שילוב דברי הנביא בדרישה המוסרית: דבר תורה לפרשת "כי תבוא" ›

File:Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, pages 3&4 plus ruler.jpgFile:Fragment of the Cairo Genizah - The Passover Haggadah, pages 3&4 plus ruler.jpg
קטע מתוך הגדה שנמצאה בגנזך קהיר, cc: google images

דבר תורה לפרשת "כי תבוא" מאת הרב ג'רמי מילגרום

"מראה, מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" איך עונים לנשמה הטרודה בשאלה זו, אם לא בחיבוק המאשר את אהבתנו והמעניקה בטחון וקבלה. אך אנו נשארים בתהייה גדולה באשר למקור אי הבטחון שהוליד את הריקנות שביסוד השאלה.

פרשתנו מביאה אותנו למקום דומה, כאשר מבטיח משה לישראל:

“והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ“ (פרק כ"ח פסוק 1)

כמו באגדת שלגיה ושבעת הגמדים, אנחנו מיד יודעים שיש לנו עסק עם מצב נפשי לא טוב. משהו לא טוב ייצא מהמנטליות של: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (פסוק 10). אלו הן מילות עידוד של פעם שהופכות לקריאה לתגרנות ולתוקפנות, מרחיקות אותנו מחזון השלום והאחווה בין העמים ואף מחלחלות להתנהגויות פסולות בתוכנו בימינו אנו. היכן נרכשו הנורמות הפסולות של דיכוי הפגנות בכוח ומעצר תוך שימוש מופרז בכוח של חרדים ומתנחלים אם לא משנות הכיבוש על הפלסטינים בהם אנחנו נותנים לעצמנו פטור מהכלת הכלל "ואהבת לרעך כמוך” על כל אדם באשר הוא אדם?

צפו: 5 שוטרים עם טייזר עוצרים מתנחל בביתו

בין בריאות לבין לוחמנות

ואכן מזה אלפיים שנה התפשטה האמונה המונותיאיסטית בעולם והתגשמה הנבואה, “ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'”, אך כידוע, העובדה שנשארנו עם טקסטים החותרים מתחת לאמונה הזאת והמערערים עליה מותירה אותנו עם אתגר רוחני ונפשי גדול: לוותר על מעמדנו כבנו ״יחידך אשר אהבת״ של הקב״ה ולקבל את בני הדתות האחרות כאחים ואחיות במלוא מובן המילה. הראש אומר לנו שצריך לפתור את הסכסוך, אך פצעי העבר לא נותנים לנו מנוח והפנטזיה שאנחנו "גוי אחד בארץ", בצירוף ההשתלבות שלנו בכלכלה הגלובלית והאינטרסים של האימפריה האמריקאית — כולם חוברים יחד למנוע ממנו לצעוד קדימה לחיי שיתוף בריאים.
אז אם ספר דברים תוקע אותנו עם עליונות לוחמנית, מאיפה תבוא הישועה הרוחנית?

בשבע השבתות הבאות בין תשעה באב לראש השנה קוראים הפטרות נחמה מספר ישעיהו, ובהן חזון יותר אופטימי. כמו ספר דברים, המלא בדברי עידוד לישראל, גם הפטרות הנחמה נוסכות גאווה אלהית אלוהית עלינו; השאלה היא רק, גאווה ממה. אהובה עלי הדרך שהרמב"ם שילב את דברי הנביא בדרישה המוסרית שלו מהאדם בהלכות יסודי התורה (פ״ה, ס׳ י״א) והיא מקור גאוותנו:

ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהברייות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות–הרי זה מחלל את השם: כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו, והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו. הכול לפי גודלו של חכם–צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין.

וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הברייות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין–והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה–עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה–ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

שבת שלום,

הרב ג'רמי מילגרום