מכתב פומבי לשר הרווחה, מר מאיר כהן,
כבוד השר, לאחרונה התבטאת כי ראוי שעניים מבחירה יצאו לעבוד. ודאי שהעלאת אחוז העובדים במשק היא כיוון ראוי, אך אנו רוצים גם להביא לידיעתך כשל שוק שבגינו שוק העבודה בישראל לא תמיד מבטיח קיום; לחשוף אותך לסקטור שלם של עובדים שלא יכולים להגיע אפילו לסל קיום בסיסי בפרפריה. דובר כבר על עובדים עניים, כעת נציג לך עובדים שמתקשים לשכור דירה ולהגיע לסל קיום בסיסי.
קיראו עוד:
לא מעט גברים ובעיקר נשים, לא מצליחים למצוא משרות מלאות בשוק העבודה הנוכחי. הם בלית ברירה עובדים ועובדות במשרות חלקיות, בשכר מינימום שעתי, ומשתכרים בסביבות ה-3000 ש"ח לחודש. הם לא יכולים להגיע אפילו לתנאי הקיום המינימאליים.
בסכומים כאלו, ובאם אין להם ילדים קטינים, האנשים הללו לא זכאים לשום סיוע מהמדינה* – גם לא להשלמת הכנסה, לא למס הכנסה שלילי ולא לסיוע בשכר דירה. ומנגד המדינה לא דואגת לתנאי תעסוקה מקיימים.
התואילו, שרי ישראל, להראות לנו חישוב כיצד אנשים כאלו יכולים לשרוד? כי אנחנו חישבנו וגילינו ש… לא!
מבדיקה בלוחות ברשת, להשכיר דירת 2 חדרים בפריפריה, עולה בסביבות ה-1500-2000 ש"ח;
סל מזון מאוזן ובסיסי לאדם הוא כ-1000 ש"ח לחודש.
מים, חשמל ארנונה בסביבות ה-500 ש"ח
ומס בריאות כ-200 ש"ח
הוצאות תחבורה, ביגוד והוצאות בלתי צפויות כמו תיקונים ותרופות עשויות להגיע ל-200 ש"ח לחודש בפריסה שנתית.
יחד מדובר בהוצאה מינימאלית של 3900-3400 ש"ח לחודש.
אלו חיים ללא ילדים נתמכים, ללא מכונית, ללא בילויים, ללא מתנות למשפחה וחברים, ובפריפרייה. לכל הדעות, זה מצב רחוק מחיי פאר. אבל 3000 ש"ח לחודש לא מספיקים גם לכך.
האנשים הללו לא יכולים לחיות. עובדים ולא שורדים. אפילו לדיור ציבורי הם אינם זכאים.
אלו לא אנשים דימיוניים. קחו למשל את רחל לוי דוידה מיבנה. רחל ללא ילדים קטינים; סולקה מדירת עמידר בה גדלה כל חייה והפכה להומלסית מכוח המדינה (לא הכירו בזכותה כדיירת ממשיכה להוריה, למרות שנהוג להכיר בזכויות כאלו על נכסי קרקע לאומיים במושבים.). למרות שהיא ללא קורת גג, נעה ונדה בין בתי חברות וחברים, רחל נלחמה לעבוד. למעט בתקופה בה היא נתונה בגבס עכב שבר קשה, הצליחה רחל למצוא בשיניים משרה חלקית עם שכר של כ-3000 ש"ח בחודש. סל ההוצאות ביבנה, מגיע לכ-4000 ש"ח. אין לה שום סיכוי להגיע לקורת גג, אפילו לו בשכירות.
מה תוכלו לומר לנשים במצבה?
איך אדוני שר הרווחה, יכולות נשים עובדות כמו רחל לוי דוידה להתקיים? נאמר בתורה כי בזיעה תאכל לחם. אבל היום הזיעה לא מספקת אפילו לא קיום, אף לא לחם וקורת גג. האם מדינתנו פועלת ברוח היהדות?
אדוני השר, אנו מבקשים ממך להראות לנו חישוב שמוכיח כי טעינו, ובעצם אנשים יכולים להגיע לקורת גג וסל מזון בסיסי בישראל. אם נכשלת בכך, אנו דורשים שתפעל לאלתר לשינוי המצב.
* אחרי גיל 55 יהיו זכאים לקצבאות של עד 590 ש"ח מביטוח לאומי. לפני כן גם לכך לא יהיו זכאים.
המכתב התפרסם גם באתר המחאה הראשי
שלחו גם אתם/ן את המכתב לשר הרווחה מאיר כהן
פינגבאק: אדוני שר הרווחה, יש בישראל עובדים שאינם שורדים • מחאת הדיור
זה לא עניין לשר הרווחה זה עניין לשר הכלכלה
אני מבקשת להוריד מהפנייה לשר את המילה: "אדוני"! אדם שלוקח מהעוגה החברתית הרבה ומשאיר לאחרים מעט ובעיקר פירורים, לא ראוי להיקרא אדון אלא פושע!
מעבר לזה: תודה לכל הפעילים החברתיים שלא נותנים לפחד ולבושה לאמר אמן לממשלה אנסית, שיוצרת עבורנו מיטות סדום! לעצמה היא לוקחת עבור כל ההוצאות+בונוס+רווחים, ולנו טוענת, שאין צרכים ובטח לא רצונות! בשיטה כלכלית בה הכנסות=הוצאות, בשיטה של חשיבה בה כל אדם מקודש ולא רק הגזע העליון, כולנו היינו מסודרים!
אנחנו עוצרים את השיטה מלטמטם את מוחנו, מלהשתלט על המשאבים שלנו ולהפוך אותנו לכוח עבודה זול, חיילי המולך ואמהות שנדרשות לרצוח את נפש ילדיהן שלא יחלמו על יותר! ולחתום על פסק הדין: נאנס ואשם! נאנסה ואשמה!