לפי שיטתו של רבי ישמעאל פרשות השבוע שלנו מהוות את "ספר הברית" אותו קרא משה לפני בני ישראל במעמד הר סיני ועליו נכרתה ברית קבלת התורה. הרב קובי וייס מביא ניתוח פרשיות השבוע על מנת להבין מה ההופך אותם לבסיס הנאמנות בין בני ישראל לאלוהים. בנוסף, המצע עליו נפרסים כל תרי"ג מצוות מגלה תובנות מעמיקות על הקשר שבין קיום חופשי של חברה לבין קיום חופשי של השוק הכלכלי שלה. דבר תורה לפרשיות "בהר" ו"בחוקותי".
זיהוי הפרשות שלנו כספר הברית
בספר שמות פרק כד אנו קוראים:
ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.
במכילתא דרבי ישמעאל במקום אנו מוצאים את הקטע הבא:
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם" – אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם?
ר' ישמעאל אומר:
בתחילת העניין מה הוא אומר?
ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו' שמטים ויובלות ברכות וקללות.
בסוף העניין מה הוא אומר?
אלה החקים והמשפטים והתורות.
אמרו: מקבלין אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהם, נטל הדם וזרק על העם, שנאמר: ויקח משה את הדם ויזרוק על העם.
אמר להם: הרי אתם תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצוות כולן."
רבי ישמעאל בפרשנות מפתיעה מדלג מאמצעיתו של חומש שמות לסוף חומש ויקרא ומבסס את זיהוי הפרשה שלנו כספר הברית בגלל שני רמזים עיקריים. הראשון הוא פסוק הפתיחה שלה "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (ויקרא כה,ב) והשני הוא פסוק מסכם "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה." (שם כו,מו) הטוען כי התוכן מכיל בעיקרו את הבסיס לכל התורה כולה. רבי ישמעאל גם מצביע על הציר התוכני של הטקסט האמור:
שמיטה ויובל ופרטיהם ובסיום הברכות והקללות. על בסיס תוכן זה בני ישראל "תפושים" ועתידים לקבל את כל יתר המצוות.
עיון בתוכן פרשיותינו מעלה רמז נוסף והוא הפסוקים השזורים בסוף פרשת שמיטה ויובל כגון " אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–לָתֵת לָכֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים " (שם,כה,לח) המזכיר מאוד בתוכנו את הדיבר הראשון בעשרת הדברות וכן את הפסוק " כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים–עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"(שם, נה) ועוד.
"מצוות השמיטה והיובל עומדות בבסיס הברית וברור, על פי האמור עד כה, שיש להם קשר ישיר ליציאת מצרים ובמיוחד לשחרור מעבדות."
מצוות השמיטה והיובל בבסיס ברית מעמד הר סיני
מצוות השמיטה והיובל עומדות בבסיס הברית וברור, על פי האמור עד כה, שיש להם קשר ישיר ליציאת מצרים ובמיוחד לשחרור מעבדות. השמיטה והיובל יוצרות שיוויון בין העני לעשיר, בין אזרח ותושב:
"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָוניטריות".
לא ניתן לקיים חירות אמיתית ללא יכולת שליטה בכלכלה. לא ניתן לבסס חוקה אנושית, אף לא את עשרת הדברות, לפני שישנה התחייבות של בני ישראל לשלוט במסחר ולא לתת לו לשלוט עלינו. לא ניתן לצוות על דאגה לחלש ולפגיעה בזכויות היתום והאלמנה אם אנו מראש מניחים קיומם של "כוחות שוק" המצדיקים לכאורה קיום חלשים ועניים. הכוח היחיד הקיים הוא כוח האל והוא כוח החירות – ההוצאה ממצרים. השעבוד היחיד המותר הוא לאל – כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. גם התחשבות בכוחות שוק אנושיים זו עבדות. השמיטה והיובל הם ההתמודדות התורנית אם כך.
אני חופשי משמע אני קיים
יצר הקיום הוא היצר החזק ביותר. אולם קל להמיר אותו ביצר הרכושנות. ילד קטן לומד מהר מאוד לומר "זה שלי". התורה מדגישה כי קיום אמיתי הוא בשמירה על חירותי הפנימית מהשפעות זרות, קיום השואף את כוחו מרכושנות הוא סוג של שעבוד לרכוש הפוגע בקיום האמיתי והוא פסול כמו כל עבודה זרה. היכולת לעמוד על כך דורשת שמיטה מאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה–לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ"(שם,ו).
השמיטה שומטת את הרכושנות הטבועה באדם ומשליכה אותו אל חווית קיום אמונית, רוחנית מטבעה: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם" (שם ,כא). שמירת שבע שמיטות מביאה את האדם והחברה לרמה רוחנית גבוהה יותר המבוטאת ביובל: וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ."(שם,י) יובל מאפס את כוחות השוק ומחזיר אותו למצבו הראשוני הטבעי לפני השתלטות המסחר והשפעת הכלכלה על המעמדות החברתיות. האדמות חוזרות לבעליהם הראשונים ובעצם למצב ההיולי של חלוקת הארץ לשבטים והאדם חוזר לבעלות על עצמו בשחרור כולל של העבדים.
"ביטול מעמדות של אדונים ועבדים". בתמונה קרל מרקס – הוגה הסוציאליזם
הומניטריות ולא מוניטריות
בשנים האחרונות גוברת המודעות הציבורית לקשר הבל ינתק שבין הכלכלה וניהולה לבין הערכים שאנו מאמינים בהם. התורה מאמינה בשוויון האדם, בביטול מעמדות של אדונים ועבדים, בביטול מעמדות עשירים ועניים ובביטול מעמדות של אזרחים, תושבים וגרים. ססמת התורה היא "הומניטריות ולא מהאדם. שמיטה ולאחריה יובל מנפצים לרסיסים את התפישה "אני עשיר משמע אני קיים".
היכולת לקיים חברה חופשית במובן זה היא אוטופית. חז"ל עצמם מצביעים על כך כי עני חשוב כמת ובעל המאה הוא בעל הדעה. עצם הקבלה של עם ישראל עיקרון קשה זה במילים "נעשה ונשמע" מרמזת על הקושי להבנתו טרם עשייתו, אך עדיין זהו הבסיס לאומה בת חורין.
במהלך הדורות עם ישראל נכשל שוב שוב בקיום השמיטה, זו הייתה הסיבה המרכזית לגלותו מארצו בבית ראשון כדברי הפסוקים האחרונים בתנ"ך (דברי הימים ב' לו,כא). כיום שחזרנו מגלותינו והקמנו מדינה ריבונית עלינו לזכור יותר מכל עיקרון זה. גם אם היכולת לבצע זאת ככתבו וכלשונו נראה בלתי אפשרי. בימים אלו בהם מדברים על מעמד ביניים מול מעמד גבוה ומעמד נמוך צריך לזכור כי עצם קיום מעמדות הוא הבעייה וכי פערי מעמדות הוא האוייב הגדול ביותר על חירותנו הפנימית.
"מהלך הדורות עם ישראל נכשל שוב שוב בקיום השמיטה, זו הייתה הסיבה המרכזית לגלותו מארצו בבית ראשון כדברי הפסוקים האחרונים בתנ"ך (דברי הימים ב' לו,כא). כיום שחזרנו מגלותינו והקמנו מדינה ריבונית עלינו לזכור יותר מכל עיקרון זה."
על הפסוק "גיבורי כח עושי דברו – לשמוע בכל דברו" (תהילים קג,כ) ישנם שני דעות בחז"ל מי הם הגיבורים. רב הונא אומר אלו בני ישראל שענו נעשה ונשמע ורב יצחק נפחא אומר שומרי השמיטה (מדרש תנחומא ויקרא,א).
למעשה, הרי זו אותה תשובה!
שבת שלום,
הרב קובי וייס
איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ומהו היצר הקשה מכל?
תודה רבה מאוד עזרתם לי ! וזה אתר ממש טוב