"האשליה העצמית של כוח, שלטון ואדנות, המאפיינת את ארץ מצריים, היא זו ההופכת אותה ל"בית עבדים""
הרב אהוד בנדל שואל מה קורה במציאות חיינו, אחרי ארבעים ושש שנות כיבוש, כוח ושלטון על עם אחר. שנים רעות שעיקרו כמעט לחלוטין את אותן הסגולות שבהן השתבחה ארצנו והפכו אותנו למדינת עריצות ולבית עבדים. בדבר התורה לפרשת "עקב" הוא מציע דרך יציאה בחזרה לארץ הקודש.
מאת: אהוד בנדל
פרשת עקב היא שיר שבח לארץ ישראל:
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ… (דברים ח:ז-ט)
שבחה של ארץ ישראל מודגש ומתעצם מתוך השוואתה לארץ מצרים. שלא כמו ארץ מצרים – הארץ "אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק", ארץ ישראל, "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם". החקלאות המצרית מבוססת על שפעת מי הנהר, לעומתה, החקלאי בארץ ישראל תלוי באופן מוחלט במי גשמים.
"ברור שעל פי תפיסת המקרא זהו יתרונה של הארץ. הפרופ' אליעזר שביד בספרו "מולדת וארץ יעודה", עומד אף הוא על השאלה הזו"
כלום עובדה זו מהווה יתרון או חסרון לארץ?
ברור שעל פי תפיסת המקרא זהו יתרונה של הארץ. הפרופ' אליעזר שביד בספרו "מולדת וארץ יעודה", עומד אף הוא על השאלה הזו ומסביר: "בארצות הנהרות יכולה להתהוות תרבות המבוססת על שאיפה לאדנות מוחלטת של האדם בגורמים הראשוניים המתנים את קיומו ואת רווחתו, מה שאין כן בארץ ההרים. בארץ ההרים לא תיתכן אפילו אשליית האדנות". (ע' 25).
תודעת התלות הזו של החקלאי הארצישראלי, היא זו המגינה עליו מפני הנפילה לאותה המלכודת שפרשתנו מזהירה מפניה: התחושה הכוזבת ש "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".
האשליה העצמית של כוח, שלטון ואדנות, המאפיינת את ארץ מצריים, היא זו ההופכת אותה ל"בית עבדים", לעומתה, ארץ ישראל על פי התפיסה המקראית, דווקא מתוך תלותה המוחלטת בהשגחה העליונה אמורה לחסן אותנו מפני הסכנה שבאשליית האדנות ובאופן פרדוקסלי, דווקא מתוך כך, להפוך אותנו לבני חורין.
ומה לגבי מציאות חיינו כיום? דומה שארבעים ושש שנות כיבוש, כוח ושלטון על עם אחר, עיקרו כמעט לחלוטין את אותן הסגולות שבהן השתבחה ארצנו והפכו אותנו למדינת עריצות ולבית עבדים. המסע המפרך מעבדות לחרות, מארץ מצרים לארץ המובטחת, לא הסתיים, ולא יסתיים עד שלא נדע לשחרר עצמנו מהמנטליות ומהתרבות האלילית המצרית של כוח משחית, שלטון אבסולוטי ואשליית האדנות.
שבת שלום,
הרב אהוד בנדל
