דעה:למטרות התיישבות או דחיקה? | הרב יחיאל גריינימן כותב לציונות הדתית באתר "דתילי" ›

הרב גריינימן טוען כי גם תומכי ארץ ישראל השלמה ההגונים צריכים להודות כעת כי המדיניות הישראלית בגדה קשורה יותר לנישול מאשר ליישוב.דעה רבנית מהצד השמאלי של המפה. 

לאחרונה, נחשף מידע חדש שמאפשר לנו לתהות האם המדיניות הישראלית בגדה נועדה ליישב יהודים לצד הפלסטינים או במקומם. הסוגייה הזו חשובה כי היא מראה עד כמה הפרת זכויות אדם איננה סוגייה פוליטית במובן השגרתי. גם תומך נלהב של "ארץ ישראל השלמה", אך מתנגד לגזענות ולאפלייה, יבין כי מדובר בעניין צורם של איפה ואיפה.

בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח ו"במקום" נאלצה המדינה לחשוף מידע שביקשה להסתיר. מתברר שמאז 67' הקצתה המדינה 30% מהאדמות המוגדרות "אדמות מדינה" לטובת ההתנחלויות, ואילו לפלסטינים הקצתה רק 0.7% מאדמות אלו. כלומר למתנחלים הוקצו בערך פי 43 יותר "אדמות מדינה" לעומת הפלסטינים. חלק ניכר משאר "אדמות המדינה" הוקצה לצבא ולתשתיות שלרוב לא משרתות פלסטינים. 

המידע הזה מקבל משנה תוקף כשנזכרים ששטח השיפוט של ההתנחלויות גדול פי עשרה משטחן הבנוי (לפי תחקיר של "שלום עכשיו"). למשל תחום השיפוט של "מעלה אדומים" הקטנה דומה כמעט לזה של ת"א, אך רובו עומד שומם. ובעוד שאדמות מדינה רבות שהוקצו למתנחלים עומדות שוממות, שטחי שיפוט של ההתנחלויות "סיפחו" לתוכם דווקא קרקע שהמדינה מכירה בה כאדמה פלסטינית. מאדמות פלסטיניות אלו נמנע פיתוח משמעותי. כל זה לא נובע ממחסור בקרקעות לבנייה ופיתוח להתנחלויות יהודיות.

במקביל, יש לזכור כי ממשלות ישראל הקפיאו מצב זמני שנקבע בהסכם אוסלו לצורך הפחתת החיכוך בין האוכלוסיות ולא למטרות חלוקה עתידית של הגדה. כך התקבע כי 60% משטח הגדה (החלק היותר רציף, מרווח וזמין לפיתוח) יישאר בשליטת ישראל. זהו שטח C, שנמנע ממנו כמעט לחלוטין פיתוח פלסטיני (גם לא על קרקע פלסטינית). זה קורה משום שהפלסטינים בשטח C כפופים למערכת תכנון צבאית שאין להם בה ייצוג וזו נמנעת מלקדם תוכניות המאפשרות בנייה ופיתוח פלסטיני עתידי.

צפו: מקרה סוסיא: כמקרה מבחן בשטחי סי

רבנים למען זכויות האדם וארגונים נוספים עתרו לבג"צ בדרישה להשיב סמכויות תכנון לפלסטינים בשטח C – כפי שהיו להן אחרי מלחמת ששת הימים, ובוטלו במחי צו צבאי ב- 71'. כך סופחו עוד ועוד סמכויות אזרחיות מטבען, הנוגעות למדיניות קרקעית, לידי מערכת צבאית. ניכוס זה של סמכויות אפשר לצמצם ולתחום את מקום מושבם של הפלסטינים בצורה לא עניינית. ההתיישבות היהודית בשטח באה לא פעם על שטחים אלו, ולא על שטחים פנויים.

כך, אנו מגלים, כי היבטים רבים של המדיניות הקרקעית בגדה נועדו בעיקר למנוע פיתוח ובנייה מהפלסטינים. גם אם לא מקבלים את דעת רוב המומחים כי אמנת ג'נבה הרביעית חלה על השטחים ואוסרת יישוב אזרחי הכוח הכובש שם, גם אם לא מכירים כלל בקו הירוק, צריך להבין שמדובר בעוולה: זוהי לא מדיניות של התיישבות לצד הפלסטינים אלא על חשבונם.

כך שסוגייה זו מנותקת מהחלוקה הפוליטית-מדינית הרגילה. אדם הגון שדוגל בהתיישבות בכל ארץ ישראל – על יד ולא במקום הפלסטינים – צריך להסכים שאדמות מדינה וזכויות תכנוניות הן לטובת כלל התושבים ויש לחלק אותן באופן שווה. אחרת הרי זו הפרה חמורה של הציווי ביחס לגר: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ […]" (ויקרא יט).

הדעה התפרסמה לראשונה באתר "דתילי"