cc: flickr by Romuald Bokej
באיזה עולם אנו מבקשים לחיות? האם נוכל לדמיין ולהגיע לעולם שלא יהיו בו עניים? האם זה בכלל אפשרי? לרב בנג'י גרובר יש תשובה לכך. קיראו את דבר התורה לפרשת "ראה"
מאת: הרב בנג'י גרובר
פרשת "ראה" עוסקת בין השאר בהתנהגות אשר תחייב את עם ישראל אחרי הכניסה לארץ. זה כולל מצוות אשר יפות בעיניי כמו העלייה לרגל, מעשרות ועניינים אשר אני מודה כי אני פחות מוצא בהם את עצמי השמדת עבודה זרה מארץ ישראל, דיני עיר הנידחת ועוד. בשנים קודמות כאשר כתבתי על פרשה זאת נגעתי בנושא הקרוב לקיבה שלי – היתר אכילת בשר תאווה [לשם הנאה ולא למען מטרה דתית כלומר קורבן, וכן בנושא הקרוב ללב שלי – צדקה.
אני מבקש לעסוק השנה בנושא אשר יש לו משמעות כל שבע שנים בערך. מה כוונתי? שמיטת כספים. על מה אני מדבר ומדוע כל שבע שנים?
בפרשה שלנו, ראה, נאמר כך [דברים טו.א-יא]:
(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה': (ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: (ו) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:
מהי שמיטת כספים
שמיטת כספים שהיא חלק מן המערכת של שנת שמיטה בכלל וממילא זהו אירוע של פעם בשבע שנים. שנת השמיטה הבאה היא שנת תשע"ה, כלומר בעוד קצת יותר משנה. אני אוהב את הרעיון של שמיטה, של זה שאנו מבינים אחת לכמה שנים שלא הכל שייך לנו, שצריך לדעת לשחרר ולשמוט וגם שכדי לשמוט צריך שיהיו דברים שהם ממש שלנו כי אחרת אין מה לשמוט.
"באיזה עולם אני רוצה לחיות? בוודאי שהייתי רוצה שלא יהיו עניים בכלל." | בתמונה: עבודת האמנות של עדי נס, "אברהם ויצחק" (מסדרת סיפורי התנ"ך), 2006 | cc: wikipedia
בצורה הכי פשוטה ופשטנית שמיטת כספים עניינו שבסיום שנת שמיטה כל החובות אשר יש לאדם מבוטלים ואין רשות לגבות אותם. נא לא להתלהב, זה מעט יותר מורכב מזה בוודאי בחיים המודרניים שלנו עם בנקים וכו' [יש מושג בשם פרוזבול אשר בא לאפשר אי שמיטת החובות! אפילו בשנת שמיטה]. אני מבקש כעת להבחין בין שני פסוקים הניראים כסותרים זה את זה – פסוק ד ופסוק יא בקטע המצוטט לעיל:
אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן – לא יהיו עניים.
כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ – תמיד יהיו עניים.
באיזה עולם אני רוצה לחיות? בוודאי שהייתי רוצה שלא יהיו עניים בכלל. האם זה אפשרי? יש מי שאומר שאין דבר כזה ויש מי שאומר שחברות כאלה כבר קיימות. אני לא כלכלן ועל כן אני פטור מלענות על השאלה הגלובלית אך איני פטור מלהרהר ולפעול בעולם בו אני חי.
המדרשים והפרשנים כבר הבחינו במתח בין הפסוקים והציעו כמה וכמה אפשרויות להבין את הסתירה. אני מבקש להביא פירוש אחד מאלה אך יש עוד יפים וטובים [מדרש תנאים]:
ר' שמעון בן יוחאי אומר במלוה על מנת להשמיט ובמלוה על מנת שלא להשמיט: "אפס כי לא יהיה בך אביון" במלוה על מנת להשמיט, ובמלוה שלא על מנת להשמיט: "כי לא יחדל אביון"
כלומר, אם אתה מרשה לעצמך לתת הלוואה אך אין לך כל כוונה לשמוט אותו בהגיע שנת השמיטה הרי שתמיד יהיו עניים – כי לא יחדל אביון. ואם אתה מוכן להבין שאחת לשבע שנים חוקי הכלכלה והחברה חייבים לעבוד אחרת למען השוויון והרווחה הרי שלא יהיה בך אביון. אין זה פשוט כלל. לוותר על הלוואה, לוותר על כסף שהוא שלי!!
שנת השמיטה כולה באה ללמד את האדם מה שלו ומה בעצם לא ממש שלו או לפחות לא רק שלו. בתוך מסגרת השמיטה, שמיטת כספים באה להגביל את בעלות האדם על הממון. שמיטה, הגבלה, הבנה, חמלה, נתינת מקום לאחרים להתקדם כלכלית בחברה. אז מה – כל כמה שנים מחאה או כל כמה שנים שמיטה.
שבת שלום,
בנג'י גרובר, רב קהילת יהל, עוסק בהתחדשות יהודית בערבה ובאילת
