כשלב האדם היהודי שלם כיהודי המזדהה עם ירושתו התרבותית, הוא שלם עם עצמו ועם עמו: פתיח למאמר "אתם קרויים אדם…" – פרופ' משה גרינברג ז"ל – דבר תורה לפרשת "חוקת" ›

הרב אברהם יהושע השל (שני מימין) וד"ר מרתין לותר קינג ג'וניור (רביעי מימין) במחאה אזרחית בעד שילוב זכויות שחורים בארה"ב של שנות השישים במאה שעברה. cc: ויקיפדיה

פתיח של הרב מילגרום למאמר "אתם קרויים אדם…" של מורינו הרב פרופ' משה גרינברג, ז"ל , כחלק מדבר התורה לפרשת "חוקת".

מאת: הרב ג'רמי מילגרום

החמישי ביוני מביא איתו חשבון הימים והשנים וכן חשבון נפש, וברוח זו נכתב מאמרו הנוסטלגי וקורע הלב של עו"ד מיכאל ספרד, "השנה ה- 47", ובו הוא טוען כי:

"מאז שילבו השל וקינג [הלא הם הרב אברהם יהושע השל מרתין לותר קינג] ידיים חלפו 46 שנים. שנים רעות, עצובות, מבישות. שנים שבהן זרמים בדלניים בתנועה הלאומית היהודית גררו את כולנו הרחק מהגישה האוניוורסליסטית של "בצלם אלוהים", והשליטו עלינו את הגישה המתנשאת והגזענית של "ממלכת כהנים וגוי קדוש."

ההזמנה שקיבלתי להפיץ דבר תורה לפרשת השבוע "חוקת" נותנת לי הזדמנות להציג בפני הקוראים את מאמרו "אתם קרויים אדם…" של מורינו הרב פרופ' משה גרינברג, ז"ל, המראה שהבעייה מלווה אותנו לא 46 שנה אלא לאורך כל שנות המחשבה היהודית, ומתמקדת בדרשה של רשב"י על פסוק מפרשתנו: "אדם כי ימות באוהל" (במדבר י"ט).

על אף שאני הופך בו והופך בו מאז שנכתב לפני יותר משלושים שנה, בכל פעם שאני חוזר למאמר אני נפעם מהדיון השקול שבו, מהדקדקנות הזהירה, הרצינות, החריצות והאמונה העמוקה הנושבות בו. כמה הייתי רוצה לשבת שוב לרגליו של אותו אדם יקר ולבחון איתו האם לא נתחוור המשגה הפאטאלי בכפיית הלאומיות על היהדות, סנטימנט שאני מבחין בו בין השיטין בכתביו? בכל מקרה, אני מקווה שמעט נחמה ורוגע נמצא בדבריו של הרב קוק (אבי אבות המחשבה הדתית-לאומית!) שהביא הרב יובל שרלו.  בנסיון להתגבר על התחושה הקשה (ואולי צריך לומר, והנזק) שהותירה אימרתו זו של רשב"י:

"המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית"

המאמר מובא כאן באדיבותה של אלמנתו של משה, חווה גרינברג, תיבדל לחיים טובים וארוכים. שבת שלום ומבורך!