"עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי 620px-Korah_Botticelli cc: wikipedia
הרבה גלית אורן – מורן לא מוכנה לקבל חֶבְרָה ללא ביקורתיות ודוברים ודוברות ביקורתיים. היא מחפשת את הפרשנים לפרשת "קורח" שייצאו נגד העונשים האכזריים לעדת קורח. היא רואה חובה לבקר את המנהיגים הפוליטיים, החברתיים והרוחניים בשם השיח הציבורי ולמען הצדק החברתי. דבר תורה לפרשת "קורח" מאת הרבה גלית אורן – מורן.
"מה אנחנו נענשים.
הרי לא הרבינו לעשות את הרע בעיני אדוני
ובעיני אנשים.
כבדנו את אבינו ואמנו.
לא נתנו בכלינו.
לא ענינו עדי שקר ברעינו…" (מתוך "העונש", חיים גורי)
שלושה עונשים קשים ואכזריים מתוארים בפרשת "קורח":
1. האדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח וכל עדתו על הנשים, הילדים וכל הרכוש (במדבר ט"ז, לא – לב).
2. אש אלוהים שורפת את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת אשר חלקו על סמכותו של אהרון (במדבר ט"ז, לה).
3. ארבעה עשר אלף איש מתים במגפה אשר השית ה' על העם המתלונן על המוות המיותר (במדבר י"ז יג').
מדוע נענשו קרח ועדתו? האם אסור לערער על ההנהגה? האם אדם נבחר חסין מביקורת?
בעל משך החכמה, ר' מאיר שמחה הכהן, בעיונו בפרשה, כותב כי:
"אדם חושב המגיע למסקנה מתוך מחשבתו, אינו יכול שלא להגיע למסקנה זו גם אם היא מוטעית ולכן אינה כפירה" (ישעיהו ליבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, פרשת קרח).
הנצי"ב, ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, כותב:
"מאתים וחמישים איש אלה היו באמת גדולי ישראל בכל פרט…. והיה מניע הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוערת בקרבם… ומסרו עצמם למסירות נפש ולמות על אהבת ה' כי עזה כמוות אהבה…" (שם).
גם ר' דוד בן שלמה בן זימרא כותב:
"כיף , אדם האומר דברים, גם אם דברי כפירה, מתוך כנות גמורה, פטור מעונש." (שם)
אך גם פרשנים אלה, בהמשך דבריהם, מצדיקים את העונשים האכזריים בשם האמונה הבלתי מעורערת בה'. לא מצאתי בחיפושיי אף לא פרשן אחד המצדיק את קורח, אשר תומך בערעור סמכותם של משה ואהרון על-ידי דותן ואבירם. ואין המבין לרוח העם החרד לאחר הקורות אותם. ואני, בענווה, איני יכולה לקבל את הדברים. צדקו קרח ועדתו כאשר העלו את מה שנראה להם כאי צדק.
לא לוותר על שאילת שאלות קשות וקבלת תשובות עליהן
אוי לה לחברה המקבלת את דברי מנהיגיה הפוליטיים, החברתיים והרוחניים ככזאת ראה וקדש. חובה עלינו להביט בדברים באופן מושכל. לא לוותר על שאילת שאלות קשות וקבלת תשובות עליהן. זו חובתנו וזכותנו לברר, לבקר, ליצור שיח ודיון ומודעות ציבורית על העוולות, האפליה והקיפוח כמו – גם להעלות על נס תיקון, טיפוח ופעילויות למען השוויון.
ואוי לה לחברה אשר מנהיגיה מנסים להשתיק ביקורת בהבלעת המבקרים אותם בבטן האדמה. נכון, ניתן לשלוח מבט מתחסד לשכנתנו מצפון אבל אני מבקשת להזמין את כולנו להביט במראה האישית והחברתית שלנו עצמינו.
שבת שלום ומבורכת בשיח
גלית אורן – מורן
רבה חילונית הומניסטית.
מזמן לא הרגשתי צורך כה עז של הבעת הזדהות עם דבר תורה.
איני יכול להיכנס לפרטים, אך אני שותף מלא לתחושתה של גלית אורן-מורן כי העונשים שהושתו על קורח ועדתו היו לפי המתואר אכזריים ולא מוצדקים במידה בלתי תיאמן.
אני גם שותף מלא לתחושת האכזבה שלה לנוכח העדריות של הפרשנים הנוטים בעניין מהותי כל כך לענות אמן על סיפור עם משמעויות כה קיצוניות.
גם אם נראה את הסיפור הזה כמיתוס, כאת יתר סיפורי התורה, לא נוכל להתעלם ממשמעותו החינוכית. דורות על דורות חונכו לראות עונשים כאלה ואחרים בחיוב, ולדעתי יש לכך השפעות שליליות ביותר, כמו גם לעניית האמן אחרי המסר שבתורה.
הסופר הפורטוגיזי המפורסם חוזה סאראמאגו תאר בספרו "קין" בצורה צינית וגרוטסקית את אלהים המתואר בסיפורי התורה כדמות אכזרית, נוקמת ונוטרת. זהו אינו האל הרחום והחנון בו אני מאמין.
כותבי התורה ועורכיה חיו לפני אלפי שנים, עולם המושגים שלהם היה רחוק מאד מזה שלנו, ועלינו כרבנים נאורים, חילוניים כגלית או מאמינים כמוני, להתנער בחריפות מהמסרים השליליים בפרשת קורח ובמקומות אחרים ולחנך לאמונה יהודית הומאניסטית וליברלית, על כל משמעויותיה.
שלום הרבה גלית
תרשי להצטרף אלייך ולצרף דברים שכתבתי לפרשת קורח ברוח דברייך
לזכותו של קֹרח – הדמוקרט היהודי הראשון
פרשת קֹרח
הרב ישי רון
התורה לא אוהבת את קורח. בפירוט מצמרר היא מספרת על גורלו המר של קורח ובני עדתו שבלעה אותם האדמה כעונש על כך שהעזו לערער על מנהיגותם של משה ואהרון. קורח, שהיה מן המקורבים לצלחתו של משה, ביחד עם עוד אנשים שנמנו על הנהנים ממנעמי השלטון, החליטו לעשות מעשה: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':" (במדבר טז 3).
רש"י מפרש: "רַב לָכֶם" – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדוּלה: "כֻּלָּם קְדֹשִׁים" – כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" – אם לקחתָ אתה [משה] מלכות לא היה לך לברר [לסדר] לאחיך [אהרון] כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני "אנכי ה' אלהיך", כל העדה שמעו."
הרש"ר הירש (אבי האורתודקסיה המודרנית) מפתח את הדיון ומוסיף: "…ונראה מכאן שהם [קורח ועדתו] קמו על משה בשתי טענות – או מוטב: בטענה אחת ובתוכחה אחת. תחילה טענו: "כָל הָעֵדָה" וגו', ולפיכך: " רַב לָכֶם"; כל העדה, לא רק בכללה אלא בכל פרטיה, כולם קדשים ושכינה שורה בקרבם. כל אחד מששים רבוא בני העדה הוא קדוש וקרוב אפוא לה', ולפיכך אין צורך בכהן שיבטא בשמו את מחשבותיו ואת הגיגיו ויקרב אותם לה' בקרבן. וה' הבטיח להשרות את שכינתו על אותם ששים רבוא, ולא על יחיד כל שהוא, ולפיכך אין ה' זקוק לנביא כדי להביא את דברו לאותם ששים רבוא. ולפיכך "רַב לָכֶם", כולם קרובים לה', וה' קרוב לכולם ושוב אין צורך לא באהרן ולא במשה; ולפיכך עצם מעמדם של משה ואהרן הוא יהירות שיסודה בשקר. ונוסף על כך: לוּ יהי כדבריכם, ויש צורך ביחיד העומד בראש הכלל והמייצג אותו – מדוע דוקא אהרן ומשה? מדוע לא תינתן זכות לעם לבחור לו את נציגיו, מה מצדיק את אהרן ואת משה להעמיד את עצמם בראש האומה?!"
קורח, לפי הרש"ר הירש, הלין על עצם הרעיון שבני אדם זקוקים למתווכים עם האל. לפי רש"י, קורח ראה בעובדה שמשה סידר לאחיו אהרון ולמשפחתו ג'וב לעולמים נפוטיזם פסול ומושחת (בסגנון ועדי העובדים המוכרים לנו). קורח תבע ממשה להעביר את השלטון אל העם, ובכך היה קורח לדמוקרט הראשון בהיסטוריה היהודית.
כידוע, אין דבר המאיים יותר על ממסד דתי מאשר תביעה לדמוקרטיה המבוססת על שוויון אזרחי. דת בנויה על היררכיה מעמדית שבראשה "היודעים" והמקורבים שדבריהם- דבר אלוהים חיים, ובתחתיתה- המאמינים התמימים האומרים "נעשה ונשמע". חז"ל, שללא ספק הכירו את הדמוקרטיה היוונית, הבינו שביקורת ישירה כנגד מי שמבקש דמוקרטיה לא תהיה פופולרית ולכן נדרשו להראות שמניעיו של קורח לא היו אציליים. לדידם, קורח לא באמת תבע דמוקרטיזציה ו"צדק חברתי" לכלל הציבור, אלא רצה, באמצעות טענות פופוליסטיות, לזכות בעצמו בשלטון ולנצלו לצרכיו. לכן חז"ל ייחסו לקורח עושר מופלג (ומכאן הביטוי "עשיר כקורח") אף שאין אזכור לכך בסיפור המקראי. מותר להניח שכאשר איש עשיר רוצה להרבות דמוקרטיה ותובע פחות ריכוזיות שלטונית (קרי- הפרטה), אין מעייניו נתונים לפשוטי העם אלא להשתלטות על משאבי החברה למען עצמו (נשמע מוכר?). וכך, על פי חז"ל, מצטייר קורח כאופורטוניסט עשיר ומניפולטיבי שיודע להשמיע את הסיסמאות הנכונות לצרכיו.
התורה לא נזקקה לקו המחשבה של חז"ל כיוון שמלכתחילה התורה איננה מאמינה בדמוקרטיה ושוויון. בתורה יש את הנביא ויש את הכהנים ואת עם הבחירה, יש את הגברים (שאותם סופרים) ויש את הנשים (שאותן לא סופרים), יש את הגֵרים (שלפעמים סופרים) ויש את העבדים הכנענים- השקופים לגמרי.
לפיכך, לפי פשט המקרא, חטאו של קורח הוא בעצם הערעור על הסדר ההיררכי שנקבע ע"י האל (או מי משליחיו); כל מילת ביקורת על המנהיג כמוה ככפירה באל, ועל כך היה קורח ראוי להיענש בחומרה.
דמותו של קורח (כמו גם דמות "האחֶר"- אלישע בן אבויה) עוררה בי תמיד השראה ותחושת הזדהות. פתאום קם אדם בבוקר, אדם שמקורב לשלטון ונהנה ממנעמיו, שיש לו מה להפסיד, ומתייצב כנגד המערכת השלטונית בעלת האינטרס העליון- לשמר את כוחה, ומתריס כנגדה ותובע שוויון. טענתו מאתגרת את הנחות היסוד עליהן מתבסס כל שליט אוטוקרטי שמצדיק שלטונו ברצונו של האל שהעניק לו את הזכות למלוך. קורח ודומיו רגישים לקולות של אלה הלוקחים לעצמם את התפקיד לדברר את האל; מי שטוען, בשם אלוהים כמובן, שהוא "האמת האובייקטיבית" והבלתי מעורערת, ואת נאומיו הוא חוצב עם הרבה סימני קריאה ובלי סימני שאלה, לא עושה זאת אלא כדי שנזכור כי הוא הנבחר ולו יש את הזכות לשלוט באחר!!!
בעולם שוויוני, שבו תבונת בני האדם היא הכלי לבירור "האמת", יכול אדם לנסות לשכנע שדבריו נכונים וראויים, אך לא זהות הדובר היא הקובעת ולא יומרתו לגייס את אלוהים לצידו, אלא טעם נימוקיו.
בכדי להוציא את התורה "בסדר" יש לומר שיתכנו מצבי דחק (למשל כאשר עם שלם הולך לאיבוד במדבר), שבהם נדרשת הנהגה אליטיסטית, מתנשאת (במובן הטוב של המילה), כזו שמצליחה להתבונן למרחוק, אל מעבר לקשיים המידיים, כזו שיכולה לנווט את ההמון לחוף מבטחים. ואולם במציאות שאיננה הרואית, אין כל הצדקה לקבל מראש טענה שיש כאלה שנועדו למלוכה, וכאלה ששוות פחות….
חטאו של קורח- שהקדים את זמנו כשדרש דמוקרטיה במדבר. ואולם תביעתו לשוויון מהדהדת כמו גם הטענה שבכל בן ובת אנוש טמונה קדושה- מעצם היות אלוהים שוכנֶת בתוכנו; קדושה שמחייבת את השוויון "בלי הבדל דת גזע ומין…"