נתונים מראים כי מדינות שוויוניות יותר, נוטות להיות גם מוצלחות יותר במדדים כלכליים. הרב עידית לב בטור דעה בעיתון "דה מארקר"
גם השנה, הדיון התקשורתי המתקיים סביב התקציב והגירעון מעביר מסר כי חייבים לקצץ את השירותים החברתיים כדי להגיע לאיזון כלכלי. במקביל, מגן משרד האוצר על בעלי ההכנסות הגבוהות מפני "נטל מס" גבוה מדי, לטעמם.
מפמפמים לנו שכלכלה חברתית היא נחשלת, לא אחראית מבחינה תקציבית, מבריחה משקיעים וחוסמת צמיחה, ושצריך לבחור בין אחריות כלכלית למדיניות חברתית.
המגמה לא חדשה, אך מאכזב לראות אותה מקצינה דווקא אחרי המחאה על מדיניות זו. אפילו פרופ' מנואל טרכטנברג, שמונה לתת מענה לזעם החברתי, רמז בכיוון זה באומרו: "מדינות רבות שלא חשבו על העתיד, נהגו במדיניות תקציבית לא אחראית ונקלעו למשברים כלכליים קשים ולנסיגה במדיניות הרווחה שנקטו שנים רבות".
התמ"ג לנפש בדנמרק גבוה יותר מבישראל
איך יוצרים אחריות תקציבית
באחרונה קבע שר האוצר לפיד, כי האזרחים חוששים בעיקר מאבטלה כתוצאה מ"מדיניות תקציבית לא אחראית". בכך הצדיק את מדיניותו המצמצמת את מעורבות המדינה בשוק, בכשליו ובמחויבות לרווחה.
ואולם מדד מקובל לאחריות תקציבית, כמו זה של חוב ציבורי כשיעור מהתוצר, מראה כי מדינות חברתיות נוטות גם להיות יותר אחראיות תקציבית. לפי מדד זה, מצבן של ישראל וארה"ב גרוע בהרבה מזה של מדינות חברתיות ושוויוניות יותר כמו נורווגיה, שוודיה, צ'כיה, דנמרק, סלובקיה ופינלנד.
זה לא מסתכם רק באחריות. הנתונים מראים כי מדינות שוויוניות יותר, נוטות להיות גם מוצלחות יותר במדדים כלכליים מקובלים – בוודאי לא נחשלות. התמ"ג לנפש ברוב המדינות השוויוניות בעולם גבוה מבישראל – כך בנורווגיה, שוודיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, יפן, אוסטריה וגרמניה.
גם בתחום האבטלה רוב המדינות השוויוניות רחוקות מלהיות בקטסטרופה. מאידך, יש כלכלות חזקות שמזניחות חלקים נרחבים מהחברה – כמו בסין. חשוב מכך, יש זכויות חברתיות שאסור לפגוע בהן גם למען צמיחה או היגיון של יעילות. ההיגיון של היעילות לבדה יכול להביא אותנו למקומות מחרידים ואבסורדיים. התקציב הנוכחי מעלה כמה דוגמאות לגזירות גורפות שבאמתלה הרגילה, של קורבן חברתי לטובת איזון כלכלי, פוגעות הן בעתיד הכלכלי והן בזכויות חברתיות.
למשל, הטלת מס גורף על משפרי דיור בגובה 3.5% עשויה לפגוע גם במי שעוברים לדירה קטנה יותר כי לא עמדו בתשלומי המשכנתא, וכך לערער עוד יותר אנשים שנקלעו למצוקה. הביטוח הלאומי מעריך כי תוכניות הממשלה יביאו להוספת כ–35 אלף ילדים שירדו מתחת לקו העוני. מגמות אלה מבטיחות הוצאות גדולות בהרבה בעתיד כתוצאה משלל הבעיות הכרוכות בעוני. זה סוג של חוב שמגולגל לדורות העתידיים בצורה של מצוקות חברתיות שידרשו טיפול יקר. קשה להעריך במדויק את גובה החוב הזה, המגולם בהזנחה, אבל הוא ממשי ומשמעותי.
השלכות אלה לא באות לידי ביטוי בהחלטות שנעשו בתקציב 2013–2014. סביר להניח שגם לא נעשה ניסיון רציני לאמץ מודלים גלובליים מוצלחים של רווחה ראויה וכלכלה פורחת. המנטרה המציגה את הצמיחה כיעד נעלה שמחייב פגיעה בשירותים חברתיים, היא פגומה מוסרית ושגויה עובדתית.
כמו במסורת השמיטה והיובל, צריכה ממשלת ישראל להמשיך את הרוח היהודית של הסדרת השוק והכפפתו ליעדים חברתיים, לטובת הכלל ולשמירה על זכויות חברתיות העושות אותנו חברה אנושית, ומשגשגת יותר.
הכותבת היא מנהלת מחלקת צדק חברתי ברבנים למען זכויות האדם
המאמר התפרסם לראשונה ב'דעות' – עיתון דה מארקר
