תוכנית הדיור הממשלתית נכתבה על ידי פקידי האוצר, בשפת סתרים שהאוצר מתמחה בה. (חשוב לציין כי עד שפורסם מאמר הדעה החליטו על קבירת חוק דיור ציבורי). ניצן תנעמי בטור דעה בעיתון "דה מארקר".
באחרונה אישר קבינט הדיור, שבראשו עומד שר האוצר יאיר לפיד, הקמת מטה לדיור לאומי שיפעל ליישום תוכנית הדיור הממשלתית. קבינט הדיור החל את עבודתו דווקא מהגג ולא מהיסודות – באישור תקציב של 5 מיליון שקל לפעילות המטה שיוציא לפועל את תוכנית הדיור. בתוכנית עצמה עדיין לא דנו כמובן, לא בקבינט ובטח לא בכנסת או באופן ציבורי חלילה. רק אחרי שיאושרו המטה ותקציבו, וכנראה בלי פרסום רשמי של פרטי תוכנית הדיור הממשלתית, יאשר אותה קבינט הדיור.
תוכנית הדיור הממשלתית נכתבה על ידי פקידי האוצר, בשפת סתרים שהאוצר מתמחה בה. עיון קצר בתוכנית מאשש את החשד: האוצר החליט – וגם מצליח – לקבור סופית את הדיור הציבורי במדינת ישראל.
בשלושת העשורים האחרונים חלה ירידה דרמטית במעורבות הממשלה בשוק הדיור, מתוך הנחה כי מנגנוני השוק יספקו היצע הולם של פתרונות דיור לכלל האוכלוסיות. אלא שמנגנון השוק כשל – מאז 2000 נרשמה עלייה של כמעט 50% במחירי הדיור, בעוד מספר המשפחות העניות זינק בתקופה זו ב–45%. כיום כולל מאגר הדיור הציבורי 66 אלף דירות בלבד, שעליהן צריכות להיאבק 442 אלף המשפחות העניות של ישראל.
תוכנית הדיור החדשה מלאה בעוד מנפלאות השוק. בין החוקים הנכללים בה ניתן למצוא רפורמות שונות ומגוונות שמטרתן "זירוז", "הסרת חסמי פיתוח", "הפחתת עלויות בנייה", "ייעול הרגולציה" ועוד אמצעים מאמצעים שונים שמטרתם לסייע לשוק ולקבלנים.
ומה לגבי הציבור? את המלה "ציבורי" מצאתי פעמיים במסמך בן ה–46 עמודים. ההתייחסות הראשונה היא תחת הכותרת "ייעול השימוש בקרקעות המיועדות לשימושי ציבור באמצעות עירוב שימושים". ההחלטה המסתתרת תחת כותרת זו היא מינוי ועדה שתקדם את החלטת ממשלה לאפשר הקמת מבני מסחר, תעסוקה ומגורים על אדמות המוקצות למבני ציבור. הכותרת השנייה נראית מבטיחה יותר: "ייעול מערך הדיור הציבורי ושיפור תחזוקתו". תחת הכותרת מופיעה החלטה אחת – ביטול חוק הדיור הציבורי.
חוק הדיור הציבורי, שעבר ב–1998 ומטרתו היתה לאפשר לדיירי דיור ציבורי לרכוש את דירותיהם, ובכך להבטיח גם את דור העתיד, לא יושם מעולם – הוא הוקפא בכל חוק הסדרים, וכעת מוצע לבטלו. במקום ליישם את חוק הדיור הציבורי יצאה הממשלה בכמה מבצעי מכר, שבמסגרתם נמכרו כ–30 אלף דירות. הכסף שנכנס לקופת המדינה ממכירת הדירות לא הופנה לחידוש מערך הדיור הציבורי כנדרש בחוק, אבל זה אינו מונע מפקידי האוצר להאשים את חוק הדיור הציבורי בכך שמערך הדיור הציבורי יובש ונהרס.
זהו, אף מלה יותר. התוכנית אינה כוללת את שיפור תחזוקת הדיור, כפי שמבטיחה הכותרת, וסל התיקונים ימשיך להסתכם בסכום המגוחך של 400 שקל בשנה לתחזוקת הבתים המטים ליפול. אין התייחסות לצורך בעצירה מיידית של הפינויים עד לבירור מלא של מצב הדיירים המיועדים לפינוי ודיירים בחוב, אין איסור על פינויים בלא מציאת פתרונות דיור חלופיים, וכמובן שלא מדובר על חידוש מלאי הדירות ושינוי הקריטריונים לזכאות כך שמערך הדיור הציבורי יהווה פתרון אמיתי למשפחות החיות בעוני. כך נראית תוכנית דיור שאינה רואה את הציבור.
הכותבת היא רכזת שינוי מדיניות בשומרי משפט – רבנים לזכויות אדם – ופעילה בפורום הדיור הציבורי
(יש לציין: יש לציין כי הסעיף של ביטול חוק הדיור הציבורי (שמסדיר את האפשרות לקנות דירה ע"י הדיירים) בוטל אחרי שליחת הטור למערכת דה-מארקר, כך שחלק זה של הטור כבר אינו רלוונטי כבר.)
הטור התפרסם לראשונה בעיתון "דה מארקר"
