צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: דבר תורה לפרשת "שופטים" | הרב משה יהודאי ›

ספר "דברים" ספוג כולו בקריאותיו של משה אל בני ישראל להיכון לבואם אל הארץ ולחיים ראויים בה. אך הארץ לא היתה ריקה, ועל משה היה להתמודד עם הסוגיה של המפגש עם העמים היושבים בה, שאמונותיהם ואורח חייהם נראו בעיניו (או נכון יותר כמובן, בעיני כותב הספר) כסותרים לחלוטין את האמונה ואורח החיים הראויים לבני ישראל. מפגש זה היה אמור להיות אלים מאד. דבר תורה לפרשת "שופטים" מאת הרב משה יהודאי.

מאת: הרב משה יהודאי, יו"ר הארגון "רבנים למען זכויות האדם"

בסוף פרשת שופטים, דברים פרק כ', ישנם פסוקים מספר המתארים את אפיו של המפגש בין בני ישראל לבין עמי הארץ:

טז רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה–לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה.  יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, וְהַיְבוּסִי–כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יח לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם, אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם; וַחֲטָאתֶם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

לקטע קשה זה קודמים מספר פסוקים המתארים את המלחמות הצפויות "בערים הרחוקות ממך מאד" (פסוק ט"ו) בהן יש לנהוג אחרת:

י כיִּ-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ–וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס–וַעֲבָדוּךָ.  יב וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה–וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ.  יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב.  יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ–תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.

יש לקרוא לשלום וצדק

ובכן, לעומת "הערים הרחוקות" בהן לכאורה, יש לקרוא לשלום. למעשה, זו קריאה לכניעה ולעבדות, ובמקרה של אי כניעת האויב, להשמדת כל זכר בוגר וללקיחת שלל וביזה של כל השאר, אדם בהמה ורכוש. בארץ כנען  המצווה הראשונית היא ללא פחות מג'נוסייד, השמדת עם מוחלטת – "לא תחיה כל נשמה".

שני קטעים אלה הם הבסיס התורני לסבך ההלכתי של חוקי המלחמה ודנתי בהרחבה ובפירוט בעבודת המוסמך שלי "ערך חיי הלא יהודי בהלכה" (עמ' 168-209). אך כאן הייתי מבקש לדון בקשר בין מלחמות כיבוש כנען שכונו מלחמות יהושע ותוארו בהרחבה בספרו, לבין תחילת פרשתנו.

בשלושת הפסוקים הראשונים בפרשה, ט"ז  י"ח-כ',  מופיעה המלה "צדק" שלוש פעמים, ובפסוק כ' היא מופיעה פעמיים ברציפות, בפסוק הכל כך ידוע :

"צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

רדיפת הצדק היא איפוא לפי פסוק זה אמצעי הכרחי וייתכן שהיא מהווה אפילו  תנאי לחיי העם על הארץ המובטחת, היקש מקביל ניתן להיעשות על פי הפועל "תרדוף", החוזר במשמעות דומה גם בתהלים ל"ה ט"ו:

טו  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ

לפי היקש זה, תנאי נוסף ומקביל לישיבה בארץ המובטחת לבד מרדיפת הצדק הוא רדיפת השלום, השקולה לעשיית הטוב, ואם נמזג את שתי האמירות, נקבל:

צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף,  וכן בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ

וידועים המדרשים וידועות האגדות על אהרון הכהן, שהיה לפי אבות א י"ב "אוהב שלום ורודף שלום" , והלל הזקן בעקבותיו.

ואולם, האם ניתן ליישב את רדיפת הצדק והשלום עם כיבוש הארץ בדרך כה אלימה?

ר' שמחה בונם מפשיסחא (1765-1827), פירש את כפילות המלה צדק בכך שראה את הפעם השניה כמדגישה את הצורך בהשגת הצדק באמצעים צודקים. אנו מכירים את הרעיון המקיאווליסטי (אם כי מקיאוולי לא ביטא אותו כנראה במפורש) המגונה לפיו "המטרה מקדשת את האמצעים", רעיון שעל מזבחו הושמדו מיליונים רבים. אולם, מהם אמצעים "לא צודקים"? האם התורה עקבית בדרישה זאת של רדיפת הצדק אך ורק באמצעים צודקים?

בעיני, האמצעי הבלתי צודק ביותר הוא האלימות. ונשאלת השאלה, האם מותר להשיג צדק ושלום  תוך שימוש באלימות? או, האם ניתן להשיג צדק ושלום ללא אלימות? אני מפקפק בכך מאד מאד, ובעצם, משיב על כך בשלילה גמורה.

גם אם נניח שסיפורי יהושע אינם בהכרח אמת הסטורית אלא מיתולוגית, וגם אם נניח שחוקי ספר דברים היו מתאימים לזמן כתיבתם ולא שונים מנוהגי העמים האחרים, יש לדעתי להצביע על כך, שדורות רבים התחנכו עליהם כעל אמת היסטורית, ובימינו ולהווייתנו, חוגים מסויימים במאת השנים האחרונות ובעיקר בימינו אלה ממש, רואים בהם סיפורים מעצבים ומכוננים, ראויים בדרך זו או אחרת לחיקוי.

"מן הראוי שהחרדים לזכויות אדם בישראל ובשטחים, ידעו להתייחס נכונה לקטעים אלה" | בתמונה: הפגנה נגד הרס אל עראקיב ובעד הכרה בהכרה בכפרים הלא מוכרים. 27.7.2013. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

מן הראוי שהחרדים לזכויות אדם בישראל ובשטחים, ידעו להתייחס נכונה לקטעים אלה, ולסגל לעצמם גישות פתוחות למקורות היהודיים, גישות אשר יאפשרו להתמודד נכונה עם טקסטים בעייתיים כאלה, גם אם הם תורניים, ולחנך באווירה שתשלול לחלוטין את תקפם האקטואלי.

הימים הנוראים ממשמשים ובאים, ועל כן אחתום בפסוקי הסיום של פרשת "שופטים"

ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם.  ט וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי–מִקִּרְבֶּךָ:  כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה.  {ס}

אמן כן יהי רצון

שבת שלום

רב משה יהודאי, יו"ר הארגון "רבנים למען זכויות האדם"