים ל"א, י"ב).
אני מאמין מאוד בהכללה. זאת אומרת, כולם חייבים לשבת אל השולחן. כל אחד צריך להרגיש שהוא שייך ויכול לתרום. כל היהודים שמעו את אלוקים בהר סיני. לכל האזרחים היהודים והלא יהודים במדינת ישראל והאזרחים משכבות כלכליות שונות חייבת להיות היכולת להשתתף בהליך הדמוקרטי.
הדמוקרטיה ומגבלותיה
בכל אופן, ישנה תפיסה מוטעית רחבה מדי, בוודאי בישראל היום, שבדמוקרטיה שכל החלטה צריכה להתקבל ע"י הרוב. דמוקרטיות מתוחכמות גם מתארות את מה שהרוב איננו יכול לעשות. למשל, מיעוטים חייבים להיות מוגנים מפני הרוב. רבי שמשון רפאל הירש מלמד שאנחנו צריכים תורה מפני שאנחנו חייבים להיות מחוייבים לכללים שלא אנחנו כתבנו אותם (הפרוש לספר ויקרא כ"ג, כ"ב) אחרת, נוכל להצדיק אפילו את היצרים האפלים ביותר שלנו. בפרשה שלנו, משה אומר שהתורה היא הכרחית בגלל היכולת שלנו להיות מתריסים וקשי עורף. . (Deut 31: 26-27) דברים ל"א: כ"ו- כ"ז (נא לבדוק את המילים המדויקות למתריסים וקשי עורף בפסוקים הללו)
מצד שני, לרוב בני האדם חוש פנימי לטוב ורע. אפילו הרבנים/רבות והתורה הם רק מורים ומדריכים שעוזרים לנו לגלות את מה שאנחנו כבר יודעים. כמו שאנחנו חייבים להימנע "מהדיקטטורה של הרוב" אנחנו חייבים לדאוג מהנטיה של מיעוטים בעלי עמדת יתרון לחשוב שהם יודעים טוב יותר.
היכולת כרוכה באחריות
היכולת המדהימה הזו להבחין בין טוב לרע כרוכה באחריות עצומה. איננו יכולים להעביר את האחריות למישהו אחר, כפי שעשו אדם וחוה כאשר עומתו עם מעשיהם. איננו יכולים לומר את המילים שהקומיקאי האמריקאי פליפ ווילסון אמר בשנות ה-70 "השטן גרם לי לעשות את זה". זו הנחה מרכזית בתקופה הזו של חשבון נפש ותשובה שמתחילה בא' אלול וממשיכה עד סוף עונת החגים (אפילו עד הושענה רבה – היום השביעי של חג הסוכות). גם אם יכולנו עד עכשיו, להתעלם מהקריאה, עונה זו מצווה עלינו לקחת אחריות על חיינו, חברתנו והפלנטה שלנו.
"ובחרת בחיים"
לכן, פרשת "ניצבים" מסתיימת באזהרה ובהבטחה "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים…" (דברים ל': 19) ישנם/ו כאלו שמאמינים/ות שכאשר אנחנו מצביעים על מה שלא בסדר במדינתנו שאנחנו אוהבים, אנחנו מקללים ובוחרים במוות. אני מוכן להאמין שלפחות חלק באמת מאמינים בכך. אבל, אנחנו מאמינים באותו להט שאנחנו בוחרים בחיים על פני המוות ובברכה על פני הקללה. זה נכון כאשר אנחנו מגינים על מדיניות כלכלית המקדמת את מה שאנחנו מאמינים: החזון היהודי של קהילה הדואגת לחבריה. זה נכון כאשר אנחנו מקדמים/ות מדיניות ההולכת לקראת מחפשי מקלט ופלסטינים המבוססת על כיבוד צלם אלוקים בכל אדם. אולי אין דוגמה טובה יותר של אסון המצפה לנו מאשר מה שאנחנו יכולים לצפות למה שיקרה אם יעבור חוק פראוור/בגין. אין מקום בו ברור יותר שישנה אלטרנטיבה טובה יותר ליהודים ולבדואים גם יחד.
הצעת חוק בגין/פראוור כדוגמא
האם שמתם לב שאנחנו מתייחסים כאן לפסוק שלנו מפרשת ניצבים? נקודת ההתחלה שלנו היא כמובן שהצעת החוק פראוור/בגין היא באופן פוטנציאלי הטרגדיה המוסרית הגדולה ביותר בפניה שהתמודדתי אתה ב-18 שנות עבודתי בשומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם. אם הצעת החוק תעבור עשרות כפרים בדואים יהרסו לאור היום ע"י חוק של הכנסת. עד 40,000 אזרחי ישראל עלולים מגורשים לעבור טרנספר מכפריהם לעיירות מוכות עוני. הם יהיו מנושלים מרוב 5.4% אדמות הנגב שאותם דורשים ותובעים. הצעת החוק מכילה מפה של "תחום מושב" בדואי שמזכיר את "תחום המושב" שנכפה על עמנו ברוסיה במאה ה-19. קהילות בדואיות לא יורשו לחיות מחוץ לתחום המושב.
40,000
בדצמבר פנו תושבי/ות הכפר אל עראקיב העליון לבג"ץ בדרישה להורות לבית המשפט המחוזי לתת להם/ות את ההזדמנות להוכיח את בעלותם על אדמות שנרכשו בשנת 1908. ד"ר עוואד אבו פרייח אמר לי "אני מקווה שהשופטים מבינים שבמקרה הזה לעשות צדק טוב לא רק לבדואים אלא לכל הישראלים. (בית המשפט הסכים, אך המדינה בקשה מבית המשפט דיון נוסף עם הרכב מורחב של שופטים). אמש השייח סייח מאל עראקיב אמר שישנם יהודים וגם ערבים שמתנגדים לרעיון שאנחנו יכולים לחלוק בינינו ארוחה, או לעמוד כתף אל כתף יחד. הוא אמר שאת האנשים האלו חייבים/ות לסלק מעמדות מפתח.
"ובחרת בחיים"
מצפיה בסרטון שלנו על הריסת אל עראקיב בשנת 2010, ברור מדוע השר לביטחון פנים לא רצה לחתום על חקיקה זו מבלי לקבל תקציב ליחידת משטרה מיוחדת לאכיפת החוק. תראו את ההמסוקים ואת שוטרי/ות היחידה המיוחדת שהובאו כדי לגרש 600 בדואים תושבים/ות. תארו לכם מה יקרה כאשר יצטרכו להרוס עשרות כפרים ולגרש 40,000 אזרחים.
מכיוון שהמחאות כבר התפשטו מעבר לגבולות ישראל, תחשבו מה הסיכוי לאפשרות של תהליך השלום הנוכחי להצליח. כאשר אנחנו יודעים שהמכשול הגדול ביות לשלום הוא שישראלים ופלסטינים חושבים כל אחד שהצד השני איננו באמת רוצה בשלום, מה אנחנו חושבים שהפלסטיני פשוט יחשבו כאשר הוא יראו איך אנחנו מתיחסים לאזרחינו?
אבל ישנה אלטרנטיבה עתידית של שיתוף פעולה בדואי-יהודי שיביא לפריחת הנגב. ישנה אלטרנטיבה עתידית בה אנחנו נשדר לפלסטינים ולכל העולם הערבי שאחזרנו בתשובה ופתחנו דף חדש ביחסינו עם האזרחים הבדואים.
אני מהמר על העם היהודי
החדשות הטובות הן שהישראלים אינם שואפים להרוס, לטרנספר ולנשל. עשינו כל זאת בעבר אבל באופן כללי בענן של המלחמה, הרחק מעין הציבור, ולעיתים קרובות הם בנסיבות מקלות (אך לא מצדיקות). מסקר דעת קהל שערכנו מצאנו ש-70% מהציבור הישראלי חשבו שהבדואים דורשים 26% ומעלה מאדמות הנגב.כאשר נאמר להם שהבדואים דורשי/ות רק 5.4% מאדמות הנגב, הרוב חשב שזה הוגן. כאשר שמעו שמחיר יישום החוק יעלה 6-8 מליארד ₪ רובם אמרו שאנחנו לא צריכים להוציא סכום כזה גדול על תוכנות כזו. לאחר פגישה עם בדואים וראיה של תצלומי הסביבה של החקלאות הבדואית לפני קום המדינה, איש התקשורת, אברי גלעד, התנצל באופן פומבי על כך שפרסם שהבדואים/ות השתלטו על הנגב. בבריטניה צפון אמריקה ובמקומות אחרים בעולם, רבנים/רבות וארגוני רבנים ותנועות נוער הביעו התנגדות הזה ליוזמה זו.
אני עדיין סומך על העם היהודי. בפינו ובלבנו ובנשמתנו אנחנו מבחינים/ות בין טוב לרע ואנחנו יודעים איך לבחור בחיים.
שבת שלום
אריק
