יש כמה "תסריטים" רווחים שמביאים אנשים להיות עובדים ולא שורדים – עובדים שלא יכולים להגיע לסל קיום בסיסי, אפילו לא לקורת גג בשכירות בפריפריה. נפרט שני תסריטים רווחים הכוללים חישוב שמדגים כי אכן לא ניתן לשרוד מחלק ניכר מהעבודות:
תסריט 1 – אם\אב חד-הורי\ת ללא ילדים קטינים:
בסכומי השתכרות כאלו (3000 ₪ לחודש), ללא ילדים קטינים, האנשים הללו לא זכאים לשום סיוע מהמדינה* – גם לא להשלמת הכנסה, לא למס הכנסה שלילי ולא לסיוע בשכר דירה\דיור ציבורי. ומנגד המדינה לא דואגת לתנאי תעסוקה מקיימים.
האם ישנו חישוב שיראה כיצד אנשים כאלו יכולים לשרוד? כי אנחנו חישבנו וגילינו ש… לא!
חישוב סל קיום בסיסי:
מבדיקה בלוחות ברשת עולה כי עלות השכרת דירת 2 חדרים בפריפריה, היא בסביבות ה-1500-2000 ש"ח; סל מזון מאוזן ובסיסי לאדם הוא כ-1000 ש"ח לחודש.
מים, חשמל ארנונה בסביבות ה-500 ש"ח ומס בריאות כ-200 ש"ח
הוצאות תחבורה, ביגוד והוצאות בלתי צפויות כמו תיקונים ותרופות עשויות להגיע ל-200 ש"ח לחודש בפריסה שנתית. סה"כ הוצאות של 3900-3400 ש"ח לחודש.
אלו חיים ללא ילדים נתמכים, ללא מכונית, ללא בילויים, ללא מתנות למשפחה וחברים, ובפריפרייה. לכל הדעות, זה מצב רחוק מחיי פאר, למעשה אלו חיים מינימאליים. אבל 3000 ש"ח לחודש, ומטה, לא מספיקים גם לכך.
[* אחרי גיל 55 יהיו זכאים לקצבאות של עד 590 ש"ח מביטוח לאומי. לפני כן גם לכך לא יהיו זכאים. ]
תסריט 2 – חד-הורית עם 2 ילדים קטינים.
חד-הורית עם 2 ילדים קטינים, המקבלת מזוונות מהמדינה ולא מהבעל [כי במקרים רבים בשכבות המוחלשות הבעל לא מתפקד]. לא יכולה לעבור את ה-4700 ש"ח בחודש [כי יקזזו לה את המזונות], ולא זכאית לדיור ציבורי כי יש לה רק שני ילדים.
היא מרוויחה שכר מינימום או לחילופין מרוויחה במשרה חלקית 2500 ש"ח ויחד עם המזונות מגיעה ל-4500 ₪. בתוספת של בערך 430 ש"ח קצבאות ילדים [לפני הקיצוץ] הגענו ל-סה"כ 4930 ש"ח הכנסות. מבחינת הוצאות: על סל הקיום הבסיסי ליחיד שהצגנו מעלה (4300-4900 ש"ח) יש להוסיף עלויות של לפחות 1325 ש"ח אוכל, ביגוד, צעצועים מינימאליים, ספרי לימוד, בריאות וכו' ל-2 ילדים, וכבר הגענו של סה"כ 5625-6225 ש"ח הוצאות לחודש.
—
ישנם כמובן עוד תסריטים רבים המביאים אנשים להיות עובדים ולא שורדים. האנשים הללו לא יכולים לחיות. אפילו לדיור ציבורי הם אינם זכאים. אילו לא אנשים וירטואלים, למעשה רבים מאנשי מחאת הדיור שייכים לפלח האוכלוסייה הזה.
הפנים מאחורי התסריטים:
רחל לוי דוידה מיבנה (תמונה: אלדר חרובי). רחל ללא ילדים קטינים; סולקה מדירת עמידר בה גדלה כל חייה והפכה להומלסית מכוח המדינה (לא הכירו בזכותה כדיירת ממשיכה להוריה, למרות שנהוג להכיר בזכויות כאלו על נכסי קרקע לאומיים במושבים.). למרות שהיא ללא קורת גג, נעה ונדה בין בתי חברות וחברים, רחל נלחמה לעבוד. למעט בתקופה בה היא נתונה בגבס עכב שבר קשה, הצליחה רחל למצוא בשיניים משרה חלקית עם שכר של כ-3000 ש"ח בחודש. סל ההוצאות ביבנה, מגיע לכ-4000 ש"ח. אין לה שום סיכוי להגיע לקורת גג, אפילו לו בשכירות.
רחל התחילה לאחרונה במחאה עצמאית – מגורים במלונה ["כי זרקו אותנו לכלבים"] מול בית שר האוצר, לפיד. מחאתה הביאה לנו השראה לקדם ביתר שאת את סוגיית העובדים ולא שורדים.
שרונה גואריהן מחדרה רבע משרה כסייעת בחינוך המיוחד, ע"י חברת כוח אדם. מרוויחה 1,200 ש"ח + מזונות של 2200. סיוע בשכ"ד 1170 [עם "רק" שני ילדים קטינים, לכן לא זכאית לדיור ציבורי]. מקבלת מזונות מביטוח לאומי, ברגע שעובדת שרה מלאה מורידים לה מהמזונות. סה"כ הכנסות 4570 ש"ח [לא שנתי – בחודשי הקיץ מוציאים אותה לחופשה ללא תשלום].
הוצאות: מוציאים על מזון כ-800 ש"ח לחודש ל-3 נפשות!, 2200 ש"ח שכ"ד, מים 125, ש"ח חשמל 400 ש"ח [עם טוקמן], ארנונה 250 ש"ח, 80 ש"ח לצרכי בית ספר, 200 ש"ח לבית ספר. מס בריאות – 200 ש"ח, הוצאות חתבורה, ביגוד והוצאות בלתי צפויות כמו תיקונים, כ- 200 ש"ח. הוצאות בריאות ותרופות כ-50 ש"ח, קו טלפון 100 ש"ח. סה"כ 4605 ש"ח, וכשלוקחים בחשבון שבחודשי הקיץ הכנסתה מצטמצמת אז ברור שהחובות תופחים ומצטרפים יחד עם ריבית לשורת ההוצאות.
שרונה התחילה לאחרונה מחאה בחיפה – הקימה עם עוד חברה מאהל מול משרד השיכון.
שלחו מכתב לשרי הממשלה ודרשו מהם למנוע את המצב של עובדים שלא מגיעים לסל קיום בסיסי
